מהו כסף? מה נותן לו את ערכו? מי רשאי לייצרו או להמציאו? איזו בשורה מביאים עימם מגוון המטבעות החדשים הצומחים תחת כל עץ רענן? למה צריך עוד מטבעות? האם באמצעות תפיסות חדשות ניתן לייצר מטבעות שישמשו כלי מהותי לשיפור איכות החיים של האדם והאדמה ולהתמודדות עם משבר האקלים?
בספרה חוב מספרת מרגרט אטווד על חמשת הסנטים שקיבלה כדמי כיס שבועיים. כך כתבה: "את הפרוטות שלא בוזבזו על ממתקים שמרתי בקופסת פח של תה ליפטון. [...] הבנתי שאת הפרוטות הללו אפשר להמיר במצרכים כמו גביעי גלידה, אבל הן לא נראו לי טובות יותר מיחידות אחרות של מטבע עובר לסוחר ששימשו את חבריי: קלפי מטוסים מחפיסות סיגריות, מכסים של בקבוקי חלב, ספרי קומיקס וגולות זכוכית מכל הסוגים. בכל אחת מהקטגוריות הללו פעל אותו עיקרון: הנדירות והיופי העלו את הערך. את שער החליפין קבעו הילדים עצמם, אם כי לאחר התמקחות לא מעטה." ואולם ברגע שהחלה אטווד להשתכר 25 סנט לשעה בעבור הסעת תינוק בעגלה בשלג, היא למדה ש"כשמדובר בכסף גדול, כמה עצוב, נזנח חיש מהר כל שיקול אסתטי". בהנחיית המבוגרים זנחה את קופסת הפח ופתחה חשבון בנק. "ההבדל בין הפרוטות עם ראשי המלכים ובין הגולות, פקקי החלב, ספרי הקומיקס וקלפי המטוסים נעשה עתה ברור, מפני שאת הגולות לא יכולת להפקיד בבנק." מעשה זה סתם את הגולל על מגוון המטבעות ששימשו אותה ואילץ אותה לנהוג כפי שנוהגים בעולם המבוגרים.
אטווד הבינה עיקרון פשוט – כסף הוא סמל שקבוצת אנשים מסכימה שיש לו ערך, ולכן ניתן לייצר סוגים רבים ושונים שלו. הכסף של "עולם המבוגרים" הוא החלטה חברתית ולא ערך אובייקטיבי. מבט חטוף על ההיסטוריה של הכסף מלמד שהמציאו אותו אנשים ושהוא השתנה מספר רב של פעמים. בראשית הדרך הנפיקו אותו מקדשים כדי למכור גישה לשירותי דת למאמינים שראו בהם ערך עליון, ומזה נבע ערכו. בהמשך הנפיקו אותו מלכים, ומאז המהפכה התעשייתית הכסף הרווח בעולם הוא כסף של מדינות לאום המונפק דרך הלוואות של בנקים פרטיים בפיקוח הבנק המרכזי. הכסף שלנו כיום מונפק כחוב שאנחנו נוטלים על עצמנו ומתחייבים לפרוע אותו; בכל הלוואה שבנק נותן לאדם או לארגון כ-90% מסכומה הם כסף שלא היה קיים קודם לכן. כסף זה מונפק כנגד התחייבות הלווה להחזיר את החוב בתוספת ריבית.
ב-1929, אחרי המשבר הכלכלי הגדול, גילו קהילות רבות באמריקה שהכסף התפוגג. אז נפל להן האסימון. הן הבינו שכסף הוא למעשה "הסכם קהילתי" שמשמעו שימוש בדבר מה כאמצעי תשלום. עם הבנה זו יצרו קהילות שונות אמצעי תשלום שונים ומשונים, ובהם אלה: הנס של וורגל באוסטריה (1932), שטרות מקומיים שהנפיקה עיריית וורגל; זנב ארנבות באוֹלֶני, טקסס (1936); צדפות עם חותמת של חברת הארטר דראג בפיסמו ביץ' (1933); דיסק עץ עם הכיתוב In God We Trust בפֶּטַלוּמָה (1933). מטבעות אלה החיו מחדש את הכלכלות המקומיות בתקופות משבר אלה. האם ייתכן שהילדים במשחקיהם יודעים משהו שטובי הכלכלנים שכחו או אולי לא הבינו? ואולי אלה שהבינו העדיפו לא לספר?
