תשקיעו ברוח: עתיד העולם לפי המורים הגדולים

את ימי סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ניתן להגדיר כתקופה של התעוררות רוחנית עולמית. בשנים האלה קמו במזרח ובמערב מורים רוחניים בולטים, שתורותיהם ממשיכות להשפיע על רבים גם בימינו. לכבוד גיליון רואים עתיד יצאנו לבדוק מה אמרו אחדים מהם על העתיד, וגילינו מספר קווי דמיון וגם הבדלים.

שרי אורבינדו

שרי אורובינדו:
להתעלות אל התודעה הקוסמית

מאת: שרה איוניר

"המין האנושי הוא הוויה משתנה, הוא אינו סופי.
באדם ומעבר לו נמצאת הנוכחות הזוהרת של האלוהות.
שם נמצא הייעוד שלנו והמפתח להשגת השאיפה למימושו, כשהדרך זרועה בקיום ארצי מעיק."

שרי אורובינדו (1950-1872) היה מנהיג לוחמי חופש, פילוסוף, משורר, יוגי, מהמורים הרוחניים החשובים של הודו המודרנית. ב-1920 הקים ביחד עם מירה אלפסה, "האם", שהייתה שותפתו הרוחנית, את האשרם בפונדיצ'רי. במהלך השנים הצטרפו אליהם תלמידים ומאמינים רבים מכל העולם. על בסיס הרעיונות של שרי אורובינדו וחזונה של האם הוקמה ב-1968, על אדמת הודו, העיר הבינלאומית, אורוביל. 

כבר בתחילת לימודי היוגה שלו, שנשענו על הכתבים ההינדיים העתיקים, הבין אורובינדו שהאדם יכול להגיע לתודעה שונה לגמרי מהתודעה הדואלית שאנחנו מכירים: אני-אתה; גבר-אישה. כשם שבני זוג הם אחד ובה בעת גם שניים, הוא זיהה תודעה של אחדות ונפרדות בעת ובעונה אחת. בכך התורה שלו שונה ממסורות אחרות המאמינות באחדות כשלעצמה.

מסורות אחרות שואפות לשקט, לריק או למוקשה, לנירוונה – להארה. שרי אורובינדו טען שההארה היא חלק מהדרך, אבל לא התכלית הסופית. רוב המסורות גורסות שאדם מגיע להארה, כשהוא דוחק הצידה את הטבע שלו. ואולם שרי אורובינדו סבר שאפשר ורצוי להגיע לאלוהי עם הטבע שלנו, בלי לעזוב אותו, אבל צריך לרצות את זה מאוד. המשפט הראשון בריג-וֶדה (הטקסט הדתי העתיק ביותר בהינדואיזם) הוא "תשאף לאגני". אגני היא האש שתיקח אותך לידע העליון. אבל נדרשת כמיהה ללא פשרות. 

תורתו של אורובינדו, היוגה האינטגרלית, לא מציעה דרך ברורה. נניח שאדם רוצה מאוד לטפס על הר. איך יגיע אליו? תלוי מאין הוא יוצא. זה שבא מהדרום צריך ללכת צפונה, וזה שבא מהצפון צריך ללכת דרומה. אפשר להגיע בדרכים שונות, ואולי נרצה ללכת דרך כל המפה. אורובינדו טבע את המושג "מיקוד כולל כול" (all-inclusive concentration). אנחנו בדרך כלל מזהים את התודעה שלנו עם המחשבה. אבל במסורת ההודית זהו רק סוג אחד של תודעה. תודעה היא המהות של כל היש. אדם יכול ללמוד להפריד את התודעה שלו מהפעילות המנטלית, ואז הוא נוכח שהוא אינסופי. זהו תהליך שחרור הדרגתי. רוב הזמן אנחנו מתגלגלים כמו אוטומט. אבל אנחנו יכולים לשחרר את התודעה שלנו מהפעילות המכנית הזו, ואז ניתן להתחיל לראות את המהות של העולם.

