הוא אחראי על ההגשמה העצמית שלנו, על החלומות, על התנועה, על הצמיחה, יסוד העץ, אבל פחות נעים להיתקל בו, כשהדברים לא הולכים חלק, אז הוא עלול להיות שיפוטי, מר וקצר רוח
כבר כשהייתי ילדה, עשיתי מה שרציתי; לא בקטע מרדני או של דווקא; פשוט נראה לי טבעי שאם אני רוצה משהו, זה אפשרי, גם אם זה לא קל או לוקח זמן. כשבחרתי במשהו שלא התאים לי, מצאתי את עצמי כמובן נאבקת, מנסה ולא מצליחה. אבל כשזה קרה, לוו תחושות האכזבה, הכישלון וחוסר הביטחון שעלו בי גם בהקלה גדולה, כי הבנתי שזה לא היה בשבילי וזה עזר לי להתקדם. בגיל 17 כתבתי לשני עיתונים, מדי סוף שבוע נסעתי לחברים במקומות שונים בארץ, עשיתי תספורת איומה ועגיל באף, מה שנחשב מוקצה בשנות ה-90 (ההורים שלי התביישו להיראות בחברתי), המורים לא ממש אהבו אותי, ומכל 12 שנות לימודיי זכורות לי לטובה רק שלוש מורות. אבל באורח פלא יצאתי עם תעודת בגרות.
ואז הגיע הצבא, וקצץ לי את הכנפיים, מנסה בכל הכוח להכניס אותי למסגרת, למדים, לציות ולכל מה שלא מתאים לאדם שרגיל לעשות מה שהוא רוצה. מוטיבציה דווקא הייתה לי, אבל כל ניסיונותיי להשתלב נחלו כישלון חרוץ. המדים אף פעם לא נראו עליי תקניים, והשירות הצבאי שלי היה קטסטרופה שיצאתי ממנה בשן ועין.
כשהשתחררתי, נרשמתי מיד ללימודי הרפואה הסינית. בלי לדעת באמת לאן אני נכנסת, גיליתי שמצאתי את השפה שתמיד דיברתי בה ושאף אחד לא הבין. ביקום של הפילוסופיה הסינית היה יסוד העץ ונשאר היסוד האהוב עליי, בזכות הקשר שלו לעשייה וליצירתיות. יסוד המתכת אהוב עליי פחות, אני מודה, כי הוא מסמל את הכללים ואת המסגרות. כשם שמזמרת המתכת גוזמת את ענפיו הסוררים של העץ כדי שיצמח בריא יותר, אמור יסוד המתכת לפקח על העץ ולגרום לו לנהוג בהיגיון בבואו להגשים את חלומותיו. היום, כשאני מלמדת את עקרונות הפילוסופיה הסינית, אני מספרת על השירות הצבאי שלי ועל כישלון השתלבותי בצבא המתכת, בעיקר כדי לשעשע את התלמידים שלי, שלא מסוגלים לדמיין אותי במדים. אני צוחקת פחות, כשאני מתעוררת מדי פעם מסיוט לילי, שבו אני מאחרת לבחינת הבגרות במתמטיקה אחרי שלא למדתי כל השנה. חלומות כאלה פוקדים אותי גם אחרי שעברתי את גיל 40, כל אימת שאני שוקלת לעשות צעד שישרת מטרה שלא מתאימה לי, אבל ירשים את הוריי או את הסביבה.
יסוד העץ אחראי במישרין על ההגשמה העצמית שלנו – על החלומות, על הדמיון, על הנחישות; על כל מה שדרוש כדי לצאת לדרך שבחרנו בה. בעוד יסוד המים, שבו עסקנו בגיליון הקודם, לומד, מתכנן ואוצר בתוכו את הפוטנציאל, יסוד העץ אמון על מימוש הפוטנציאל הזה. תקופת ההיריון, לדוגמה, היא ביטוי של יסוד המים, ותקופת הילדות מלאת האנרגיה היא ביטוי מוחשי של יסוד העץ. אנשים שזה היסוד הדומיננטי שלהם אוהבים להיות בתנועה. הם מציבים לעצמם מטרות, וכדי להשיגן, הם נעזרים בתכונות אחרות הקשורות אליו, כמו יצירתיות וגמישות. אבל לא הכול תלוי ביסוד העץ. בחמשת היסודות יש מעגלים של הזנה ובקרה. יסוד המים הוא ה"אימא" של יסוד העץ, הוא אמור להזין אותו, ואם הוא חלש, לא יוזן העץ כהלכה ולא יוכל לצמוח; כלומר: הפוטנציאל עלול לא להתממש. יסוד המתכת, כפי שיכולתם להבין, מכהן בתפקיד המפקח והמבקר של יסוד העץ, ואם הוא מגביל את החלומות והיצירתיות של העץ דרך ההיגיון המקובל (למשל, עורך דין מסתדר בחיים טוב יותר מרקדן או צייר), אז העץ לא צומח.
