גם הלווייתנים בוכים

אילו ידעו הלווייתנים איזה פרויקט עתיר ממון וקצר ראות נושא את שמם, הייתה שירתם המפורסמת הופכת לקינה. במקום ללכת אחורה למאה ה-19, אנרגיית והגז, חיוני לבחור באנרגיות המתחדשות של המאה ה-21

מה מבקש מאיתנו העתיד? או, במילים אחרות, מה מבקשים מאיתנו ילדינו ונכדינו? בשנת 2001 ביקש טומי לפיד לתת מענה לשאלה זו באמצעות יצירת "מרחב עתידי" והכללתו בחקיקה. בעזרת השאלה הפשוטה מה יקרה בעוד שבעה דורות לאור החוקים שנחוקק, הציע לפיד בעצם לבחון כל חקיקה מנקודת מבטם של דורות העתיד. כדי להבהיר את העניין,  נחשוב על חקיקה המאפשרת להפריט את חופי הים: אם נפריט אותם, כמה זמן יחלוף עד שלא יישאר חוף ציבורי? במקרים מסוימים הופכת שאלת העתיד לתרגיל מתמטי פשוט שכל בוגר כיתה ז' יכול להבין. לצערנו בתוך פחות מעשור החליטה הכנסת בראשות יושבת הראש דליה איציק לבטל את נציבות הדורות הבאים בתירוץ של עלות כלכלית. המראה שהציבה חוות הדעת של הנציבות לחברי הכנסת אילצה אותם לראות נכוחה את משמעות החלטותיהם, להבין שמאבקי הרגע יישפטו בראי ההיסטוריה. קוצר הראות ואי הרעות של חברי הכנסת כלפי ציבור הנבחרים מקבלים רוח גבית מהטייקונים ומהתאגידים שתמורת בצע כסף, ממוסך בעשן סיגרים ומגובה במטשטשי תודעה הנשענים על החירות לסילוף, מובילים אותנו אל עברי פי פחת. ההתנהלות סביב אסדת לווייתן הבהירה היטב את הקשר בין הון לשלטון ואת ההבנה שהרווח פרטי וההפסד ציבורי.

בתקופה האחרונה עלתה שאלת הגז לכותרות, כשהמחלוקת בין האזרחים לממשלה משמשת תמרור אזהרה רציני. כשבחרה ממשלת ישראל בגז כפתרון האנרגיה לעתיד, היא בחרה בעצם להצעיד אותנו למאה ה-19. מולה התייצבו ארגוני הסביבה עם ההבנה שהכיוון הנכון הוא אנרגיות מתחדשות. אבל הטייקונים והתאגידים תאבי הבצע ועתירי הכוח משכו בחוטים  ויצרו מציאות מסוכנת מבחינה ביטחונית וסביבתית. ריכוז ייצור האנרגיה במספר קטן של מתקני ייצור והפקה מגדיל את הסיכון לפגיעה רחבת היקף עקב מתקפת טילים או אסון טבע. הסבירות שזה יקרה בעתיד הנראה לעין גדולה מאוד. פגיעה באסדה תגרום זיהום רב שנים לאורך החופים. מעבר להרס המערכת האקולוגית יזדהם גם אותו מקור מי השתייה שלנו המושתת על התפלת מי ים.

עבודות להרכבת אסדת הההפקה של שדה הגז לויתן. מבט מגני רמת הנדיב
עבודות להרכבת אסדת הההפקה של שדה הגז לויתן. מבט מגני רמת הנדיב

איך ניתן להבטיח את עתידנו ואת עתיד ילדינו? לשם כך נדרשת חשיבה שונה, חשיבה שכבר מיושמת בגרמניה. לפני עשור כמעט, בשנת 2011, הכריזה ממשלת גרמניה (בעקבות האסון הגרעיני בפוקושימה, יפן), שעד שנת 2022 ייסגרו כל 17 תחנות הכוח הגרעיניות במדינה. עוד קודם לכן, בשנת 2002, החליטה גרמניה, הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם, שברצונה לקצץ עד תום 2020 כ-40% מרמת פליטות זיהום האוויר במדינה. את היעד הזה אמנם עברה גרמניה בכל הנוגע לייצור החשמל, אבל במספר תחומים, כגון תחום התחבורה, הצליחה פחות. עם זאת, בסיכומו של המאמץ הפחיתה גרמניה כ-35% מפליטות המזהמים, הישג חסר תקדים כמעט בהשוואה לרוב מדינות העולם. 