אנו נמצאים כעת בעיצומה של מהפכה תעשייתית חדשה, שמקובל לכנות אותה מהפכת המידע, משום שמידע הופך המשאב העיקרי שבאמצעותו מייצרים ערך בעולם. כוחות רבים מניעים אותנו לשם, ובהם ההתפתחות הטכנולוגית (רשתות תקשורת, רשתות חברתיות, בלוקצ'יין, בינה מלאכותית ועוד), פערים חברתיים הולכים וגדלים ברחבי העולם המובילים להקצנה, קיטוב ואי אמון במוסדות הקיימים ומשבר אקלים המאיים על עצם קיומנו. במהפכות הקודמות השתנה כמעט כל העולם החברתי-הכלכלי שלנו. אולי גם עכשיו אנחנו ניצבים על סיפו של עולם כלכלי חדש.
הביטקוין – פורץ דרך תודעתי
לפני 100 שנה ויותר הצליחו האחים רייט לבנות מטוס ולהמריא לראשונה בתולדות האנושות. הטיסות הראשונות ארכו רק שניות ספורות למרחק עשרות מטרים בודדים והסתיימו בנחיתות לא מוצלחות במיוחד. השפעתן האמיתית הייתה פתיחת מרחב פעולה שלא היה נגיש עד אז – המרחב האווירי. מאותו הרגע הייתה זו רק שאלה של זמן עד שהדמיון וכושר ההמצאה האנושיים יאפשרו להגיע לחלל.
האם גם מטבעות הקריפטו (המטבעות הדיגיטליים הנסמכים על אבטחת מידע ועל תקשורת נתונים), ובראשם הביטקוין והאתריום, יצליחו לחולל בתודעה פריצת דרך דומה גם בהקשר של הכסף? עד הופעת הביטקוין האמינו רק אנשים ספורים בעולם שניתן ליצור מטבע שלא באמצעות ממשלות ובנקים. כיום המצב שונה בתכלית, כמעט מדי יום אנו מתבשרים על מטבעות חדשים. באופק אף מפציע הליברה מבית מדרשו של מארק צוקרברג. ייעודו העיקרי של מטבע זה הוא להעמיד לטובת פייסבוק ושותפותיה עוד מנוע הכנסות, ובתוך כך לחזק את מעמדן ואת כוחן מול הרגולטורים.
השאלה העיקרית בנוגע למטבעות אלה היא ערכם – האם יש להם ערך ממשי והאם יהיה להם ערך בהמשך הדרך? להערכתנו יש סיכוי סביר שרוב מטבעות הקריפטו הקיימים יהיו חסרי ערך. למה? ההסבר הפשוט הוא שרובם מתוכננים כמטבעות ספקולטיביים, ואין קשר ממשי או ברור בין התועלת האמיתית שהם מביאים לעולם לבין הערכים שהם נסחרים בהם. יחד עם זאת יש מיזמים רבים המעצבים מטבעות לא ספקולטיביים – מטבעות המאפשרים לאנשים או לארגונים לייצר ערכים כלכליים וחברתיים שהכסף ה"רגיל" לא מצליח לייצר. מטבעות אלה, להבדיל, מכונים "מטבעות משלימים" (Complementary Currency), והם זכו אף לכינוי חיבה – מטבע מחמיא (Complimenting Currency).