שרי אורובינדו אמר, שרוב הזמן אנחנו מתגלגלים כמו אוטומט.
אבל אנחנו יכולים לשחרר את התודעה שלנו מהפעילות המכנית הזו,
ואז ניתן להתחיל לראות את המהות של העולם

בדרך כלל המדע מבחינתנו מסביר את העולם, אבל המציאות הפיזיקלית היא קוטב אחד, והתודעה היא קוטב אחר. כדי להבין את תפקידה בבריאה, אפשר להסתכל על בניין. הוא לגמרי פיזי, אבל למישהו הייתה התמונה שלו בטרם היותו. לא היה קורה דבר, אילולא היה מישהו כזה. הבניין הוא התוצאה של תהליך דו ערוצי. רוחניות היא לא ממד מחוץ לעולם, אלא השלמה של המציאות הפיזית. 

אורובינדו ראה ברוחניות חלק מהמציאות הפיזית, ולא הייתה לו כוונה להקים תנועה או דת חדשה. ברחבי העולם קמו אמנם אלפי מרכזים ברוח תורתו, אבל כולם עצמאיים ושונים זה מזה. הרעיונות שלו גדלים ונפוצים בעצמם, כמו בג'ונגל. אילו הוא היה איתנו עכשיו, אולי הוא היה אומר שהכול הולך מצוין על פי התכנית. כאוס עוזר לנו להיות מודעים, ותמיד צריך לשאוף ולהמשיך בדרך. 

אורובינדו ראה שהאדם והאנושות מצויים בתהליך טרנספורמטיבי המוביל לשלב הבא של האבולוציה – מעבר מהמיינד אל הSupermind-, שהוא מרחב תודעה המגשר בין העולמות העליונים לעולם הארצי. השאיפה היא להתעלות אל התודעה הקוסמית ולהורידה אל תוך האדם והחיים. זה מתבטא, למשל, בעליית תוחלת החיים. אפשר להגיד שזה בזכות הרפואה, התזונה, התרגול הגופני, אבל בכל זאת צריך להיות באדם משהו סובייקטיבי, שמחליט לנקוט את הצעדים המאפשרים אריכות ימים ואיכות חיים. התקדמות כזו דורשת שאיפה חזקה מאוד, מחויבות ואימון. 

נחתום בהנחייתה של "האם" לאדם שבדרך: "התרכז בליבך, כנס לתוכו, לך פנימה, עמוק ורחוק ככל שתוכל. אסוף את כל המיתרים הנפרמים של תודעתך, קבץ אותם וצלול פנימה. […] אש בוערת שם, בעומק השקט של הלב. זו האלוהות שבתוכך, הישות האמיתית שלך. שמע את קולה, ציית להוראותיה."

הלנה בלבצקי

תיאוסופיה:
העתיד כבר כאן

מאת: אברהם אורון

החברה המודרנית, למעט אולי מקומות נידחים, המושפעים אך מעט מריכוזי אוכלוסייה עירוניים, נתונה כמעט לחלוטין למרותו של הזמן, ונמצאת במרוץ מטורף שתכליתו להשיג יותר ככל האפשר בזמן קצר ככל האפשר. הרחובות, הכבישים, המשרדים ומפעלי התעשייה מאוכלסים בצפיפות בבני אדם טרודים, מתוחים וחסרי סבלנות, רובם אינם מסוגלים ליהנות מן העשייה או הפעילות שהם שרויים בהן, לאחר שהרגילו את עצמם להתמודדות ולתחרות בלתי פוסקות ולחיים במתח מתמיד.

מצב זה הוביל לדגש החזק שמורים וזרמים רוחניים שמים על ההתמקדות ברגע ההווה, תוך שלילת קיומם של העבר והעתיד המצויים רק במחשבה ובדמיון. ובמילים אחרות, העבר כבר איננו, העתיד עודנו, והוא בגדר השערה בלבד, אז לא נותר אלא להשקיט את רעשי המחשבה שגוררים אותנו אליהם שוב ושוב ומונעים מאיתנו לחיות בהווה.

