עם האצבע בסכר

הקשר בין דוקטור סוס לנגיף הקורונה ולשריפות באוסטרליה ואיך נער אחד יכול להפוך עולמות

ממה עלינו להיפרד? גיליון זה מוקדש לפרידה מהחיים. ניתן להבין פרידה מהחיים כחציית הסף, קץ, מוות. לכאורה זה עיסוק בשאלות גדולות, פילוסופיות, אבל בדרך כלל משהו מת או צריך למות, להיגמר, כדי שיצמח במקומו משהו חדש. בסוף ינואר הועלתה ההצגה, הלורקס, על פי סיפור שכתב בשנות ה-70 דוקטור סוס, סיפור העוסק לכאורה בעתיד. בעתיד הזה לא נותרו עצים, בני אדם מסתובבים עם מסכות וקונים מהתאגיד אוויר טהור, יורד גשם חומצי, מגרש המשחקים הוא הקניון ועוד מרעין בישין.

ההצגה היא פרויקט הגמר של סטודנטים מהשנה הרביעית במסלול לחינוך ולדורף במכללת דוד ילין. הם עיבדו את הסיפור למחזה והפיקו את ההצגה כתהליך סיכום קבוצתי של ארבע שנות לימוד לתואר ראשון. למרבה האימה היא הועלתה, כשאנשים עם מסכות הפכו חיזיון נפרץ בסין ובאוסטרליה – בסין עקב התפרצות נגיף הקורונה, ובאוסטרליה מחמת שריפות יער שהיקפן כשטחה של שווייץ.

כואב להיווכח עד כמה סיפור שתיאר עתיד אפשרי רחוק הפך בין לילה להווה מבעית. תלמידי כיתה ז' מבית ספר אדם צפו בהצגה, ובסיומה הזדמן לי לשוחח עימם. שוחחנו על הצורך להתעורר למציאות מחד גיסא ועל הצורך לנקוט פעולה מאידך גיסא. ביום שלמחרת, יום שישי, התאספו התלמידים לשיחה עם המחנכת מיה דוידוביץ'. היא שאלה מה חשבו בעקבות ההצגה והשיחה. הם ענו: "התעוררנו. הבנו שמהדור שקדם לנו אנחנו יכולים ללמוד מה לא לעשות, אבל מה כן לעשות אנחנו צריכים להבין בעצמנו!"

במילים פשוטות אמרו התלמידים שהחשיבה ודרך הפעולה שהובילו את העולם ואותנו לרגע הזה צריכות למות; עלינו להיפרד מהן, ולאפשר את הולדתן של חשיבה ועשייה חדשות, כי משבר האקלים כבר כאן, וכל אחד ואחת מאיתנו חשים בו במישרין. תובנה אחרת שהייתה ברורה להם כשמש לנוכח מצב החירום האקלימי היא שמדינות ואנשים כבודם במקומם מונח, אבל הפתרונות יגיעו מיצירת רשתות וקהילות של בעלי עניין, החוצות לאומים וגבולות.

כל תהליך פרידה כרוך בכאב, ועלינו לשאול, לא איך ניתן להיפטר ממנו, אלא איך ניתן להמירו לאנרגיה מניעה לפעולה. כל המתבונן סביבו נכוחה וליבו אינו עשוי מאבן צפוי לחוש כאב רב. המנהיגות הפוליטית בארץ ובעולם, התנהלות כלכלית שבה הרווח פרטי וההפסד ציבורי, זיהום הסביבה, עוולות חברתיות, משבר האקלים, זקנים עריריים ובודדים ועוד ועוד עלולים להשרות אזלת יד, ייאוש, תחושת ריקנות ואת הצורך לטשטש אותם בצריכת יתר לסוגיה. אבל מה שנדרש אולי הוא להיפרד ממה שהביאנו עד הלום. גרטה תונברג, הנערה שבזכותה התעוררו רבים למשבר האקלים, מדרבנת במילים האלה: "כשאנחנו מתחילים לפעול, התקווה נמצאת בכל מקום. לכן במקום לחפש את התקווה, חפשו את הפעולה. אז תגיע התקווה."

מהי הפעולה הנדרשת מאיתנו? מהי איכותה? מה הם אופייה ומהותה? אחד ממורי הדרך שלנו הוא בויאן סלאט, בחור צעיר בן 24. בויאן חווה את הכאב על מצב העולם כשהיה בן 16. אז צלל בחופי יוון, והפלסטיק הכה בו. לפתע הבין שהוא רואה יותר פלסטיק מדגים, חוויה מוכרת לכל מי שטבל בים. רובנו מדחיקים, מכחישים, לכל היותר מצקצקים בלשוננו.

גרטה קוראת לפעולה, בויאן כבר פועל. עוד בהיותו תלמיד תיכון ניסה להבין במסגרת עבודת חקר בעזרת מומחים את היקף הבעיה ואת עומקה. כששאל אותם איך ניתן לנקות את הים, קיבל תשובה שלא הניחה את דעתו, משום שלא נתנה מענה לגודל האתגר שאנו ניצבים לפניו ולחומרתו.

בויאן הקים את חברת The Ocean Cleanup, ששמה לה למטרה לנקות תוך עשור כ-90% מיבשות הפלסטיק; הגדולה שבהן נמצאת בלב האוקיינוס השקט; שטחה כשטחה של ארצות הברית. בויאן מיישם את מה שגרטה קוראת להירתם אליו. הוא מחולל פעולות מעוררות תקווה. ב-2019 עשתה The Ocean Cleanup את הניסיון המוצלח הראשון לנקות את האוקיינוס. המערכת מצליחה לאסוף אשפת פלסטיק מרשתות דיג ועד חלקיקים בגודל של מילימטר, והיא עושה זאת בלי לפגוע במגוון החי הימי.

אבל לא די כמובן באיסוף האשפה ובהחזרתה ליבשה. נדרש להשתמש בה ולפתח ממנה מוצרים בני קיימא. לכן חָברה The Ocean Cleanup ל-DNV GL, המפתחת ומאגמת פתרונות מקיימים בעזרת קהילת חוקרים בינלאומית. המוצרים הראשונים צפויים להגיע לשוק בספטמבר 2020. מכירתם אמורה להיות חלק מהמנוע הכלכלי של ניקוי האוקיינוס מפלסטיק. בויאן לא שוקט על שמריו, ולאחר שהבין שחלק גדול מהפלסטיק מגיע לאוקיינוסים מהנהרות, עיצב ספינה לניקוי נהרות שתמנע את הזנת יבשות הפלסטיק. בויאן הוא צעיר הולנדי שהופך למציאות את אגדת האצבע בסכר.

איל בלוך

איל בלוך הוא פסל חברתי, יזם חינוכי, פילוסוף מעשי, ראש תנועת TOP , מייסד שותף למכון לחינוך לקיימות והמכון להכשרה ומחקר בחינוך ולדורף במכללת דוד ילין. יו"ר מוסללה, ממייסדי חברת Weconomize הבית של הכלכלה המשתפת ויועץ רעיוני לחיים אחרים.

הקודם

מה למעלה מה למטה, רק אני אני ואתה

הבא

להתיר את הקשר

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמחים שחזרת!

דילוג לתוכן