לשמחתנו, כבר מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת נרשמו ברחבי העולם אלפי ניסיונות ליצור מטבעות משלימים. המוצלחים שבהם מלמדים שניתן לייצר ערכים כלכליים וחברתיים במקומות שבהם המערכת הכלכלית שלנו או, אם תרצו, הכסף ה"רגיל" שלנו נכשלים. האם ניתן לתכנן ולייצר מטבע שתפקידו להגן על עסקים בעת משבר כלכלי ולסייע להם? האם ניתן לתכנן ולייצר מטבע שיעודד אנשים להעניק עזרה לאוכלוסיית הגיל השלישי, הצומחת בכל העולם בקצב מסחרר? האם ניתן לתכנן ולייצר מטבע שתכליתו לעודד שמירה על איכות הסביבה? מטבע שעוזר לאוכולוסיות מוחלשות לצמוח כלכלית וחברתית? התשובה לכל השאלות האלה היא כן, וזה כבר נעשה. לפנינו מספר דוגמאות.
מדינה אחת – שני מטבעות
אם נשאל אנשים, ובהם כלכלנים ידועי שם, כמה מטבעות משמשים בשווייץ כהילך חוקי של המדינה, יענו רובם ככולם "אחד", ויתכוונו לפרנק השווייצרי. אבל התשובה הנכונה היא שניים; בשווייץ נוהגים כבר מ-1934 שני מטבעות; המטבע השני של שווייץ הוא המטבע המשלים, WIR. ערכו מוצמד לפרנק, אבל ניתן לסחור בו רק בין עסקים מקומיים החברים ברשת ה-WIR, כ-60,000 במספר. היקף המסחר במטבע ה-WIR עומד על כ-2% מהמחזור הכלכלי השנתי של שווייץ; שיעור קטן כביכול, אבל בעל משמעות דווקא בתקופות של משברים כלכליים. בתקופות משבר הבנקים מסרבים לתת הלוואות לעסקים, ודאי לא הלוואות בתנאים טובים. גם לקוחות רוכשים פחות בתקופות משבר וחושבים פעמיים לפני כל הוצאה. אז נוצר מצב שהעסקים נותרים עם היכולת לייצר ולסחור, אבל יש להם קשיי נזילות וחסר להם הכלי המאפשר לסחור בתוצרתם.
בשביל זה בדיוק ייסדו בשווייץ את מטבע ה-WIR. בנק WIR, המתקיים מעמלות שונות ומשונות, נותן לעסקים השווייצריים הלוואות במטבע ה-WIR, כנגד ביטחונות של אותם עסקים בריבית אפסית. באמצעות המטבע יכולים העסקים לסחור עם עסקים אחרים, החברים אף הם ברשת של WIR. במקרים רבים העסקאות משלבות תשלומים בשני המטבעות, ה-WIR והפרנק. העסקים החברים ברשת מחויבים גם לקבל WIR אחרת ייענשו, למשל על ידי הוצאה מחוץ לרשת או באמצעות קנסות. בזמני שפל כלכלי, כשקשה לקבל הלוואות והכסף "נתקע", השימוש במטבע עולה, כלומר עסקים לווים WIR וסוחרים באמצעותו, והוא פוחת בתקופות של שגשוג. מכאן שה-WIR פועל כמערכת מוניטרית המאזנת את הכלכלה. המקרה של שוויץ מדגים פתרון כלכלי בר קיימא, שעובד כבר למעלה מ-80 שנה. ה-WIR הוא אחד הסודות הגלויים אך הלא ידועים של חוסנה הכלכלי של שוויץ.
כסף שבא מהזבל
סיפורה של קוּריטיבה, בירתה של מדינת פאראנה שבדרום-מזרח ברזיל, ממחיש איך סייעה הכנסתו של מטבע משלים לעיר מתפתחת וענייה לנצל את משאביה הבלתי מנוצלים, כדי לפתור בדרך יצירתית אתגרים רבים ולתמוך בניקוי סביבתי, ביצירת מקומות עבודה ובפיתוח העיר ושיקומה.