אינטרנט של אנרגיה

אלא שהדרך שבה הצליחה גרמניה לעבור ממקורות אנרגיה מזהמים ומסוכנים (בעיקר דלקים פוסיליים ותחנות כוח גרעיניות) למקורות אנרגיה מתחדשים (והרבה הרבה פחות מזהמים) מרתקת, מעוררת השראה וקשורה במישרין לשיתוף. ואף שבדרך כלל נהוג להתייחס לשינוי זה כאל שינוי במקורות האנרגיה (מעבר ממזהמים ללא מזהמים), בפועל מדובר בשינוי כל תפיסת ייצור האנרגיה של גרמניה. בפרט מדובר במעבר מרשת אנרגיה ריכוזית לאינטרנט של אנרגיה, רשת חשמל מבוזרת, שבה כל אחד יכול להיות צרכן ויצרן (המושג הלועזי הוא Energy Prosumer או Energy Citizen). מדובר בשינוי רדיקלי שיש לו השלכות כלכליות, חברתיות, סביבתיות. 

בהקשר הישראלי שאלת הגז היא נקודת המבחן של החברה האזרחית. החברה מורכבת משלושה כוחות – הון, שלטון וחברה אזרחית. ברור לכול שההון והשלטון מונָעים בידי אינטרסים קצרי טווח –  שורת הרווח המידי והאפשרות ליהנות ממנעמי השלטון והשררה כאן ועכשיו. רק לחברה האזרחית יש יכולת לחשוב לטווח ארוך, חשיבה הנובעת מתוך הדאגה הכנה והרצון להבטיח חיים טובים לדורות הבאים. חשיבה על העתיד היא קריאת השכמה לחברה האזרחית. יש בידינו הכוח והעוצמה להתעורר ולשנות את מאזן הכוחות. אסדת לווייתן היא המיקרוקוסמוס של משבר האקלים העולמי. 

משבר האקלים פוגע בראש ובראשונה במחזור המים העולמי. מבחינות רבות נערכה ישראל נכונה: היא ממחזרת כ-70% ממי הביוב, ועברה להתפלת מי ים. אבל חשיבת עתיד זו נתונה תחת איום אסדת הגז המזהמת, המסכנת את מגוון החיים ומקורות המים המותפלים לאורך חופי ישראל. 

שאלת העתיד בישראל הפכה שאלה קיומית, שיכולה להיות מופנית לכל מי שרוצה להתעלות מעבר לרווח מידי ולמאבקי אגו. האתגר הגדול הניצב לפנינו הוא הקשר המסואב בין הון לשלטון. הוא דורש להתעורר ולפעול. הצעד הראשון הוא שכל אחד יבדוק עם עצמו, מה הוא עושה עם הידיעה שאנו נמצאים בצומת גורלי, הן במישור המקומי והן במישור העולמי. ונחתום במילותיו של מרסל פרוסט: "עקב ענייני מהות שעליי לעסוק בהם ללא דיחוי, נקראתי למפגש דחוף, מכריע, עם עצמי."

איל בלוך

איל בלוך הוא פסל חברתי, יזם חינוכי, פילוסוף מעשי, ראש תנועת TOP , מייסד שותף למכון לחינוך לקיימות והמכון להכשרה ומחקר בחינוך ולדורף במכללת דוד ילין. יו"ר מוסללה, ממייסדי חברת Weconomize הבית של הכלכלה המשתפת ויועץ רעיוני לחיים אחרים.

הקודם

להשאיר עולם קצת טוב יותר

הבא

מה לאסטרולוגיה ולחיזוי עתיד?

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמחים שחזרת!

דילוג לתוכן