חיים אחרים המחודש

מן הסתם בחר לעצמו ארגון MAPS, המוביל את מחקר החומרים משני התודעה בהקשר הטיפולי, את ראשי התיבות של שמו כהצהרת כוונות – הארגון שישרטט את המפות המתוות את הדרך למהפכה בטיפול הפסיכיאטרי והפסיכולוגי; ריאיון עם ריק דובלין, האב המייסד

כמו משה רבנו לפניו, גם לריק דובלין, הייתה התגלות על הר סיני (פרטים בהמשך). בניגוד למשה, יזכה כנראה דובלין, אחרי יותר מ-40 שנה במדבר, להיכנס לארץ המובטחת. המדבר שלו הוא השממה בתחום הטיפול הפסיכולוגי בכלל, והטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) בפרט, והארץ המובטחת היא טיפול באמצעות חומרים פסיכדליים כמו MDMA (הסם הידוע כאקסטזי מכיל את החומר הזה), פסילוסיבין (או בלשון העם פטריות הזיה), אַיַהוּאַסְקָה ו-LSD.

דובלין ייסד ב-1986 את ארגוןMAPS  (Multidisciplinary Association for Psychedelic Studies), ההתאחדות הרב-תחומית לחקר חומרים פסיכדליים, כעמותה ללא כוונת רווח, ועומד בראשו עד היום. החזון של הארגון כולל ארבע משימות: לפתח שימוש בחומרים פסיכדליים ומריחואנה כפרוטוקול טיפול רפואי; להכשיר מטפלים ולייסד רשת של מרכזי טיפול; לתמוך במחקר המדעי בתחומי הרוחניות, היצירתיות ומדעי המוח; להציג לציבור ללא כחל וסרק את הסכנות והיתרונות שבחומרים אלה. היום MAPS מעסיק חוקרים, רופאים, פסיכולוגים, עורכי דין ויועצי תקשורת, ולצידו הוקמה חברה-בת ( MAPS Public Benefit Corporation), שמטרתה למכור באופן חוקי ומבוקר MDMA, כדי לייצר מקור הכנסה יציב ושוטף למימון מחקרים חדשים של MAPS בעתיד. דובלין וחברי MAPS קרוב לוודאי יירשמו בתולדות ימי העולם הפסיכיאטרי והפסיכולוגי כאלה שאחרי שנים ארוכות של קיבעון הביאו לתחום הטיפול בשורה חדשה. על הפופולריות העצומה של הארגון יכולים להעיד היקף התרומות שהוא מצליח לגייס וגם רשימת ההמתנה לקורס המטפלים באמצעות MDMA – כ-6,000 איש.

ייתכן שבשלב הזה יהיו כאלה שירימו גבה בהשתאות. הרי בסך הכול מדובר ב- MDMA, אקסטזי. מה כל הרעש סביב זה. חלקכם אפילו נושאים באמתחתכם זיכרונות של התנסות עם החומר, כמו שאמרה לי חברה (ששמה לא שמור במערכת): "אני זוכרת שלקחתי MDMA. היה נחמד מאוד, הרגשתי המון אהבה לכולם, אבל אז זה עבר, וחזרתי לשנוא כרגיל." אז לא מדובר בשימוש ב-MDMA אלא בטיפול באמצעות MDMA. זה הבדל של שמים וארץ. הטיפול שבמרכז המחקר בהפרעת דחק פוסט טראומתית פורץ דרך, כי הוא שובר הרבה מוסכמות בתחום הטיפול. הוא מורכב משלושה חלקים: שלוש פגישות הכנה והיכרות לפחות של המטופל עם שני המטפלים שיעבדו איתו בהמשך (גבר ואישה); יום שלם של שמונה שעות שבו המטופל מקבל את התרופה (MDMA), כשהוא מקשיב באוזניות למוסיקה שנבחרה מראש, ובחדר נמצאים שני המטפלים; שלושה מפגשי אינטגרציה שבהם עובדים ביחד על חומרים שעלו במהלך היום שבו קיבל את התרופה. הנחת היסוד של הטיפול היא שלמטופל יש חכמה פנימית, ובמצב תודעה שונה תהיה לו גישה לחכמה הזאת. זהו טיפול מורכב, הדורש מטפלים מיומנים שעברו הכשרה מיוחדת, זמן להכנה ודגש על "היום שאחרי" והאינטגרציה. דובלין אמר היו שמטופלים במחקר שאמרו שהם לא מבינים למה קוראים לזה אקסטזי, כי זה המון עבודה קשה ומעט מאוד אקסטזה.  