אשפה הייתה בעיה מרכזית בקוריטיבה. אוכלוסייתה גדלה מ-120,000 איש בשנת 1942 ל-2.3 מיליון איש ב-1997. רבים מתושבי העיר התגוררו בפאבלות (שכונות העוני של ברזיל). משאיות איסוף אשפה לא יכלו להיכנס לאזורים אלה, כי הרחובות לא היו רחבים מספיק. הזבל הנערם חולל מחלות וזיהומים.
חיימי לרנר, הארכיטקט רב ההשראה שנבחר כראש העירייה, חיפש פתרונות. הוא זיהה שיש בעיר חקלאים רבים המייצרים מזון, כמו גם מערכת אוטובוסים עירונית מתפקדת. מנגד רבים מתושבי הפאבלות לא יכלו להרשות לעצמם לנסוע בתחבורה הציבורית ולרכוש מזון ראוי.
הוא הציב בקצוות הפאבלות פחי מתכת גדולים. כל מי שהפקיד שקית מלאה באשפה ממוינת קיבל אסימון לאוטובוס. אלה שאספו נייר וקרטונים קיבלו שוברים שבאמצעותם ניתן היה לרכוש תוצרת חקלאית מקומית. תוכנית איסוף האשפה כללה גם את התלמידים בבתי הספר. אלה למדו על הפרדת אשפה ועודדו אותם להביא לבתי הספר סוללות ושפופרות משחה ישנות. תמורתן הם קיבלו שוברים לרכישת מחברות וציוד לבית ספר.
תגובת התושבים הייתה מדהימה. המבוגרים עשו שימוש באסימונים כדי לנסוע למרכז העיר, לעיתים קרובות כדי למצוא מקומות עבודה. אסימוני האוטובוסים התקבלו עד מהרה בשווקים המקומיים תמורת מזון. בפרק זמן של שלוש שנים רכשו 100 בתי ספר ויותר באמצעות המיזם ציוד לתלמידים (קרוב ל-1.9 מיליון מחברות). 11 אלף טון אשפה שנאספו תורגמו למיליון אסימונים בקירוב לתחבורה הציבורית ולעוד כ-1,200 טונות של תוצרת מקומית. יותר מ -70% ממשקי הבית של העיר היו מעורבים באחד המיזמים לפחות.
חיימי לרנר הפעיל מערך שלם של מטבעות משלימים שנועד לרתום את תושבי העיר ועסקיה לפיתוח בר קיימא שלה. תוצאות המהלך הזה במונחים כלכליים גרידא מרשימות במיוחד. בין השנים 1995-1975 עלה התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של קוריטיבה ב-48% על התוצר הלאומי הגולמי (התל"ג) של ברזיל כולה. חיימי לרנר אמר ש"כאשר יוצרים עתיד המושתת על אצילות ותקווה, ניתן רק לדמיין את ההשפעה על בני האדם".
המטבע הדיגיטלי שמעניין את הסבתא
ארץ השמש העולה (יפן) מבשרת מבחינות רבות את מגמות העתיד. רובנו משתמשים במכשירי אלקטרוניקה וברכב תוצרת יפן, אבל מודעים פחות לפתרונות החברתיים והסביבתיים שהיפנים מפתחים ומיישמים. יפן היא המדינה עם השיעור הגבוה ביותר של בני הגיל השלישי ובה בעת מדינה שבה ההערכה והכבוד לבני גיל זה הם ערך תרבותי מושרש היטב. השיעור הגבוה של בני הגיל השלישי במדינה מייצר עומס על שירותי הבריאות והרווחה ומאתגר את המודל הפנסיוני הנוהג, שהנחת היסוד שלו הייתה שמעטים מגיעים לגיל הפרישה מהעבודה, ושאותם יוכל ציבור העובדים לשאת על כתפיו. הפנסיה הומצאה בגרמניה של ביסמרק, כשתוחלת החיים הממוצעת הייתה גיל 48, וגיל הפרישה נקבע ל-65. עם עליית תוחלת החיים ב-20 שנה ויותר, נוצר איום ממשי על היכולת של המערך הפנסיוני לעמוד בהתחייבויותיו כלפי הגמלאים.
