"אל תפחד, זה לא יכאב"

המזיגה המקורית של חום ולחות שהגענו איתה לעולם ואורחות חיינו הם הנוסחה המרכיבה את תוחלת החיים

חוויית המוות ותפיסתו היא חוויה אינדיבידואלית. היא מושפעת אמנם מהתרבות שלנו, אבל במובנים רבים היא אישית ופרטית. אני לא עברתי בחיי חוויות מוות רבות, ולכן לא בטוח שאני הוא המתאים לכתוב על הסוגיה. על כן אני מתנצל מראש אם דבריי בוסר ואינם מתיישבים עם תפיסת המוות של קוראים רבים.

אפילו למות כמו שצריך אי אפשר בעולם הזה?
לאורך ההיסטוריה הייתה תפיסת המוות שונה מזו שרובנו מכירים היום. בעבר הוא היה חלק ממעגל החיים – כולנו נולדים, מתבגרים, מתרבים, חולים ובסוף גם מתים. מוות היה עובדת חיים שמחכים לה ומקבלים אותה. אחד השינויים המרכזיים שהתחוללו במהפכה שעברה הרפואה ב-500 השנים האחרונות היה השינוי ביחס למוות. בהדרגה הוא עבר משלב חיים טבעי לאויב שמנסים להתנגד לו ולעכבו בכל דרך ומחיר ובפיקוח רפואי. אחד הביטויים המובהקים של השינוי הזה הוא מקום המוות. פחות ופחות אנשים מתים בבית (כשם שפחות ופחות אנשים נולדים או חולים בבית). 70% מהמתים מזקנה בישראל מתים בבית חולים או במוסד גריאטרי. מיתה במוסדות המדינה היא נוהל מודרני. בעבר אנשים מתו בבית, כשמשפחתם סביבם, מעכלת ומקבלת. פעמים מספר כבר מצאתי את עצמי אומר, בקושי רב, לאנשים שיקיריהם נטו למות מסיבות שונות, שאני חושב שצריך לאפשר לאדם למות בשקט. בדרך כלל דעתי לא התקבלה ואף נהדפה בכעס.

ביטוי מובהק אחר הוא סיבת המוות. כשבדקתי בנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הסיבות המוות, גיליתי שכבר לא מתים סתם או מזקנה; כל מוות חייב סיבה. ובקטגוריה "סיבת המוות לא ידועה" מסבירים זאת בטעויות או בכתב לא ברור. אפילו את הפרצה הזו סותמים איכשהו. מוות מסיבה לא ידועה הפך לא לגיטימי. גם הזקנה לא מופיעה כאחת הסיבות למוות.

הפילוסוף איוון איליץ' כתב, ש"דימוי המוות השורר בחברה כלשהי הוא הקובע את מושג הבריאות הרווח בה" (נקמת הרפואה עמ' 98). על פי איליץ', כשם שהבריאות כבר לא מופקדת בידינו, אלא בידי הממסד הרפואי, כך גם המוות, וכשם שהממסד הרפואי מתנגד למוות, נלחם בו או דוחה אותו, כך גם הוא פועל לנוכח מחלה. 

הקץ הקצוב לחיים
באחד המעברים שלי על טקסטים של הרמב"ם תפס את עיניי טקסט, איגרת שכותרתה תשובתו של הרמב"ם בשאלת הקץ הקצוב לחיים. חרתתי בזיכרוני את השם, אבל חלף זמן עד שחזרתי ועיינתי באיגרת הזו, העוסקת כולה בשאלת המוות, אך מתוך מבט על החיים. אחד מתלמידיו של הרמב"ם שלח אליו שאלה, שתמציתה היא "האם חיי האדם בעולם הזה קצובים עד מועד קבוע?", והרמב"ם שלח לו את תשובתו באיגרת ארוכה ומפורטת. 

קודם כול כתב לו הרמב"ם שלשיטתנו (ביהדות) אין מועד קצוב לחיים, אלא שזו התנהגותנו שמשפיעה על תוחלת החיים. כעיקרון, הוא כתב, בן אדם אמור להגיע לגילו הטבעי, אם ישמור על עצמו ויימנע מסיבת המוות. ומהי סיבת המוות? בקיצור מקוּצָר הסיבה היא הפרת האיזון של החום הטבעי. בהרחבה קלה, לשיטתו של הרמב"ם ולשיטתה של הרפואה העתיקה, מהותנו מורכבת מלחות מזוגה בחום. הלחות והחום הטבעיים תלויים זה בזה ומווסתים זה את זה כדי להגיע לאיזון. הרמב"ם מדמה את איזון הלחות והחום לאיזון בין השמן והאוויר בפתילייה, השומר על בעֵרת האש; הלחות מפרנסת את החום, כפי שהשמן מפרנס את האש במנורה. התייבשות גמורה של הלחות פירושה מוות. תינוק נולד לח וחם, וככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מאבדים מלחותנו. מינון המזיגה המקורי של הלחות והחום שונה מאדם לאדם, ובהתאם גם תוחלת החיים הטבעית של כל אחד. אבל גם אירועים חיצוניים ופנימיים וגם אורחות חיינו משפיעים על מזיגת הלחות והחום ועלולים להפר את האיזון ביניהם עד כדי מוות. בין היתר מנה הרמב"ם מכה חזקה או חום רב (מכת שמש), מחסור בחומר ליצירת חום ואפילו שמחה עצומה ופתאומית כגורמים שעלולים להביא למוות. הוא המשיל את מה שקורה במצב כזה לַחום הטבעי לְמה שקורה ללהבה במנורה, כשנושבת עליה רוח חזקה ומכבה אותה.

את איגרתו חתם הרמב"ם בקביעה שתוחלת החיים שלנו מורכבת מאיכותה המולדת של מזיגת החום והלחות שלנו ומ"הנהגת הבריאות" שלנו. התנהגות בריאה, על פי הרמב"ם, היא המפתח לחיים בריאים וארוכים.

חזרנו להנהגת הבריאות. יחסנו למוות הוא חלק מתפיסת הבריאות שלנו. אפשר שלאורך חיינו נתנגד לעובדת המוות, נתאמץ ללא הרף להדוף אותו, נתעלם ממנו, ואפשר שננסה כמיטב יכולתנו לנהל חיים בריאים ומאוזנים, לאור הידיעה שהמוות הוא סופו של התהליך וחלק לגיטימי ממנו.

בשירו תמוּת כתב המשורר הפרסי ג'לאל א-דין רומי: "תמות תמות, אל תפחד, זה לא יכאב, / מבור חשוך תצמח, תמריא אל הנשגב." (מתוך הדיוואן; תרגם אלכסנדר פייגין). אחד הדברים הקשים ביותר לומר לקרוביו של מישהו הוא "תנו לו למות בשקט". ובשנים האחרונות אמרתי את זה מספר פעמים.

אורי מאיר ציזיק

ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק

ד“ר אורי מאיר-צ‘יזיק, חוקר ההיסטוריה של הרפואה והתזונה, מייסד המרכז להנהגת הבריאות, מרכז לימודי לבריאות קהילתית - שדה מחקר בין-תחומי, העוסק בתחומי הידע הקושרים בריאות וקהילה, ביניהם תזונה ומזון, בריאות, כלכלה, סביבה, קיימות, בריאות הנפש ותנועה.

הקודם

פחד מוות

הבא

מה למעלה מה למטה, רק אני אני ואתה

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמחים שחזרת!

דילוג לתוכן