מר
וכבד
האיבר היאנגי הקשור ליסוד העץ הוא כיס המרה. המרידיאן שלו מתחיל ליד העיניים,
ממשיך דרך צידי הראש והאוזניים לעורף, יורד בחגורת הכתפיים וזורם דרך הצלעות לישבן
ולצד החיצוני של הרגליים. הכרת מסלול המרידיאן מבהירה למה ניתן לרפא דרכו בעיות
עיניים, אוזניים, מיגרנות, צוואר תפוס וסיאטיקה. כיס המרה נחשב גם
"שופט"; הוא זה שרואה כל פגם ומעביר ביקורת. אי איזון שלו יגרום לנו
ליקיצת בוקר מוקדמת מדיי, כאילו הגוף דוחק בנו להתעורר, להגשים, לעשות. חולשתו
תגרום להססנות ולקושי בבחירה ובקבלת החלטות.
איבר היין הקשור ליסוד העץ הוא הכבד, ה"גנרל" של הגוף; נחוש, אמיץ וחדור מטרה. הוא יעשה הכול כדי להתקדם, ויתעצבן ויכעס אם עומדים בדרכו. לשם המחשה אפשר לדמות מצב של עמידה בפקק בבוקר, בדרך לעבודה. יש לנו מטרה, ואנחנו פשוט לא יכולים להתקדם לעברה כמו שהיינו רוצים. צפירות של חוסר אונים לא יעזרו, גם לא קללות, והניסיונות להיעזר בהן בדרך כלל רק יזיקו.
הכעס נחשב לצד הפחות נעים של יסוד העץ, אבל מקומו חשוב; שכן לפעמים רק בעזרתו אנחנו מצליחים להתעשת, לצאת ממצב של תרדמה תודעתית ומחשבתית ולשנות דברים. הוא זה שמוציא אנשים להפגין ברחובות, שגורם להם לצאת מהבועה של עצמם ולרצות לשנות את העולם או לפחות את עצמם. במקרים של חוסר איזון, הכעס הופך לזעם ולאלימות, והאסרטיביות הופכת לתסכול. פעמים רבות זה קורה, מנקודת מבטי, בשל מחסור באומץ ובאמונה שבאמת אפשר; אנשים חוזרים לשגרת היומיום שלהם, מתוסכלים ועם תחושת החמצה.
הכבד ידוע לשמצה בשל הקושי שלו לטפל בכל הרעלים המציפים את גופנו ומשום שהוא מקשה עלינו לשמור על קור רוח, ועלול אף להביא אותנו לידי תגובות אלימות; לכן שוכחים שהתפקוד שלו לפני היציאה מאיזון היה הפוך: זרימה הרמונית והבנה שכולנו הגענו לעולם הזה עם מטרה, ולכן בכל אחד מאיתנו יש יופי ואור, ולכל אחד יש מקום. וכשם שהכבד נפגע מתרופות, מאלכוהול, מחומרי הדברה ומצבעי מאכל, הוא נפגע גם מניבול פה, מלשון הרע ומכל התנהגות לא ראויה כלפי האחר. "אם אתם לא סובלים מישהו," אומרת קרפונג וו, המורה שלי, "והוא לא בא לכם טוב, אפילו בלי שתדעו למה, עדיף שלא תגידו עליו כלום. אם התחלתם להגיד עליו משהו לא טוב, תתחילו לשיר כדי לתקן את הנזק שזה עושה לכבד." בגיליון התחדשות של חודש ספטמבר כתבתי על מיניות לא בריאה שפוגעת במרידיאן הכבד שנכנס לאיברי המין. כתבתי גם שהתנהגות מינית לא הולמת מצד ההורים, כמו פרשיות אהבים ושקרים, גורמת לילד לנזק גדול שעלול להתבטא בבגרותו כהרס עצמי, שיביא אותו לאימוץ הרגלי התנהלות שפוגעים בכבד.