ביפן של היום כרבע מהאוכלוסייה נמנה עם הגיל השלישי, בגרמניה ובאיטליה המצב דומה, ובכל מדינות העולם המפותח שיעור בני הגיל השלישי הולך וגדל למימדים המסכנים את המודל הפנסיוני והמאתגרים את מערכות הבריאות והרווחה לספק שירותים נאותים. ישראל אינה יוצאת מן הכלל בהקשר זה.
אנו רוצים שבני הגיל השלישי יזכו לשיבה טובה ולסיוע בכל עת שיזדקקו לו, ומכיוון שישראל היא מדינה קטנה, רוב בני המשפחה המבוגרים נמצאים במרחק נסיעה סביר, המאפשר להגיע אליהם מהר למדיי בעת הצורך. אבל המציאות הרווחת ברחבי העולם מראה שברוב המקרים לא המערכות הלאומיות ולא התא המשפחתי מצליחים לספק את צורכי הדור המבוגר, כאשר המרחק שמפריד בין בני המשפחה יכול להגיע לאלפי קילומטרים.
אז מה עשו ביפן בעניין? ב-1995 החליט הוותיק (והפנסיונר; בעבר התובע הכללי ושר המשפטים), טצוטומו הוטה, לחנוך מיזם שישפר את מצבם של הקשישים. כבר אז מנו בני הגיל השלישי כ-14% מאוכלוסיית המדינה, והיה ברור ששיעור זה יוכפל כמעט בתוך כעשור. הוטה הסתמך על ארגונים קיימים, כמו בנק עבודת המתנדבים ועוד קבוצות רבות שכבר עסקו בטיפול בקשישים. החידוש המרכזי של המיזם היה הכנסת מטבע משלים שייעודו בניית תשתית רחבה לפעילות של תמיכה בבני הגיל השלישי. המטבע נקרא פוראי קיפו (Fureai Kippu) – "כרטיס למערכת יחסים אכפתית". הפוראי קיפו הפך כינוי כולל לרשתות תמיכה הדדית של חברים בכל הגילים, שמטרתן לספק טיפול לאנשים מבוגרים באמצעות מטבע זמן (שכל יחידה שלו "שווה" שעת סיוע), לעיתים בתוספת תשלום קטנה בכסף.
מטרת הפוראי קיפו הייתה לעודד מתנדבים ומתנדבות רבים ככל האפשר לסייע לקשישים, כשבתמורה לשעת התנדבות יקבלו מטבע אחד, שאותו יוכלו לשמור לעצמם (לשימוש עתידי), להעביר לקרוב משפחה קשיש או לתרום לקשיש אחר. בפועל נוצר נוהג לשלם מספר משתנה של מטבעות, על פי טיב השירות שניתן ורמת הקושי שלו. פעילות הסיוע כללה בישול, סיוע ברחצה, עריכת קניות, הקדשת זמן ועוד. מספר מחקרים מצאו שיחסיהם של הקשיים עם המטפלים בפוראי קיפו אישיים יותר ולכן טובים יותר מאשר יחסיהם עם מטפלים בתשלום.
המיזם הצליח משתי סיבות מהותיות הנוגעות לתרבות היפנית: הכבוד למבוגרים ותפיסת ההדדיות. הכבוד למבוגרים הוא ערך תרבותי מרכזי בחברה היפנית. רשת העזרה ההדדית אפשרה ליפנים לממש ערך זה ולתמוך, לא רק בקשישים הגרים לידם, אלא גם בקשישים היקרים לליבם והמתגוררים רחוק מהם. בעקבות ההצלחה ביפן הוקמה בסין ב-2005 מערכת דומה, וזו צמחה לממדים מרשימים אף מאלה שביפן.