אם העתיד הוא רק בדמיון, איך נסביר את חלומו של אברהם לינקולן, נשיא ארצות הברית בזמן מלחמת האזרחים, שחלם שלושה ימים לפני הירצחו שהוא משתתף בלוויה, וכשהוא מביט בגופה שבארון המתים הוא מזהה את עצמו? איך נסביר חלום של מכר שלי שחלם שיורים לו ברגל, ולאחר מספר חודשים התגלתה אצלו בעיה שהובילה לקטיעתה?

 הלנה בלבצקי אמרה,
בתודעה האוניברסלית שבתוכה אנו מתנהלים קיימים בה בעת ההווה, העבר והעתיד,
אך בגלל מוגבלות התודעה שלנו, התופסת את המציאות כמו מבעד לחריר צר,
אנחנו יכולים לחוות רק את הקו הדקיק של ההווה

ניתן למצוא דיווחים על חלומות נבואיים לאורך כל הדורות בכל תרבות כמעט. מטא-אנליזה של 309 מחקרים על ידיעה מראש (נבואה), שנערכו בין השנים 1987-1935 בידי 62 חוקרים, סיפקה עדות נאמנה לקיומה. 

לפני שנוכל להתייחס לחזון העתיד ולמקרים של חיזוי עתיד בתיאוסופיה, חשוב שנבחן את תפיסת הזמן שהביאה הלנה בלבצקי (1891-1831), מייסדת התנועה התיאוסופית. כך כתבה בספרה התורה הסודית:

"החיים הם אנרגיה הקיימת לעד, המגלה את עצמה כתנועה בשדה החומר, ובמקום שבו מצויים החיים נמצא גם אותו קו דקיק של ההווה המידי. אולם החיים עצמם טבעם ומהותם האמיתית הם אי זמן.

זמן איננו אלא אשליה הנוצרת מתוך רצף מצבי התודעה שלנו, הבאים בזה אחר זה, בעוד אנו נעים בתוך משך זמן נצחי. […] ההווה אינו אלא קו מתמטי המפריד את החלק של משך זמן נצחי שאנו מכנים העתיד מהחלק שאנו מכנים העבר." 

מדברים אלה משתמע, שבתודעה האוניברסלית שבתוכה אנו מתנהלים קיימים בה בעת ההווה, העבר והעתיד, אך בגלל מוגבלות התודעה שלנו, התופסת את המציאות כמו מבעד לחריר צר, אנחנו יכולים לחוות רק את הקו הדקיק של ההווה. 

העתיד, שהוא התהליך והייעוד שכלל החיים אמורים להתפתח לקראתו, גלוי רק לאלה היכולים להתרומם בתודעתם לגבהים המאפשרים לטווח הראייה שלהם להתרחב. וכדימוי ניתן להביא אדם המטפס אל פסגת הר שממנה ניתן לראות את ההתנגשות הצפויה של שני כלי רכב הנוסעים זה לקראת זה במהירות גבוהה בכביש צר. 

אחד המקרים המפורסמים של חיזוי עתיד הוא זה של גילויו של ג'ידו קרישנמורטי. אנני בזאנט, הנשיאה השנייה של התנועה התאוסופית, וצ'רלס לדביטר, רואה רוחי, חזו את הופעתה של ישות רוחנית נעלה שתקדם את ההתפתחות הרוחנית של האנושות. ב-1909 פגש צ'רלס לדביטר את הילד קרישנמורטי, וראה את טוהר ההילה שלו. התנועה התיאוסופית קיבלה את אישור המשפחה לאמץ אותו ולדאוג לחינוכו. לימים הפך לאחד ממוביליה, פרש ממנה והיה למורה רוחני נערץ במאה ה-20.

כשפרסמה הלנה בלבצקי ב-1888 את ספרה התורה הסודית, שאותו הגדירה כסינתיזה של מדע, דת ופילוסופיה, כך ניסחה את מטרתו: 

להראות שאימא-טבע אינה "שיתוף מקרי של אטומים", ולהקצות לאדם את המקום ההוגן שלו בתכנית היקום; להציל מהשפלה את האמיתות העתיקות, שהן הבסיס לכל הדתות, ולגלות במידה מסוימת את האחדות הבסיסית, שממנה כולן נובעות; ולבסוף, להראות שהמדע של התרבות המודרנית מעולם לא הגיע אל הצד הנסתר של הטבע.

