לפעמים רעיונות מתגשמים

אילו היו משלמים לי שקל על כל רעיון שחוצה את התודעה שלי, לעולם לא היו לי יותר דאגות כלכליות. אבל כמה מהם אני זוכרת בכלל? וחלק מהם היו רעיונות מבריקים, שיכלו לשנות את פני העולם או לפחות את חייו של עקר הבית. לעקרת הבית בלאו הכי יש תושייה ותבונה שיכולות להספיק למדינה שלמה.

אז למה בעצם רק מתי מעט מוציאים את הרעיונות שלהם מהכוח אל הפועל, כלומר יוצאים מהמסלול הצפוי, והרוב מוציאים אל הפועל רעיונות של אחרים, כלומר הולכים בדרך שהתוו אותה אחרים? כשרעיון חדש נולד, הוא בדרך כלל נתקל בהתנגדות רבתי של הממסד ונציגיו. הנציגים האלה יכולים להיות המוסדות הרשמיים, מקום העבודה, המשפחה, החברים וכן, גם אנחנו. וככל שהרעיון יהיה חדשני יותר, נועז יותר, ככה תגדל ההתנגדות אליו, החיצונית והפנימית. כל רעיון חדש שעולה לי במוח מגיע עד מהרה ללשכה לביטול רעיונות, שבה יושבת מקהלת קולות רמים, והנימוקים כבדי משקל: "עזבי, זה לא בשבילך. את אף פעם לא מתמידה בכלום. את זוכרת את האקורדיון שקנינו? ואת עוד רצית פסנתר." או: "מה את צריכה עכשיו את הכאב ראש הזה? מצאת כבר משהו שאת יודעת לעשות, אז תיצמדי לזה, אחרת גם את זה תאבדי." או: "מאיפה תביאי עכשיו כסף כדי לממן את השיגעון הזה? בסוף תישארי אפילו בלי מכנסיים." אז זהו, זה לא שהנימוקים האלה חסרי טעם או היגיון. ועוד איך יש בהם היגיון, אבל להיגיון יש איכויות דומות לזה של המקפיאים המשוכללים האלה שכל עקר בית דואג לרכוש במיטב כספו.

ונניח שרעיון אחד הצליח לחמוק מהלשכה לביטול רעיונות, אז באמת מתחיל האתגר הגדול. כשסיפר מייסד אורקל, לארי אליסון, בריאיון טלוויזיה על חברו הטוב, סטיב ג'ובס הוא ציטט את המשפט הידוע של אדיסון הממציא שאמר ש"הצלחה מורכבת מאחוז אחד של השראה ומ-99 אחוזים של זיעה". "סטיב היה אלוהי הזיעה," אמר אליסון, "יש המון רעיונות טובים, אבל לתרגם רעיון טוב למוצר מצוין זה קושי יוצא דופן." הוא סיפר שכשג'ובס היה מפתח מוצר, הוא היה מתעכב עליו לפרטי פרטים, ועד שלא חש שהגיע לתוצאה שביקש להשיג מבחינת האיכות, הדיוק והמראה, לא היה מרפה ממנו. ג'ובס, הוא אמר, לא ניסה להיות עשיר, לא מפורסם ולא בעל כוח. הוא פשוט היה אובססיבי בנוגע לתהליך הבנייה והיצירה ובנוגע למוצר הסופי שיבוא בעקבותיו.

ומה מציע רבי נחמן מברסלב בעניין של הגשמת רעיונות? "כִּי קדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל, אֲזַי הַכּחַ וְהַפּעַל נִקְשָׁרִים בְּיַחַד וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם, כִּי סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר, כְּגוֹן לִבְנוֹת בַּיִת צָרִיך לַחֲשׁב תְּחִלָּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, אֵיך יִהְיֶה צִיּוּר בִּנְיַן בֵּיתוֹ, וְאָז כְּשֶׁנִּגְמָר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ דְּמוּת בֵּיתוֹ, אֲזַי מַתְחִיל לִבְנוֹתוֹ. נִמְצָא שֶׁסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, וְקדֶם שֶׁהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל אֲזַי סוֹף הַמַּעֲשֶׂה נִקְשָׁר עֲדַיִן בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה וְאֵין הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כְּלָל וְצָרִיך לִרְאוֹת לְהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל וַאֲזַי נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין הַכּחַ וְהַפּעַל וְיֵשׁ הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּין תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת כּחַ וּבֵין סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהִיא בְּחִינַת פּעַל (ליקוטי מוהר"ן, סו, ב).

לא כל הרעיונות חייבים להיות רעיונות שמשנים את פני ההיסטוריה של העולם ואפילו לא את ההיסטוריה האישית. לפעמים די ברעיונות קטנים, משמחים וקלים לביצוע, שקל להגשים אותם, והם מצטרפים למסה הקריטית המשפיעה על תחושת הטוב הכללי שלנו; נניח רעיון כמו לסדר את הארון או לצאת להליכה. אבל יש גם רעיונות שעולים מתוך ראיית הנחיצויות של הטוב הכללי שהוא לא שלנו, שאז קמים אנשים ויוצאים מהדופן שלהם ועושים מעשים לטובת בני אדם, בעלי החיים, האדמה, העצים, הים, האוויר וכל מה שחיוני לחיים שלנו כאן. בכל ההיבטים האלה ביקשנו לגעת בגיליון הזה המוגש לכם. ואולי מחר בבוקר מישהו יתעורר עם איזה רעיון נפלא, גדול או קטן, ולא ידחוק אותו מבויש לאיזו קרן זווית, אלא יוציא אותו לאור, ואם כבר מדברים על להוציא לאור, אז נועם שרון (מו"ל קבוצת אדם עולם) מצטרף בטור אקטואליה חדש, בעין טובה, ממש בעמוד אחרַי. מאחלת לכם קריאה מגשימה.

חתימה-חוה-רימון
חוה רימון עורכת חיים אחרים

חוה רימון

חוה רימון היא עורכת, מתרגמת מנחת סדנת הכתיבה חומר נפש ועורכת המגזין חיים אחרים

הקודם

הולכים אל הלא-מודע

הבא

הלוואי שהשנה אשלם יותר מיסים

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמחים שחזרת!

דילוג לתוכן