היום שבו קפא הגיהנום

הכול בעצם שאלה של עיתוי, ולפעמים צריך לחכות שנים לרגע הנכון

היום שבו קפא הגיהנום היה יום עסוק מאוד מבחינתה של לוטי כהן, וזאת משום שאיתו הגיע יום החתונה שלה. 

נראה שהגיהנום קפא כבר במשך הלילה. מהמכון המטאורולוגי התקשרו והעירו את החזאי מהשינה, ואז הוציאו לתקשורת הודעה דחופה בזו הלשון: "אירוע דרסטי כזה לא קרה לפחות מאז המפץ הגדול."

מבזק חדשות מיוחד פרץ לתוך תכנית הבוקר החביבה למשכימי קום, אבל לוטי, שאכן התעוררה בשש באותו בוקר, לא ידעה על כך דבר, שכן היא פרסה על הרצפה מזרן יוגה ועשתה תרגילי פילאטיס, מתיחות בעיקר. אפשר היה לחוש שקורה משהו יוצא דופן. מהרצפה עלה קור לא אופייני לחודש מאי. היא הדליקה את הטלוויזיה, ושמעה את הקריינית מדווחת בקול חנוק ונרגש, על גבול ההיסטריה, שהטמפרטורה של כדור הארץ צנחה באופן קיצוני. מי השאיר את שערי הגיהנום פתוחים?

"אוי ואבוי!" אמרה לוטי, "זה היום!" בעודה ממהרת למקלחת, חשבה על האירוניה. היא לא שיערה שהיום הזה יגיע. שנים קודם לכן הצהירה שתמצא גבר ראוי ותתחתן איתו רק ביום שבו יקפא הגיהנום. באותה העת שאף הסיכוי לכך לאפס. בזמן חפיפת השיער ניסתה לשמור על יציבות פנימית ולהיות מעשית. אם תצליח למצוא את מיסטר רייט עד עשר, תוכל לפגוש את ההורים שלו בצהריים, אולי להזמין גם את ההורים שלה. ארוחת צהריים לכולם במסעדה תחסוך זמן, כי מיד לאחר מכן תצטרך לארגן את האירוע ולקנות שמלה. "אני חייבת לעשות רשימה, ובלי להיכנס לפניקה."

היא כבר הייתה לבושה וניגבה את שערה במרץ, כשיונית עלתה למשדר מיוחד, הבעתה משדרת את חומרת האירוע, והודיעה שעקב קפיאתו של הגיהנום הגיע לקיצו הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הייתה זו אחת ההוכחות לקיומה של תכנית אלוהית העומדת מאחורי האירועים. הרי כך בדיוק נאמר בנבואות ישנות: הוא יסתיים ביום שבו יקפא הגיהנום. רק שאף אחד לא האמין!   

"שיט!" אמרה לוטי לעצמה, "עכשיו יתחיל הבלגן! בטח יסגרו את כביש מספר 1. כל הצד הירושלמי של המשפחה לא יגיע לחתונה!" ההיגיון אמר שביום כזה יהיו הרבה מאוד שיבושים. יונית דיווחה על סגירה חלקית של נתב"ג והציעה לעקוב אחרי שינויים בלוח הטיסות. לוטי החליטה להתקשר לחברה שלה, בת שבע, כדי לבקש עזרה בארגון החתונה.

"היי! קריר קצת," אמרה בת שבע, "שמת לב?"
"כן, זה בכל הרשתות. תשמעי, אני לחוצה בזמן. אני צריכה לפגוש את מיסטר רייט עד עשר. את באה איתי?"
"בכיף. לאן חשבת ללכת?"
"לא יודעת... לבית קפה?"

איור: יערה עשת
איור: יערה עשת

שמש שקרנית הייתה תלויה בשמים, ואנשים החליטו לקחת יום חופש ולהישאר בבית. ביום שהגיהנום קפא היו סדרות מצוינות של HBO בכבלים, נשנושים בשפע ואווירה ביתית רגועה, כי כל אחד מבני הבית דאג לעצמו ושמח בחלקו, ובעיקר לא היו לו דרישות ותביעות מאף אחד אחר.

לוטי ובת שבע ישבו בבית קפה, בשולחן על המדרכה וסקרו את העוברים והשבים. הן חיפשו את מיסטר רייט. עד אותו יום היו החיים פשוטים. כל גבר שפגשה לוטי, היא ידעה שהוא לא הגבר הנכון. אם היה פעם מפגש נדיר עם מישהו שנראה היה שאולי אולי הוא האחד, והיא העזה לשאול אותו אם במקרה שמע משהו על כך שהגיהנום קפא, בדרך כלל נענתה בשלילה. על פי רוב התנצלה והלכה לדרכה בשלב זה. לפעמים השתהתה זמן רב יותר, לעיתים חודשים ולעיתים אף שנים בתקווה ילדותית שהוא בכל זאת האחד. זה תמיד הסתיים במפח נפש. היא פנתה לבת שבע: "את זוכרת שאמרתי שאמצא גבר כלבבי ביום שהגיהנום יקפא? זוכרת?" היא נאנחה והמשיכה לתור בעיניה ימינה ושמאלה, אך ללא הועיל.