בין מגוון הנושאים העצום שבהם עוסק הספר ניתנות גם הצהרות על נושאים כמו מהות החומר והאנרגיה, התחלקות האטום, מוצא היקום ועוד, שאומתו כעבור עשרות שנים בידי המדע המודרני. הנה שלוש דוגמאות לעובדות מדעיות, ובעקבותיהן ציטוטים מהספר:

עד 1897 ראו המדענים את האטום כמקשה אחת, ואז התגלה האלקטרון ואחריו הפרוטון (1917) ואחריו הניוטרון (1932). בלבצקי: "האטום הוא בר-חלוקה, והוא מורכב מחלקיקים או מתת-אטומים. […] כל תורת הסוד בנויה על טבעו האשלייתי של החומר ועל ההתחלקות האינסופית של האטום."

יש המרה הדדית של חומר ואנרגיה; ראו המשוואה המפורסמת, E=mc², שניסח איינשטיין ב-1905. בלבצקי: "במדע של תורת הסוד, כוח וחומר אינם אלא שני צדדים של אותה ישות. […] בתהליך ירידתו אל העולם הנגלה, האור, שהקוטב האחד שלו הוא רוח טהורה והקוטב האחר החומר שאליו הוא נדחס, מתגבש לסוגים גסים יותר ויותר."

סטיבן הוקינג כתב על ההיווצרות-מחדש המחזורית של היקום: "בהתאם לתורת היחסות הכללית היה חייב להיות בעבר מצב של צפיפות אינסופית, המפץ הגדול שפעל כנראה כתחילת הזמן. באופן דומה, אם היקום כולו יתמוטט שוב, חייב להיות מצב אחר של צפיפות אינסופית בעתיד, ההתמוטטות הגדולה, שיהיה סוף הזמן."

בתורה הסודית מופיע הנוסח הזה: "התהליך הזה (התרחבות היקום במהלך תקופה פעילה, והצטמצמותו במהלך תקופת מנוחה) נמשך מאז ומתמיד, והיקום הנוכחי אינו אלא אחד מסדרה אינסופית, שלא הייתה לה התחלה ולא יהיה לה סוף."

ועל התעלות האדם בתודעתו למצב המאפשר קליטת מידע מהעתיד כתבה התיאוסופית שירלי ניקולסון: "ברגעים של אחדות מיסטית אדם הולך לאיבוד בעומק נצחי שנראה בלתי מוגבל, שעומד מלכת. בשביל אדם כזה זמן אינסופי זה קיים בהווה המידי, בעכשיו נצחי, לא בזמן קווי ורציף שאוזל, כפי שהלנה בלבצקי אומרת: 'ברגע כזה העבר והעתיד, מרחב וזמן, נעלמים והופכים ההווה.'"
בתורה הסודית אנו מוצאים גם נבואות על התפתחות האנושות, ובתוכן הנבואה על טיפוס אדם מפותח יותר (האנושות השישית) שיתפתח בעתיד הרחוק מתוך האנושות שלנו (האנושות החמישית): "כך תהיה האנושות של העולם החדש – כזאת שתתעלה הרבה מעל הישן שלנו, הרבה יותר מפואר ומרשים מזה שאנו מכירים כיום. […] המין האנושי, גזע אחרי גזע, ישלים את מסעו המחזורי כמתוכנן. האקלימים כבר החלו להשתנות וישתנו…"

ונחתום בעוד התייחסות של הלנה בלבצקי לכיוון שהאנושות צועדת לקראתו: "מחיל אל חיל, מהיופי ומהשלֵמוּת במישור אחד ליופי ולשלמות הגבוהים יותר של מישור אחר, עם התעלות אל תפארת חדשה וידע וכוחות רעננים בכל מחזור של פעילותה. זהו העתיד הצפון לכל נשמה, ההופכת בכך לגואלת של עצמה."