לכל אחד מגיע להגשים את עצמו, לחיות בבריאות במקום שטוב לו, לעבוד ולהתפרנס בכבוד ובהנאה, לבטא את כישוריו, לאהוב ולקבל אהבה. לזה נועדנו; בשביל זה באנו לעולם. כשהאמונה בכך משתבשת, ואנחנו לא מגשימים את עצמנו, אבל גם חושבים שהאחר לא ראוי לזה, יסוד העץ יוצא מאיזון. אחד הדברים שמסמלים בעיניי יותר מכול את עוצמתו של יסוד העץ הוא אנשים שבעקבות בשורה על מחלה קשה מצאו פתאום את האומץ לחיות כמו שהם רוצים. הם מודים למחלה שלהם למרות הסבל שהיא מביאה איתה, כי רק כשהבינו שאין להם מה לאבד, העזו לחתוך מערכות יחסים הרסניות, להתפטר, להחליף מקצוע או להגשים את חלומותיהם, כלומר לבטא את יסוד העץ שלהם במלואו. הספר הנהדר סרטן כנקודת מפנה (הוצאת אלטרנטיבות, 2000) עוסק בזה. מחברו, ד"ר לורנס לה-שאן, הוא פסיכיאטר שעבד עם חולים סופניים בבית חולים ניו יורקי. אחרי שנים רבות ומטופלים רבים הוא חש תסכול עצום; שיחותיו עם החולים הקלו עליהם, אבל לא קידמו את החלמתם. הוא שם לב שלכל חולי הסרטן שפגש יש מכנה משותף – תסכול עמוק. זה גרם לו לשנות את אופי העבודה שלו, והוא החל לעודד מטופלים להגשים חלומות ילדות, אפילו כאלה שנראו להם מטופשים, לא מציאותיים או לא חשובים. התוצאה הייתה שיעורי החלמה גבוהים יותר, ומטופלים שמצבם היה סופני זכו למות שלווים ונינוחים. הוא חש סיפוק עמוק מעבודתו.
מאז קראתי את הספר אני משתדלת למוסס כל תסכול שיש לי, ולו הפעוט ביותר. לא תמיד זה מתקבל בהבנה מצד הסביבה, ולפעמים לוקח לי שנים להצליח, אבל זו השקפת עולם שעוזרת לי לנסות לשפר את חיי בכל יום. הקשר שמצא ד"ר לה-שאן בין מחלת הסרטן לתסכול והקשר הגופני הידוע בין חשיפה לרעלים שונים ולסרטן מראים את הזיקה ההדוקה בין המחלה להעדר איזון של יסוד העץ.
סרטן הוא מחלה המלווה אותנו. יש יותר מ-200 סוגים של גידולים סרטניים. כולנו מכירים אנשים שחלו או חולים במחלה, רבים מאיתנו איבדו אדם יקר שחלה, וכולנו כמעט מפחדים ממנה פחד מוות. חלקנו חוששים אפילו לקרוא לה בשמה. חדשות לבקרים מופיעים פרסומים על חומרים הגורמים לסרטן ומנגד פרסומים על מזונות או תוספי מזון שמסייעים במניעת סרטן או ריפויו, ואלה מצטרפים לבדיקות לגילוי מוקדם שמומלצות לכלל האוכלוסייה ולחודש המודעות העולמי לסרטן השד, שבו אנשים עונדים סרט ורוד ומוסדות ציבור נצבעים בוורוד. חודש המודעות זה נחמד, אבל בעולם מתוקן יותר, כדי למנוע את מחלת הסרטן, אנשים היו מחליטים להפסיק לעשן, להפחית את מינון הקפה, לקחת במשך כמה חודשים ספירולינה, להוסיף לתבשיליהם כורכום שידוע בתכונותיו נוגדות הסרטן ולהגשים לפחות חלום אחד בשנה. אבל במקום זה מטיפים לכולן לרוץ לממוגרפיה, כשבעצם רופאים רבים ממליצים למי שלא נמצאת בקבוצת סיכון להימנע ממנה, כי אולי היא עצמה גורמת לנזק.[1] מי שמדבר על אפשרויות ריפוי טבעיות לסרטן נחשב שרלטן ומוקצה אפילו יותר מהמתנגדים לחיסונים. יחד עם זאת, כשרופאים חולים בסרטן, 75%-91% מהם מסרבים לטיפולי הכימותרפיה המוצעים להם.[2]