באותו בוקר התעורר לב מתרדמת של שבע שנים. הוא היה חיוור מאוד, רזה ומבולבל. ראשית, הוא השתוקק לצחצח שיניים. שעה ארוכה הוא צחצח מול המראה והסתכל בעיניים הכחולות המימיות שהביטו אליו בחזרה וניסה להבין מה קרה לו. הוא לא ידע שהיה מי שהחליט שהוא יתעורר רק ביום שהגיהנום יקפא. מי זה היה? ד"ר שוורץ. שעתיים לקח ללב להשתחרר מבית החולים, וזה למעשה היה תהליך מזורז ביותר שלא היו לו תקדימים במחלקה שכונתה "החממה". כשניסתה לנה האחות לברר למי להתקשר כדי שיבואו לקחת אותו, גילתה שלב הוא יתום, ויש לו רק אחות אחת מבוגרת שחיה באוקראינה. לנה היתה עצבנית מאוד, מכיוון שהפסיקה לעשן באותו בוקר, ואצבעותיה רעדו קצת על המקלדת, כשפתחה את הדף הרפואי על המחשב. הופיע שם מספרו הסלולרי של איש קשר אחד ויחיד: שוקי חרמון.

שוקי חרמון, זמר עבר מפורסם, עבר בין שורות המדפים בסופר-פארם שבאופן לא מפתיע היה עמוס בלקוחות. כל תנודה במצב הרוח הכללי ואירועי מציאות בפרט שלחו את ההמונים לחפש לעצמם ולבני ביתם תרופה בסופר-פארם, וכך היה גם ביום שבו קפא הגיהנום. שוקי חרמון שהרכיב משקפיים כהים וחבש כובע התעצבן על הצפיפות הזאת וחשש מכך שכולם מזהים אותו וכך יֵדעו שהוא צובע את שערו לשחור.

הוא היה בטוח שהבחור שהולך אחריו הוא אחד מהפפרצי האלה, שרק ממתין לראות מה יוריד שוקי חרמון מהמדף כדי לצלם אותו בקליק מהיר. בדיוק אז התנגן הטלפון בכיסו, צלילים של השורה הראשונה של שירו הידוע. לעזאזל! "הלו!" נבח שוקי חרמון למכשיר. קול גבוה של אישה סיפר לו שבחור בשם לב, שיצא לפני שעתיים מתרדמת, ממתין לו בתל השומר ו"נא לבוא לקחת אותו". לעזאזל! שוקי חרמון היה ידוע בכך שהוא לא עושה מאמץ בשביל אף אחד מלבד עצמו. תמיד אמר שהוא יהיה מוכן לעשות טובות למישהו רק ביום שבו הגיהנום יקפא. לעזאזל! נראה שהוא אכל אותה. הוא ויתר על הקנייה בסופר-פארם ומיהר לצאת מהקניון.

"למה אני?" שאל שוקי חרמון את הבחור שישב לצידו באאודי, לבוש פיז'מה של בית חולים. "אין לי מושג," ענה לב כשמבטו נעוץ בכביש שמולו. במשך שבע שנים היה תקוע בחלום שאליו הסתגל, אותו למד להבין ואף פיתח אליו תחושה חמה של שייכות. בחלום היו לו חיים שלמים שהיו מבוססים על קולות נשיים נעימים שדיברו אליו רוסית ועל ידיים שנגעו בו ברוך. הרגע המסוים הזה, כשהוא נוסע עם איש לא מוכר לו במכונית, היה מוזר ונראה לא לקוח מהמציאות. כשעצרו ברמזור בדרך יצחק שדה, הדליק שוקי חרמון את הרדיו כדי לשמוע את עדכוני החדשות. התנועה בכביש מספר 1 עמוסה בשל משלחת גדולה של משקיעים זרים שעולה לירושלים, אלה שהצהירו בעבר שלא יגיעו לכאן, אלא אם כן יקפא הגיהנום. והנה, באופן כל כך לא צפוי, התחולל מפנה כלכלי שפותח הזדמנויות ואפשרויות. לעזאזל! שוקי חרמון כיבה את הרדיו בבוז. הוא החליט שקודם כול הוא צריך להלביש את לב כמו בן אדם, ולקח אותו לסנטר.

לו רק יכולנו להציץ בתכנית האלוהית ולראות איפה ייפגשו לוטי ולב ביום שבו קפא הגיהנום, היו נחסכות מאיתנו השאלות המטרידות האלה: האם זה יקרה במקום רומנטי או סתמי? איך יזהו זה את זה? האם יש, חלילה, אפשרות שיפספסו זה את זה כמו בסרט נורית של ג'ורג' עובדיה? 

לוטי ובת שבע התייאשו די מהר מהציפייה בבית הקפה, שילמו והלכו בשתיקה לכיוון הסנטר. העולם נהג שלא כמנהגו, וההשלכות החלו להתגלות על פני השטח וברחובות העיר, אך לוטי היתה עיוורת לכל המתרחש. היא עמדה לאבד תקווה.

בצומת דיזנגוף-קינג ג’ורג’ עמד שוקי חרמון וספר את הכסף שפלט הכספומט. לב עמד לידו והסתכל סביבו ולמעלה כמו חייזר שנקלע לאגדה אורבנית. לוטי קלטה בעיניה את לב, עצרה באחת, ואמרה לבת-שבע: "הנה, זה הוא." "א-הה!" הסכימה איתה בת-שבע. האם הייתה זו אינטואיציה נשית? ממש לא. היה זה מה שנכתב על הטי-שירט שלו.

ורדית פברן

ורדית פברן

ורדית פברן, תרפיסטית בהבעה ויצירה בהכשרתה, מספרת סיפורים וכותבת, בעיקר פנטזיה. הגיעה מכוכב ליד סיריוס ששמו נוט-סו-סיריוס.

הקודם

מהנצח אל הזמן

הבא

אין לה דם

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמחים שחזרת!

דילוג לתוכן