אומרם מיכאל איבנהוב

האחווה הלבנה:
מלכות אלוהים בכוח הקהילה

מאת: אוריאל זוהר

אומרם מיכאל איבנהוב (יליד מקדוניה, 1986-1900) היה פילוסוף, סופר, קבליסט ומורה רוחני, תלמידו של פטר דנוב, ששלח אותו לצרפת לייסד שם את תורת האחווה הלבנה האוניברסלית, ולהצילה מפני המשטר בבולגריה במלחמת העולם השנייה. איבנהוב שילב בין קבלה יהודית, נצרות ודתות המזרח. הוא בנה ברחבי תבל מרכזים רוחניים המנוהלים בידי תלמידיו. אל המרכז הגדול, היושב בדרום צרפת, לא הרחק מהעיר ניס, מגיעים בכל קיץ אלפי אנשים. מתנהלות בו לאורך כל השנה פעילויות רבות בתחומי הרוח, החברה והאמנויות. בין השאר יש בו גם מערכת חקלאית אורגנית טהורה, כך שרוב המזון המגיע לחדר האוכל הוא אורגני. את המרכז מנהלת קבוצה של כ-30 אחים ואחיות.

הרצאותיו לוקטו לסדרה של ספרים, חלקם תורגמו לעברית. הנה שני קטעים מספרו, תרבות חדשה שמשית ואוניברסלית: 

מלכות אלוהים על פני האדמה וצדקתו יתממשו, רק כאשר רבים מאוד יחושו באמת ובעוצמה את הצורך שיתממשו 

ברגע שהופיעו צרכים חדשים בחברה, מיד נמצאו אלה שמוכנים לספקם בכל רגע ולהעניק להמון את מבוקשו. כך מתפתחים החיים לפי הצרכים הדומים לאימא של כל היצירות בכל תחומי החיים. חוק זה קיים גם בתחום הרוחני. האמנים יוצרים מעט מאוד יצירות מופת נעלות בתחום האמנות, משום שאין מספיק אנשים המסוגלים להעריכן. זה טבעי, כי שאיפתם וצורכיהם של שניים או שלושה אנשים בלבד אין ביכולתם לשנות את המודלים של התעשייה ובתי החרושת. מלכות האלוהים לא תתממש עדיין על פני האדמה, משום שאין מספיק אנשים הזקוקים לה. 

מיכאל אומרם איבנהוב אמר:
" אתם שואלים מדוע דבר לא מצליח, מדוע הכול חסום בפניכם,
משום ששכחתם שאתם מהווים חלק מן הקוסמוס, שעליכם לרטוט בהרמוניה עמו.
החכמה האמיתית מייעצת לנו לעסוק בשני התחומים: האחרים ואנחנו"

כיום בעולם כולו אנו רואים יותר ויותר אנשים המבטאים את אישיותם הקשה: הם מלאי אמביציות, יהירות, רברבנות… היכן התבונה? היכן ההיגיון החייב לרפא? העולם זקוק כעת לסדר ולהרמוניה, כי זו מלכות האלוהים. מלכות האלוהים כוללת את כל האיכויות הנעלות: אור, תבונה, אהבה, רוח, צניעות, טוב לב ובעיקר הרמוניה. דהיינו מדובר כאן בחיים נפלאים המיועדים לכולם. יש צורך לאחל ולבקש את מלכות האלוהים, משום שיש כה מעטים בעולם המאחלים זאת, בהשוואה לכל אלה השואפים לתוהו ובוהו ולחוסר סדר בעולם. כדי להתגבר על כל התאוות המתפרצות, יש צורך להניח הרבה מאוד על כף המאזניים. לכן העבודה המהוללת ביותר, הפעילות והעבודה המכובדות ביותר של התלמיד הן הקדשת זמנו והאנרגיות שלו כדי לבקש את מלכות אלוהים וצדקתו. וכפי שנאמר בכתובים: "כל היתר יינתן לכם חינם." 