ומה הפלא? אלה טיפולים עם תופעות לוואי הרסניות. בשנת 2016 פרסם ה-British Medical Journal את דבר העורכת תחת הכותרת יותר מדיי כימותרפיה (Too much chemotherapy).[3] המסר העיקרי הוא שמשום שתעשיית התרופות היא זו ששולטת הן במחקרים והן באישורים הניתנים לשיווק התרופות, טיפולי הכימותרפיה ניתנים גם כשאין בהם צורך, ומטופלים לא מקבלים את המידע המלא שיאפשר להם לבחור אם לקבל את הטיפול או לא. ד"ר ראובן ברק, שכתב מספר מאמרים על סרטן, הביא בבלוג שלו את דבריה של העורכת כלשונם, וזאת השורה התחתונה מבחינתו: "נראה שכימותרפיה לא עוזרת, ואף מזיקה, פוגעת באיכות החיים ואף מקצרת אותם."[4]
למרות ההסתייגויות מהטיפול הכימותרפי, במחקרים קודמים ועדכניים, נראה שהממסד הרפואי שומר באדיקות על מסרים שאולי פג תוקפם. עיון באתר של האגודה למלחמה בסרטן משאיר את הקורא עם מידע רב על כימותרפיה והמלצות יבשות להוריד במשקל. בעבר הופיעה באתר רשימת מזונות שנחקרו וסווגו כמפחיתים את הסיכון לחלות בסרטן או מגדילים אותו. אף שהדברים ידועים, הוכחו במחקרים ופורסמו במאמרים ובספרים רבים, לא מוצאים עוד את הרשימה הזאת באתר שלהם. במקומה מופיעות המלצות בסגנון "לחם שחור וגבינה לבנה לארוחת הבוקר" (אולי כי זה מה שנותנים במחלקות האשפוז בבתי החולים?). כאן בחרתי להביא לפניכם מידע שפורסם, חלקו לפני שנים וחלקו חדש יותר, על מחלת הסרטן, הטיפולים והמניעה.
למי שזקוק לתזכורת, אלה הדברים העלולים לגרום לסרטן: אלכוהול, עישון, צבעי מאכל, שומני טראנס, בשר אדום, מזון חרוך, משקאות קלים, חומרים משמרים, חומרי הדברה (כלומר כל מזון שרוסס או מגורים בקרבת שדות חקלאיים), גלולות למניעת היריון, טיפולים הורמונליים לגיל המעבר וגם גורמים סביבתיים. משרד הבריאות מפרסם באתרו רשימות של עשרות חומרים הידועים כמסרטנים. יש יותר מ-200 חומרים נוספים החשודים כמסרטנים. רשימות דומות נמצאות באתר של המשרד להגנת הסביבה.
גורם כבד משקל שקצת פחות פופולרי לדבר עליו הוא הסוכר. תאי הסרטן הם גרגרנים ידועים, וממש כמו הגוף שלנו הם זקוקים לסוכר כדי "להשמין". הימנעות מצריכתו פשוט תרעיב אותם, ועל הדרך תשפר מנגנונים חשובים בגופנו.
מזון אחר שנוי במחלוקת הוא מוצרי החלב: מטפלים מכל קשת השיטות הטבעיות מתנגדים לצריכתם, וטוענים שמלבד הנזקים האחרים שהם גורמים הם גם מסרטנים. ואילו בעולם הרפואה והתזונה הקונבנציונליות סבורים שהם חיוניים לגוף. לאחרונה נשמעה תרועת ניצחון עצובה מצידם של המטפלים, כשהחליט ה-FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקני) לסמן מוצרי חלב פרה כמסוכנים למי שחולה בסרטן השד או נמצאת בקבוצת סיכון.[5]
מזונות המסייעים במניעת סרטן הם שלל הפירות והירקות הצבעוניים, כמו אוכמניות, ברוקולי, כרוב, עגבניות, פלפלים, נענע, סלרי וירקות עליים אחרים. גם שום, דגנים מלאים ופטריות שונות עשויים לעזור, למשל פטריית הריישי שמגיעה כתוסף תזונה. הכוכב העולה בתחום תוספי התזונה הוא ויטמין 17B שנמצא במינון גבוה בעיקר בגלעיני המשמש, אבל גם בגרגירי הרימון, באגוזי מקדמיה, בגרעיני תפוחים ובחרצני ענבים. נכון לעכשיו טוענים ששמונה גלעיני משמש ביום עשויים לרפא סרטן. טענת הנגד היא שהפרזה בצריכתם (למשל אכילת 50 גלעינים ביום) עלולה לגרום להרעלה.
