מי בתור?

אילו היה מלאך המוות זקוק ליחסי ציבור, את מי הוא היה מלהק?

מורטישיה היא אחות רחמנייה. בעוד מכונות ההחייאה של המחלקה שהיא מופקדת עליה מזמזמות בשקט, נחרות ואנחות נמלטות מפיותיהם של חולים מותשים, עומדת היא מול המקרר ובודקת מה יש לאכול. הוספיס הוא התחנה האחרונה, ואף אחד לא יקום ממיטתו ויתחיל פתאום לרקוד. מורטישיה ערה כל הלילה. היא מחכה לשליח שיבוא לאסוף נשמה ולשאת אותה לצד האחר. בדרך כלל הוא בא בשלוש. את מי הוא ייקח הלילה? יש כמה חולים שנדמה שהם מוכנים.

כשמלאך המוות מגיע סוף סוף, היא כבר אכלה את כל מה שהביאה מהבית, כולל שאריות מהארוחות שהשאירו האחיות ממשמרת אחר הצהריים, ועוד היא לוקחת ביס מתפוח פינק ליידי. חתיכת תפוח חוסמת לה את קנה הנשימה, והיא מתחילה להשתעל. נרעשת כולה, היא מתקשה להאמין שמלאך המוות בא הפעם דווקא בשבילה. יצא שמורטישיה נדחפה לראש התור. ככה זה. לפתע היא קפצה מגופה העייף, המגושם והלא-מנוחם, נענית לזרועו המושטת של מלאך המוות, וכמו ג’ינג’ר ופרד הם החלו לרקוד בקלילות במסדרון הניאוני, באור הלבן של העולם הבא. אבל את האינטימיות הפרה הפסקת חשמל פתאומית. מהחדרים החלו להגיח בעליצות בזו אחר זו נשמות תועות, והצטרפו לנשף הריקודים. מורטישיה הופתעה לראות את כל המורדמים והמונשמים שלה מקפצים בגמישות ובחדווה, חוברים זה לזה או מסתחררים לבד להנאתם. לא היה מי שיפעיל את גנרטור החירום ויפריע לתהלוכת הרוקדים. מלאך המוות הוביל את השיירה, מורטישיה אחריו וכל השאר בעקבותיהם. כך ריקדו מחוץ לבניין, נשאו את עצמם בריחוף אל הירח המלא, מחוללים באוויר הצלול של הלילה.

איור: יערה עשת

קירק דאגלס בדיוק התפנה

היה ניסיון ללהק לתפקיד מלאך המוות את מקס פון סידוב – הרי הוא שיחק אותו בווירטואוזיות בסרטו של ברגמן החותם השביעי – אבל זה לא התאפשר, משום שלפי שעה, בעת כתיבת שורות אלה, הוא חי עדיין. אם כי לא אתפלא אם הוא מתקרב לראש התור. למזלנו בדיוק התפנה קירק דאגלס לקבל את התפקיד.

ואם כבר נכנסנו לאווירה קלילה, אשתף שיש לי חברה שנוטה למות בזמן האחרון, אף שזה יכול לקחת כמה שנים ואין לדעת. חבר משותף שלנו עזב לפני עשר שנים, אבל אני עדיין בקשר איתו עד היום. הוא, לדוגמה, המליץ לנו ללכת לקורס שנקרא המעבר. חברתי אמנם חשה שהיא לא במצב להזיז את עצמה, אבל אני הצטרפתי. תשעה אנשים, תלמידי הקורס בניסים, התכנסו כדי לקבל לימוד שנמסר מישוע הנצרתי והועבר אלינו בתקשור. 

הבשורה היא שאין מוות. החיים שלנו היו שונים לגמרי, אילו לא היה פחד המוות, אילו היינו מפנימים שהמוות הוא אשליה. "חוזרים הביתה," אומר המסר, “והדרך תיעשה ביחד."

אין שמחה גדולה משמחת שחרור הגוף ללא פחד.

ואנחנו, שהשקענו כל כך הרבה מאמץ בטיפוח בגוף, נדרשים לשאול "מהו גוף?" ולהשאיר את השכל פתוח כדי לקבל את התשובות. כך השכל מספר לי:

הגוף הוא כלי הרכב של נשמתי
הגוף הוא הכלא של נשמתי
הגוף הוא כסותי וקליפתי
הגוף הוא המחסום שלי בפני זולתי
הגוף הוא סיפור בדים שהפך מוצק
הגוף הוא ביטוי צפוף של מחשבתי
הגוף הוא יצירת אמנות, מלאכת מחשבת
הגוף הוא המצאה גאונית, תרגיל בעיצוב מוצר
הגוף הוא חפץ, תכשיט, אביזר
הגוף הוא אוסף חוויות ורשמים
הגוף הוא תנועה, הוא שינוי מתמיד
הוא עבד של הזמן, הוא שעון, הוא מדיד.

הוא זה ועוד, הוא זה ועוד.

אני רוצה לעשות שלום עם הגוף ולסלוח לו על שדרשתי ממנו כל כך הרבה והפכתי אותו לתכלית, לשנות את תפיסת הגוף כמקור החיים. ההזדהות והאמונה שאני הגוף שלי הפכו לשיגעון. הגוף הוא משאב מתכלה. יש לו תפקיד ותכלית, אך מגיע הזמן שבו הוא מסיים את תפקידו. אז עליו להרפות וללכת.

לדעת את אלוהים משמעו לדעת את מקור החיים. נשמתי מוכנה לחזור אל מקורה, לשוב אל ביתה, ללכת אל האור, להתמזג באחד. המעבר הוא שמחה שאין לה סוף. אני נותנת את הסכמתי לדעת את היותי רוח. אני נותנת את הסכמתי לדעת את היותי אור.

וכך כתבתי לעצמי:

כל מה שאת קשורה אליו, תצטרכי להתיר וללכת.
כל שעינייך חומדות, תצטרכי לשמוט וללכת.
כל שננגע ונוגע, תצטרכי לשמוט וללכת.
על כל פיתויי העולם, תצטרכי לוותר וללכת.
תהיי מוכנה תוך שנייה, תצטרכי לשמוט וללכת.
ברגע אחד קצר, תיאלצי לסוב וללכת.
את גופך היפה ששירת אותך היטב, באחת להשיל וללכת.
מכל הספרים להיפרד וללכת,
מהצבעים העזים ומהצורות,
מזכוכיות שקופות, ממנסרות,
את היופי על כל גווניו,
את חייבת לשמוט וללכת.
כשתבוא הקריאה בחטף,
תפשטי קליפתך, שכבותייך,
תצאי מבין חומותייך,
תישלפי ביד ענקים,
תהיי מוכנה תוך שנייה.
אין שהות מרגע לרגע,
תצטרכי לאזור את כוחך וללכת.
מרכבה של אור תחכה לך.

עלי וניסע.

ורדית פברן

ורדית פברן

ורדית פברן, תרפיסטית בהבעה ויצירה בהכשרתה, מספרת סיפורים וכותבת, בעיקר פנטזיה. הגיעה מכוכב ליד סיריוס ששמו נוט-סו-סיריוס.

הקודם

גם המוות לא יפריד בינינו

הבא

צריך סבלנות מברזל וכפפות של משי

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמחים שחזרת!

דילוג לתוכן