זו הסיבה שהשמים אומרים לנו: "התכנסו בהמוניכם ואנו נעניק לכם את מבוקשכם." איש לבדו לא יוכל לממש את מלכות האלוהים. יש צורך שכל הקולקטיב יאחל זאת, שכל הקולקטיב יקיים מצוות, ואז היא תבוא. אתם רואים, היו בעולמנו הרבה קדושים, נביאים, קדושים מעונים, אבות ואימהות חשובים, שליחים של אלוהים, אך העולם נשאר תמיד אותו דבר כפי שהיה, משום שהאחרים לא רצו לחקות את דרכם. כעת על כולם להבין שיש לשפר את הקולקטיב העולמי, ואם אכן פה ושם יש כמה אנשים מוארים, טהורים וקדושים, זה לא מספיק. הם בעצמם אולי יצליחו להתקרב אל מקומם בצד ימין של האלוהים, אבל העולם יישאר עלוב כמו בעבר.

העבודה האמיתית היא לרצות זאת כל החיים, להשתתף בעבודה של הרוחות הטהורות, המעוניינות לעזור לאנושות. צריך להגיד: "אני רוצה לשנות, אני רוצה לעבוד למען מלכות האלוהים וצדקתו!" כך הרעיון הזה יגדל, יציף את העולם, יביא עמו ברכות, יוליד גאונים, קדושים, נביאים ואנשים נשגבים מאוד. דבר אינו חשוב יותר מן העבודה הזו. ללא עבודה כזו, האנשים הם כמו גופות נודדות. אם אכן הצלחתם להבין אותי, תחושו מיד כיצד חייכם מקבלים משמעות מאין כמוה. 

רעיון האחווה הלבנה האוניברסלית אין בכוונתו להעמיד את האדם כנגד החברה
בשעה שאנו מתכנסים הוגים במדיטציה ומזדהים, עלינו להצליח גם לרכז את המחשבה, את כוחנו המשותף סביב נקודה אחת, מרכז אחד ומטרה אחת. 

מטרה זו יכולה להיות פרטית וגם קולקטיבית. המצב האידיאלי הוא כאשר בתוכנו נוצרת סינתזה בין שתי המטרות. רצוי לאחד אותן בחכמה במסגרת קנה מידה בדוק היטב, כדי ששתי המטרות תהיינה מקובלות והכרחיות באותה עת. לכן יש לעסוק בבעיות הפרטיות וגם בשאלות הקולקטיביות. מי ששוכח את עצמו לחלוטין, מי שמשקיע את ריכוזו ומקשיב רק לשאלות הקולקטיביות, יש סכנה שיסבול. אך אם אתם עוסקים אך ורק בעצמכם, אתם עומדים בניגוד לקולקטיביות; אתם שוכחים שאינכם אלא חלק קטן מהשלם, ועליכם לקיים חילופים הגיוניים והרמוניים עם הקולקטיב כדי לשמור על שיווי המשקל הנכון. ללא שיווי משקל נכון, אתם שואלים מדוע דבר לא מצליח, מדוע הכול חסום בפניכם, משום ששכחתם שאתם מהווים חלק מן הקוסמוס, שעליכם לרטוט בהרמוניה עמו. החכמה האמיתית מייעצת לנו לעסוק בשני התחומים: האחרים ואנחנו. 

גדולי המורים יעצו תמיד לחיות חיים קולקטיביים, משום שחיים כאלה מביאים לשינוי המודעות שלנו. במקום לנהוג בדרך חסרת סדר, חסרת הרמוניה, האדם מתחיל להתאים עצמו גם אל האחרים והוא מתקדם הודות לסינכרוניזציה (התאמה) עם הקולקטיב. והקולקטיב הזה גם הוא מנסה לחיות בהרמוניה עם קולקטיב אחר, הקולקטיב הקוסמי. הרי מעצם הקשר הזה הקולקטיב האחד מנסה להחדיר שני דברים טובים עבור היחיד. בנסותו לחיות בהרמוניה עם האחרים, לחיות בצורה יותר הגיונית ומוארת, האדם מרוויח המון: הוא יוצר קשר עם התבונה הקוסמית ומקבל את ברכותיה. ההתפתחות האמיתית הולכת ביחד עם הקולקטיב. מי שמצליח לפרוח בקולקטיב מצליח להתפתח בצורה נפלאה. לכן יש לאהוב את הקולקטיב, כי אז חשים משב רוח רענן בצלילה הזאת אל מעמקי האוקיינוס האדיר היכן שכל הנשמות רוטטות יחדיו.