בשנת 2000 הבין הממשל היפני שעליו להיות אקטיבי יותר בטיפול בקשישים והשיק מערכת לאומית לטיפול בגיל השלישי. במסגרת מערכת זו סיפקו עובדים מקצועיים שירותים חינמיים לקשישים הזקוקים להם. עם ההכרזה על המערכת הלאומית, החל לדעוך השימוש במטבע הפוראי קיפו, אבל המהלך שהניע את הממשל לפעולה הכתיר למעשה את המטבע הזה כהצלחה. יתר על כן, מתנדבים רבים שפעלו במסגרת הפוראי קיפו השתמשו בניסיונם כדי לעבור ולעבוד במערכת הממשלתית החדשה שהוקמה.
הפוראי קיפו קיבל הכרה בינלאומית ב-2001, כשמאמר בנושא בנקאות זמן של הקרן החדשה לכלכלה (NEF) התייחס אליו, ובמקביל שיבח מומחה המטבעות המשלימים הבינלאומי, ברנרד לייטר המנוח, את המערכת בספרו The Future of Money.
ניתן ללמוד לא מעט מהמקרים של שווייץ, ברזיל ויפן. ראשית, ברור שהדינמיקה והערכים התרבותיים של החברה שהמטבע פועל בה משפיעים על צורת השימוש בו. כך למשל סביר להניח שמטבע הפוראי קיפו יעיל ביפן שבה הכבוד לקשישים הוא ערך תרבותי מרכזי. אם כן, ניתן לייצר מטבע משלים ייעודי שמעודד התנהגויות רצויות, מהלך כמעט לא אפשרי באמצעות כסף "רגיל". שיעור שני הוא שסוג הכסף שאנו משתמשים בו משפיע על מערכות היחסים שלנו. מתן תגמול בכסף רגיל מכונן על פי רוב מערכת יחסים מקצועית יותר ואישית פחות מאשר כסף שמתוכנן לייצר יחס אישי. השיעור השלישי הוא שמטבע משלים הוא סוג של פלטפורמה שיתופית, שמטרתה לחבר בין צורך שאין לו מענה מספק לבין אנשים, משאבים ויכולות שיכולים לתת את המענה הזה. בהקשר זה, פעמים רבות היכולות והצרכים קיימים (זה נכון בכל שלוש הדוגמאות שהוצגו), אבל חסר לנו האמצעי שיקשר ביניהם. אנחנו לא יכולים ליצור מספיק כסף "רגיל" כדי לחולל את יכולת הקישור בין כלל המשאבים הקיימים לצרכים הקיימים ופשוט לחלק אותו. אם נעשה כך, נגרום לאינפלציה ונערער את היציבות הכלכלית והחברתית. מנגד נראה שיש ביכולתנו ליצור כסף ייעודי, המאפשר לנו להניע את עצמנו כחברה, על המשאבים והיכולות שכבר עומדים לרשותנו.
מרבה מטבעות מפחית דאגה
לראשונה בהיסטוריה האנושית אנו נמצאים במצב שבו מצויה בידינו הטכנולוגיה המאפשרת לספק את כל צורכי האנושות מבחינת מים (התפלה והולכה), מזון (טכנולוגיה חקלאית) ואנרגיה נקיה (150 ק"מ רבועים של פאנלים סולריים באזור שמשי יכולים לספק את האנרגיה של אירופה כולה). כלומר: הסיבה שאנחנו לא מצליחים (עדיין) ליצור את המענה המקיים לצורכי האנושות היא לא באמת טכנולוגית (דווקא פה השיפור ודאי ונראה שנמשיך להשתפר בקצב מסחרר); לחלופין, האתגר הוא לכונן מערכת חברתית כלכלית חדשה שתאפשר לכל השפע המצוי בכדור הארץ לזרום בצורה מקיימת – חברתית, סביבתית וכלכלית. המשימה שלנו היא לבנות את התפיסות החברתיות-הכלכליות החדשות שיחליפו את הקפיטליזם והסוציאליזם של המהפכה התעשייתית ולהתקדם לתפיסה חברתית-כלכלית שמתאימה למהפכת המידע. תפיסה של ריבוי מטבעות יכולה לאפשר זרימה טובה יותר של המשאבים, היכולות והחלומות שלנו.