אפשרות של מהפכה

לעוצמת פרוטוקול הטיפול הזה יש השפעה ישירה על הכתבה הזאת. אף שבתחילת הקריירה העיתונאית שלי הפנמתי את משנתו של אורי אבנרי ז"ל, "ללא מורא וללא משוא פנים", אני חייבת להודות שהפעם נאלצתי לוותר על החלק של ללא משוא פנים. כל שנות ההכשרה הארוכות שלי כפסיכולוגית, וגם שנות העבודה במקצוע, לוו באין ספור לבטים וספקות שנבעו מהשאלה אם אני באמת מצוידת בכלים הנכונים כדי לעזור למטופלים שלי. בשל התחושה הזאת המשכתי לאורך כל הדרך להשתלם בשיטות טיפול שונות, כמו EMDR, סנסורי מוטור, DBT, היפנוזה והרשימה ארוכה. אבל רק כשנחשפתי לטיפול פסיכולוגי באמצעות חומרים משני תודעה, הרגשתי שנחתתי במקום הנכון. רק בשבוע שעבר ישבתי עם מטופל שנמנה עם כוחות החילוץ והפינוי בפיגוע מגדלי התאומים במנהטן (11.9.01). במשך שבועות מספר הוא עבד בפינוי חלקי גופות מבין ההריסות. זמן לא רב לאחר מכן, כשחש שהוא מתקשה לחזור לפעולות היומיום, אבחנו אצלו הפרעת דחק פוסט טראומטית. כבר 18 שנה הוא נמצא בטיפולים שונים, והוא עדיין מתעורר עם סיוטים בלילות, חי עם התקפי פאניקה, ואחרי שנפרד מאשתו, הוא לא מצליח ליצור שום קשר אינטימי. ישבתי מולו, ויחד ניסינו לברר איך ניתן לשלב אותו בשלב 3 של המחקר בטיפול בעזרת MDMA. רבים מהמטופלים שלי נמצאים במצבים דומים, ואני מייחלת ליום שבו תהיה להם גישה לטיפול הזה. לכן מגמת הריאיון הזה עם דובלין ועם אנני וד"ר מייקל מית'אוֹפֶר (ראו מסגרת למי זה מתאים) ברורה לחלוטין: להעלות את המודעות לשיטות טיפול העשויות לשנות דרמטית את הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי. יש קולות שונים בהקשר זה, חלקם מבקשים לצנן את ההתלהבות, וכבודם במקומם מונח. הכתבה הזאת מביאה את קולם של המשוכנעים ושל אלה הפועלים ללא לאות לקדם טיפול באמצעות חומרים משני תודעה. עם דובלין שוחחתי אחרי שעברתי את חלקה השני של ההשתלמות בטיפול באמצעות MDMA, שעליה מופקד MAPS, במסגרת הכשרה במחקר וטיפול באמצעות חומרים משני תודעה שאני עוברת ב-CIIS (מכון קליפורניה ללימודים אינטגרליים).