אנתרופוסופיה:
האבולוציה של התודעה

מאת: נועם שרון

האנתרופוסופיה היא תפיסת עולם רוחנית שיישומיה המעשיים רבים: חינוך ולדורף, חקלאות ביודינמית, בנקאות חברתית, יעוץ ביוגרפי ועוד ועוד; אבל בתשתיתם של כל אותם יישומים ניצבת תורה איזוטרית המתארת לפרטי פרטים את מקור האדם והעולם; ניתן לכנות אותה קוסמולוגיה אנתרופוסופית. הבנת התהליכים שהביאו אותנו עד הלום גם תאפשר לנו להבין את הצפוי לנו בעתיד. 

מספר המפתח בהבנת האבולוציה הרוחנית של האדם והעולם בנקודת הזמן המסוימת שאנו נמצאים בה הוא 4. עדויות למרכזיותו של המספר 4 בעולם ניתן למצוא במגוון מקומות: ארבעת היסודות (אש, אוויר, מים, אדמה), ארבעת מצבי הצבירה (חום, גז, נוזל, מוצק), ארבע רוחות השמים ואפילו המקצב 4:4, שהוא הבסיסי ביותר במוסיקה. ישות האדם מורכבת מארבעה חלקים: גוף פיזי, גוף אתרי (גוף החיים), גוף אסטרלי (גוף הנפש) וה"אני", שהוא היסוד האינדיבידואלי, צלם אלוהים שבו; העולם מורכב מארבע ממלכות: ממלכת המינרלים, ממלכת הצומח, ממלכת בעלי החיים והאדם. עכשיו נחבר את שתי הרביעיות האחרונות, ונציין שלמינרלים יש גוף פיזי בלבד, לצמחים גוף פיזי ואתרי, לבעלי החיים גוף פיזי, אתרי ואסטרלי, ואצל האדם מצטרף לשלושת הגופים האלה ה"אני". 

למה המספר 4 דומיננטי כל כך? הסיבה לפי רודולף שטיינר (1925-1861), מייסד האנתרופוסופיה, היא שהאדמה – הכוכב שאנו חיים עליו כעת – היא ההתגשמות הרביעית של העולם. כלומר: לא רק האדם מתגלגל בין מצבים של מוות והתגשמות חוזרת; גם העולם נולד, חי, מזדקן, מת, עובר תקופה של קיום ברוח, ואז מתגשם מחדש במצב התפתחות גבוה יותר. זה קרה לו שלוש פעמים בעבר, לפי שטיינר, וכעת אנו בעיצומה של ההתגשמות הרביעית. זה יקרה לו גם עוד שלוש פעמים בעתיד. להתגשמות הנוכחית של העולם קוראים "אדמה", וזה הזמן לעצור לרגע ולהדגיש: גם לאדמה יהיה סוף. כדור הארץ, בתצורתו המוכרת, ימות. האדם ודאי מקרב את קיצו, אבל זה יקרה גם ללא עזרתו, כי כזה הוא החוק הקוסמי. ואחרי שכדור הארץ ימות, הוא ייוולד מחדש, ואנחנו איתו. 

לפני שנמשיך, חשוב להדגיש שני דברים: (א) האדם הוא ראש החץ של ההתפתחות העולמית, נזר הבריאה. (ב) ההתפתחות באה לידי ביטוי במצבי תודעה, ולכן ניתן להסתכל על האבולוציה העולמית כעל אבולוציה של התודעה האנושית. ככל שהאדם (ואיתו העולם) התפתח במסע האבולוציה התודעתית, כך הוא השיל מעליו את היסודות הגסים יותר, שלא יכלו להמשיך הלאה למצב תודעה גבוה יותר. ראשונים לנשור היו המינרלים, המחזיקים בתודעה עמומה לחלוטין. אחריהם נשרו הצמחים, המחזיקים בתודעה המושווית לשינה נטולת חלומות. האחרונים לנשור היו בעלי החיים, המחזיקים בתודעת החלום. הדרך הארוכה שעשו בעלי החיים עם בני האדם היא הגורם לדמיון היחסי ביניהם. במובן הזה האנתרופוסופיה מציעה תורת אבולוציה המזכירה את זו של דרווין, רק הפוך: האדם והקוף דומים זה לזה, לא כי האדם צמח מתוך הקוף, אלא כי הקוף היה האחרון לנשור מהאדם. על פלנטת האדמה הושלם תהליך ההיפרדות של האדם משאר הממלכות, והאדם הגיע למצב תודעה המאפשר הכרה עצמית.