אז מה נדרש? בראש ובראשונה נדרשת ההבנה שזה אפשרי וכדאי. אחרי כן נדרשת טכנולוגיה זמינה, בטוחה וזולה ליצירת מטבעות ולניהולם (כבר קיימת). ואז מגיעים לעיקר – היכולת לפתח מטבעות שלוקחים בחשבון היבטים רבים בעת ובעונה אחת. היבטים אלה מקבלים ביטוי בערך של המטבע ובמנגנון הסובב אותו. למשל: בימים אלה מפתחת חברת Vegan Nation מבני ברק (ראו מסגרת מטבעוני) מטבע שמטרתו להנגיש את הטבעונות לאנשים רבים ככל האפשר בעולם ולקדם את הערכים שהטבעונים מאמינים בהם. מנגד בקרוב ישיקו יזמים פרטיים ותאגידים בזירה הלאומית והבינלאומית, כגון פייסבוק, מטבעות משלימים שתכליתם למנף ולחזק את מעמדם ואת עוצמתם ולהגביר את תלותנו בהם כצרכנים.
יהיו מטרות המטבע אשר יהיו, עלינו להבין מה נדרש ברמה המעשית כדי לפתח מטבעות אלה. לשם כך עלינו להקים צוותים המורכבים ממגוון אנושי ומקצועי חדש ומרענן; לא רק כלכלנים, אלא גם מאנשי חינוך, סוציולוגים, פסיכולוגים, טכנולוגים, אמנים ועוד; אנשים המבינים מה מניע אנשים, מה משפיע על קבלת החלטות ועוד כיוצא באלה. צוותים אלה זקוקים לשיטות מחקר ופיתוח סדורות וליכולת לשכללן. נדרשת מהם יכולת לייצר מאגרי מידע ולנתח אותם דרך עדשות שונות: כלכלית, חברתית, סביבתית והתנהגותית. אחרת לא יוכלו ליצור מטבעות המשיאים ערך כלכלי מזה והתנהגות רצויה מזה.
אייזיק תומס, מפתח מטבע הטבעונות עושה זאת, ועשייתו פורצת דרך בתחום המטבעות המשלימים. זוהי פריצת דרך בהקמת מערכת יחסים בין אנשים וקהילות, החולקים ערכים משותפים מוסכמים, שתיתן להם עוצמה ויכולת לעצב ולהשפיע מדיניות והתנהגות. אומת הטבעונים יכולה להפוך אחד השחקנים המובילים בכל הנוגע למשבר האקלים, אם תצליח לחולל ירידה כבדת משקל בצריכת הבשר.
רוב המטבעות המשלימים הם מקומיים, והצלחתם מותנית בשילוב נכון של כלל המגזרים – העסקי, הממסדי והאזרחי – מתוך הסכמה על האתגרים ועל השינוי שמבקשים לחולל בתודעה ובהתנהגות.
אם כן, ראינו שגם ללא טכנולוגיה ואפליקציות נוסדו מטבעות משלימים, שייצרו ערך אמיתי. ואילו כיום, עם היכולת הטכנולוגית הקיימת, ניתן אף ביתר קלות לתכנן ולבנות מערכות של מטבעות ייעודיים (משלימים) שיעזרו לנו לעודד התנהגות רצויה המסייעת למצוא ולהמציא מענים לאתגרי האנושות.