אויב מבפנים
לפני מספר שנים התגלה ששתלי סיליקון של חברה צרפתית מסוימת, המשמשים לשחזור השד או הגדלתו, דולפים ועלולים לגרום לסרטן. אז זימנו את הנשים שנשאו אותם לניתוח לצורך הוצאתם מהגוף, וייצורם הופסק. מנתחים פלסטיים טענו שאין סכנה בשתלים האחרים. אבל לאחרונה פורסם שה-FDA הוציא אזהרה חמורה נגד כל שתלי הסיליקון, גם של חברות אחרות, משום שנמצא שהם מסרטנים.[6] לאורך שנים הסתירו חברות הסיליקון את היקף תופעות הלוואי החמורות של השתלים, וכעת כשהמודעות לנושא גוברת, מבקשים ב-FDA שקיפות, גישה לנתונים מדויקים יותר ומידע שיאפשר לנקוט צעדים מתאימים.
מלבד הסכנה לחלות בסרטן, נשים רבות מספרות בימים אלה ברשתות החברתיות על תופעה בשם תסמונת אסיה הקשורה לסיליקון שהושתל בגופן. רוב המנתחים הפלסטיים מכחישים את הקשר בין הניתוחים לתסמינים השונים שהנשים סובלות מהן, מה שמעכב את האבחון והטיפול. אחד הרופאים היחידים שמדברים על זה בגלוי הוא פרופ' יהודה שיינפלד, רופא פנימי, ראומטולוג ואימונולוג, מנהל מחלקה פנימית ב' והמרכז למחלות אוטואימוניות של בית החולים שיבא בתל השומר. פרופ' שיינפלד טוען שבשתלי הסיליקון יש אדג'ובנטים, חומרים הגורמים לתגובות אוטואימוניות אלימות אצל נשים שיש להן רקע משפחתי או נטייה למחלות אוטואימוניות. מדובר בתסמינים המזכירים את תסמונת התשישות הכרונית או פיברומיאלגיה: כאבים חזקים, תשישות, חוסר ריכוז ועוד. אדג'ובנטים נמצאים גם בחיסונים.
באותו הקשר טוען פרופ' שיינפלד שאינו מתנגד לחיסונים, אבל יש אנשים הרגישים לחומרים המצויים בהם, ולהם כדאי אולי להימנע מהם. רק בנוגע לחיסון נגד וירוס הפפילומה הוא פוסק: "קיימות ראיות רבות לכך שהחיסון נגד וירוס הפפילומה מסוכן, ובניגוד לחיסונים האחרים, אין ראיות לכך שהוא יעיל."[7]
על פי הרפואה הסינית,
חוסר האיזון השכיח ביותר, שרוב רובה של האוכלוסייה סובל ממנו, הוא "תקיעות של
הכבד". מטפל בדיקור או בשיאצו יודע שאם יטפל במרידיאן הכבד, זה ודאי ישפיע
לטובה על המטופל. אחד המרכיבים החשובים בשמירה על הכבד הוא פעילות גופנית, המסייעת
לו וליסוד העץ להיות בתנועה ולא להיעצר. חלק נכבד מהצמחים שמטפלים בכבד נקראים
"צמחים מהרמנים", כשהכוונה היא שהם עוזרים לווסת את האנרגיה, להניע אותה
בנחת, ובה בעת גם תומכים בריפוי. התזונה הסינית לא ממליצה על דיאטות קיצוניות או
על שיטות ניקוי הרעלים המוכָרות בעולם הנטורופתיה, אלא יותר על אורח חיים מאוזן,
על תזונה מגוונת המתאימה לעונה ולמצב הבריאות שלנו ועל מינונים נכונים, כלומר לא
לצרוך יותר מדיי משום דבר. אם אנחנו לא חולים, אפשר לשתות קצת אלכוהול או אפילו
לאכול בשר אדום, אבל כמו הסינים: בחתיכות קטנות, ליד קערת אורז וירקות מוקפצים, עם
כוס תה ירוק ליד.
[1] ממוגרפיה: בדיקה נחוצה או מיותרת ואף מסוכנת?, אתר ynet.
[2] Questioning Chemotherapy. Ralph W. Moss. Equinox Press (1996).
[3] אתר bmj.com.
[4] 237: יותר מדי כימותרפיה. אתר drbarak.com.
[5] Doctors group petitions FDA to require breast cancer warning label on cheese. אתר pcrm.org.
[6] לראשונה: ה-FDA מפרסם אזהרה חמורה נגד כל שתלי הסיליקון. ד"ר איתי גל, אתר ynet.
[7] החיסון נגד נגיף הפפילומה HPV ופתרונות לפיברומיאלגיה. פרופ' יהודה שינפלד, אתר youtube.com.