משסקרנו בקווים כלליים מאוד את תפיסת האבולוציה לפי האנתרופוסופיה (הרחבה בנושא הזה ניתן למצוא בספרות האנתרופוסופית ובמגזין אדם עולם), ניתן להבין את החוקיות שלה ולהחיל אותה על העתיד לבוא. למדנו שהאדם נמצא בתהליך של אבולוציה שהיא תודעתית במהותה ושבכל שלב הוא משאיר מאחור את החלקים שלא יכולים להמשיך איתו הלאה. 

מהי אפוא ההתפתחות התודעתית הבאה, ואת מי ישאיר האדם מאחוריו? נעביר כעת את זכות הדיבור לשטיינר עצמו, מתוך הספר מדע הנסתר בקוויו העיקריים (עמ' 251, הוצאת תלתן): 

לתנאים המתאימים לאחר המשבר הגדול הבא יהיו בשלות הנפשות, אשר בדיוק במעבר מהתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית לשישית [כלומר ב-1,500 השנים הבאות; נ"ש] ייצרו לעצמן את האפשרות לחדור אל ההכרות העל-חושיות בעזרת כוחות השכל והרגש. […] לצד ההתפתחות הגבוהה, אליה יגיעו מספר נפשות מסוים, תתקיים התפתחות אחרת, שתכוון אל הרוע. הנפשות שנשארו מאחור יצברו בקארמה שלהן מידה כה רבה של טעות ורוע, שתחתור כנגד הקהילה הטובה של בני האדם. […] חלק גדול מעבודתה של ממלכת האדם הטובה תתבטא בזיכוך נפשות הקהילה הרעה עד למידה כזו, שאלה יוכלו למצוא את הגישה אל ממלכת האדם הראשית.

ובמילים פשוטות יותר: לאחר שכדור הארץ ימות (ככל הנראה, עניין של עוד עשרות אלפי שנים), הוא ייוולד מחדש ועליו שתי ממלכות אדם: טובה ורעה. זרעי הפיצול כבר טמונים בהווה: אל האנושות הטובה יעלו בני האדם שב-1,500השנים הקרובות ישאפו להכיר את עולם הרוח באמצעות חשיבתם והרגשתם. לאחר מכן תהיה האנושות הטובה מחויבת לעזור לאנושות הרעה לתקן את דרכיה ולהצטרף אליה. מוגש כחומר למחשבה לאלה החושבים לבטל את המנוי שלהם לחיים אחרים.

שרה איוניר

ד"ר שרה איוניר, מטפלת בנפש וביחסים ומכשירה מטפלים במכון שינוי. הטקסט נכתב בשיתוף עם מתיש קורנליסן (Matthijs Cornelissen), חבר ותיק באשרם, מלמד פסיכולוגיה אינטגרלית על פי אורובינדו, ופרסם ספרים ומאמרים רבים. www.saraiwanir.com

אברהם אורון

עבר י"ר האגודה התיאוסופית בישראל ועורך כתב העת לתיאוסופיה אור. מחברם של הספר דרך האור ושל מאמרים רבים העוסקים בתיאוסופיה, בתודעה ובמדיטציה.

אוריאל זוהר

פרופ' אוריאל זוהר, במאי ויוצר תיאטרון, עומד בראש מרכז לימוד תורת איבנהוב בישראל.

נועם שרון

נועם שרון

נועם שרון הוא המו"ל של הוצאת אדם עולם

הקודם

מחינוך לחניכה

הבא

האם הכזיבו נביאי הטכנולוגיה?

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמחים שחזרת!

דילוג לתוכן