דובלין מבלה חלק גדול מזמנו בטיסות, תוך שהוא מפקח על מחקרים, עובד על חקיקה, נפגש עם פוליטיקאים ואוסף תרומות. בין לבין הוא מתראיין ותורם את חלקו למאמץ ההסברתי. לפני שבועות אחדים עלתה באתר TED הרצאתו, עתידה של הפסיכותרפיה בעזרת חומרים פסיכדליים, שהיא הרצאת טד הרשמית הראשונה העוסקת בחומרים משני תודעה. דובלין שמגדיר את עצמו מאה אחוז יהודי מספר שהתהליך שלו החל בגיל 18, אחרי התנסות טרנספורמטיבית בחומרים משני תודעה. ההתמדה חסרת הפשרות שלו בחקר הנושא נולדה בחלום. בחלומו נפגש דובלין עם ניצול שואה, שאמר לו שבמשך שנים לא הבין למה דווקא הוא שרד. הוא הניח שזה שילוב של מזל ושל מטלה שהוא אמור למלא בזמן השאוּל שהוקצה לו. "הלילה," הוא אמר לדובלין, "סוף סוף מצאתי את התשובה. שרדתי, כדי לבקש ממך שתמשיך לעסוק בטיפול באמצעות חומרים פסיכדליים, כדי שאנשים יבינו את האיוולת שבהפרדה ובגזענות, ויפעלו כדי למצוא שלום פנימי ואחדות." אחרי שהבטיח דובלין להיענות לבקשתו, נפטר הניצול, ודובלין התעורר. מאז הוא מחויב, כשטוב, כשרע, כשנוח וכשלא, ככה כבר 50 שנה כמעט. אני הצלחתי למצוא אותו כשחזר ממונגוליה, והיה בדרכו לפלורידה, ומשם לשלושה ימים של כינוס של מועצת המנהלים של MAPS. 

בתחילת הריאיון הוא אומר שמטרת חייו היא שלא יעשו ממנו עניין ושהעבודה שהתחיל תושלם. בינתיים בגיל 65 אין לו כל כוונה לפרוש, כי המלאכה עדיין מרובה. מטרת העל בעיניו היא בריאות הנפש. בעולם שבו יש כל מיני דרכים וגישות להקלת הסבל האנושי תפקידו להניח את החומרים הפסיכדליים על המדף הטיפולי. הוא מעריך שזה יקרה בעוד כשלוש שנים. מבחינתו ברגע שאפשר יהיה לקבל מרשם רפואי לטיפול ב-MDMA, תסתיים, 50 שנה לאחר שהחלה, משימת חייו. לאנשי MAPS הוא הודיע שאז יעביר את ניהול הארגון למישהו אחר.

דובלין מדבר בלהט על מחקר הדגל של MAPS – טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית המשלב פסיכותרפיה עם MDMA. עד עכשיו היו התוצאות יוצאות דופן; אצל 68% ממשתתפי המחקר חלפה ההפרעה בתוך תקופה של 12 חודש לאחר הטיפול השני (שלב 2 של המחקר). מלבד ההצלחה הקלינית המסחררת, היה גם פרופיל תופעות הלוואי נמוך במיוחד. עכשיו מתכוננים להיכנס לשלב השלישי והאחרון של המחקר. אם השלב הזה יוכתר בהצלחה כמו שלב 2, ייתן מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) אישור רשמי לטיפול.

דובלין היה שותף פעיל בהקמת תשתית מחקר ה-MDMA בארץ (ראו בהמשך המדינה הראשונה בעולם בטיפולי חמלה). כששאלתי אותו איך מתבטאים ההבדלים התרבותיים בין ארצות הברית לישראל בהקשר זה, הוא ענה שכשסיפר לנהג מונית בארץ במה הוא עוסק, מיד שיתף אותו הנהג בכל הטראומות שעבר, כשבארצות הברית אנשים בדרך כלל מאופקים יותר ומתייחסים לטראומה כמשהו שקורה למישהו אחר.

מכוונים לליבו של הממסד הרפואי

באורח בלתי נמנע דיברנו על מה שעלול עדיין להשתבש לנוכח התמורה המהירה שתחום הטיפול באמצעות חומרים פסיכדליים עובר, על החשש שההיסטוריה תחזור על עצמה והמלחמה בסמים תשוב במלוא עוזה. דובלין רגוע יחסית, אבל גם חושש כמובן. הוא מודה שהוא משקיע מחשבה בנושא הזה, אבל מסביר שהמצב היום שונה מזה שבשנות ה-60. "התרבות השתנתה," הוא אומר. "אז רבים מהמשתמשים בחומרים הפסיכדליים היו מתנגדי המלחמה בווייטנאם. היום אנחנו עובדים עם חיילים משוחררים, ויש לנו תומכים מכל הקשת הפוליטית."  

עוד הבדל עקרוני בין אז להיום הוא שהודות למחקר הנרחב יש פחות פחד והרבה יותר ידע על אופן השפעתם של החומרים האלה ועל התהליכים שקורים במוח. הוא מצטט ממאמר שכתב ביחד עם עמיתו ד"ר טוֹרְסְטֶן פַאסִי, פסיכיאטר גרמני, שטען שרגש ההתעלות לאחר נטילת MDMA, הגורם לשיפור התקשורת הבין אישית ולתחושת קרבה לאחרים, דומה למצב פוסט אורגזמי. בשני המקרים, הוא אמר, יש הפרשה מוגברת של פרולקטין. מנגנון הפעולה שלMDMA , כמו גם מנגנון הפעולה של רוב התרופות הפסיכיאטריות, לא ברור. מלבד זאת, קשה לבודד את מרכיבי הטיפול הכוללים, כאמור, שימוש ב-MDMA לצד טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי. התקווה היא שבעתיד ייערכו מחקרים מתקדמים שיתמקדו במנגנון הפעולה. במאמר שכתב ד"ר מייקל מית'אופר הוא אמר שכרופא וכחוקר יש אצלו מתח מתמיד בין הצורך להבין איך דברים עובדים לבין ההכרה שאולי אין צורך להבין. הוא מאמין שחלק מהותי בטיפול הוא היכולת של המטופל לעבד את הפחד, בלי להתנתק מהקשר עם המטפל. סביר להניח ש-MDMA יוצר מצב במוח שבו עולים זיכרונות כאובים וניתן לעבד אותם במלואם, ובסופו של דבר ניתן להחזיר אותם לאפסון בזיכרון באופן שונה. יש ראָיות ברורות לכך שהפעילות במוח שונה תחת השפעת MDMA. מית'אופר מדבר על שבעה מרכיבים שהם חלק מהאפקט הטיפולי המרשים של MDMA, המתייחסים דווקא לטיפול עצמו: יצירת סביבה טיפולית תומכת; האימון שהמטופלים עוברים בשיטות התמודדות עם מתח וחרדות; היכולת להיחשף מחדש לאירועים טראומטיים בלי לברוח מהם; עבודה קוגניטיבית על שינוי אמונות פנימיות; הקשר עם המטפלים; העבודה ברבדים שונים של הנפש; השימוש בגוף ככלי טיפולי. MDMA תורם למערך המורכב הזה שינוי באופן פעולתו של המוח, הגברה של הסרוטונין והפעלה של ההיפוקמפוס, שהוא המרכז במוח האחראי על אופן הפעולה של הזיכרון לטווח ארוך.  

ריק דובלין לא מתנצל על כך ש-MAPS מכוון ללב ליבו של הממסד הרפואי. הוא חש בנוח עם זה שמושא המחקר הראשון היה MDMA, שהוא חומר כימי, ולא צמח מרפא כדוגמת איהואסקה. הוא משווה את ההתפתחות בתחום הזה ליהדות הרפורמית, המכבדת את המסורת ובמקביל שוקדת על התחדשות. הוא אומר שכל דבר צריך לעבור שינויים, כדי להתאים לזמן הנוכחי. ל-MAPS יש כבוד גדול למסורות של שימוש בצמחים משני תודעה, ויחד עם זאת הוא מאמין שיש לנו אחריות להתאים את המסורות האלה לתרבות המערבית ולזמן הזה.

ובאשר להר סיני מצטט דובלין את פרופסור בני שנון, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, שכתב שבמעמד הר סיני היו בני ישראל, ומשה בראשם, תחת השפעת חומרים משני תודעה. לדעתו יש אפילו סיכוי סביר שחֶזיון הסנה הבוער היה תולדה של מסע עם אותם חומרים. בעקבות משה עלו על הר סיני גם דובלין ואשתו הנוצרייה עם זוג חברים, שהוא יהודי וחברתו לחיים מוסלמית. במעלה ההר נטלו ארבעתם MDMA. מה שנראה כהתחלה של בדיחה, הפך לחזון על אחדות, שיתוף והבנה, שמהם אפשר לייצר עשרה דיברות שמהותם חמלה, נדיבות ואהבה. אמן!

צילום בכותרת הכתבה: פולי בלום, ONL01 , מתוך הסדרה The Old New Land , צילום צבע, 2018