כי ציווני חירות [ותרבות] האדם הפשוט

בצל עצי האלון העתיקים של קריית טבעון מתרחש רנסאנס תרבותי שמקורו ושיאו בפסטיבל שייח' אבריק לתרבות אזרחית. השנה יתקיימו בפסטיבל 700 אירועים, בהפקת אלפי מתנדבים ובהשתתפות עשרות אלפי מבקרים, וכל זאת ללא תמיכה מוסדית או ציבורית. מה סוד הקסם של הפסטיבל? התשובה אולי טמונה בכך שהוא מחזיר את התרבות אל הריבון שלה: חיי הרוח האזרחיים והחופשיים

במהלך שלושה ימים בחודש מרץ האחרון זכינו לחיזיון משובב לב: מיליוני פרפרים הופיעו לפתע, כאילו משום מקום, ושטפו את השדות ואת רחובות הערים בנחיל יפיפה שיש לו כיוון, אך אין לו התחלה או סוף. ועכשיו דמיינו לכם עיירה בינונית בישראל, המנומנמת למדי במהלך השנה, ואז  באביב היא מתעוררת למשך שלושה ימים ומתמלאת בעשרות אלפי בני אדם, השוטפים את רחובותיה ונוהרים למופעי תרבות ומיצגי אמנות המתקיימים ברחובות, במדשאות, בכיכרות, בבתים וגם באולמות התיאטרון. העיירה היא קריית טבעון, ותופעת הטבע היא פסטיבל שייח' אבריק. אך בשונה מנחיל הפרפרים, שהגיע אלינו כמתנת טבע, פסטיבל שייח' אבריק, שיתקיים השנה בין 10 ל-13 באפריל, הוא יציר רוחו של האדם, והוא קורה בזכות התגייסות וולונטרית של מאות פעילים, המכינים אותו לאורך שנה שלמה כמעט. דגלו של הפסטיבל הוא דגל התרבות האזרחית, ומאות המופעים שיוצעו לקהל של עשרות האלפים ייערכו בחינם וללא שקל אחד של תמיכה מוסדית. אז לאחר שנחיל פרפרי נימפית החורשף עזב אותנו לאירופה, ניתן להפנות את תשומת ליבנו לתופעת הטבע האזרחית המרגשת – פסטיבל שייח' אבריק.

להגשים משאלה תרבותית

יונתן לוי. צילום: גל מוסינזון
יונתן לוי. צילום: גל מוסינזון

"לא במקרה נולד הפסטיבל בטבעון," אומר יונתן לוי, אחד המייסדים. "יש בה קהילה אלטרנטיבית-יזמית מפותחת, שצמחה בעיקר סביב החינוך האנתרופוסופי והפתוח ויוזמות אקולוגיות, וצברה ניסיון בהתארגנות אזרחית עצמאית בהיקפים גדולים. לוי, 44, הוא במאי, מחזאי וסופר, ממקימי תיכון שקד בקריית בטבעון, ומלמד בו תולדות האמנות ותיאטרון.
"הפסטיבל התחיל לאחר שיחה שלי עם עלי ברוק, פעיל חברתי רב-זכויות, שהיה יושב ראש עמותת שקד לחינוך אנתרופוסופי בטבעון," הוא מספר. "ערב אחד ישבנו ודיברנו על התעוררות אזרחית ואיך אפשר לחולל אותה דרך תרבות. בכפר הגרמני אובראמרגאו, למשל, התושבים מעלים יחד פעם בעשר שנים מחזה דתי ענק. התחלנו לטוות פסטיבל, שמזמין כל אדם להגשים משאלה תרבותית, אמנותית או כל יוזמה אחרת שיש לו בעזרת הכוח של הקהילה. ואם לומר את זה בצורה פיוטית יותר, ליצור חג שבו ניתן לממש את המשאלות הנובעות ממעיין עמוק בלבבות של אנשים, ולעצב את המרחב סביבנו ברוח עומקינו הנסתרים. זה גם אקט של שחרור תרבות: לא מחכים לאישורם של ועדות קבלה, גורמים כלכליים או צנזורים מהממסד. האמנות חוזרת אל הריבון האמיתי שלה, חיי הרוח האזרחיים והחופשיים."

הרעיון לייסד פסטיבל קשור כמובן גם בחייו כיוצר, שתמיד היה בהם הדחף לעצב מבפנים ומחדש את כל תחומי החיים: להפוך את העיירה לקנבס ציור, את הרחובות לסטודיו בימתי, את האנשים לאמנים שותפים, שיחד יוצרים את החיים בטבעון. "אני גר בטבעון," הוא אומר, "ונראה לי שחשוב קודם לחולל שינוי תרבותי וחברתי משמעותי במקום שבו נמצא הבית שלך."

לוי ניסח את עקרונות הפעולה של הפסטיבל, העניק לו את שמו ופנה לאנשים שהרכיבו את המעגל הראשון – ביניהם שירלי מרום, מפיקת הפסטיבל, ושימי שיידר, צייר תושב טבעון המנהל את המומוס, חומוסייה ובית תה מקומי.

"האמנות החברתית היא בעצם הבנה שהתרבות כמכלול היא יצירת אמנות קולקטיבית. אז ברור שאי אפשר להגשים לבד חזון כזה. והרעיונות האלה באמת עוררו עשרות ומאות אנשים שכל אחד מהם תרם תרומה ייחודית לפסטיבל," הוא מוסיף.

פסטיבל מדבק

ואכן, החזון שהביא איתו יונתן פגש כר פורה מאוד לשיתוף פעולה אצל שימי שיידר, אמן רב-תחומי ויזם שבמשך שנים רבות חלם להרים או לקחת חלק בפסטיבל מעין זה. "הפסטיבל נולד בעצם מחיבורם של חזונות וגם קצת נולד מעצמו," מספר שימי. "כששמעתי לראשונה כנער על הוודסטוק, היה לי ברור שיום אחד אגשים ואעשה משהו בסדר גודל עולמי כזה, כאן בעמק ולמרגלות גבעות טבעון." גם לדעתו של שיידר לאופייה של העיירה טבעון יש השפעה על כך שהפסטיבל נוצר בתוכה. "עוד לפני שהכרנו את המילה צימר, היו בטבעון עשרות בתי הבראה ונופש, והיו מגיעים אל היישוב המוקף בטבע פראי נופשים ומטיילים מרחבי הארץ. כך התפתחה ביוזמת התושבים-המארחים מסורת מרובת שנים של הופעות חצר וסלון.
"העיסוק המתמיד בשאלה מהי זהות ישראלית והפוקוס האידיאליסטי על הרצף – מעפילים, חלוצים, לוחמים ואנחנו – תמיד הדהדו אצלי מתוך האינטואיציה את התשובות 'תרבות', 'קהילה' ו'חיבורים'," ממשיך שיידר. "כשהייתי בין מובילי המחאה החברתית בחזית הצפונית והשתתפתי בתהליכי הקמתה של התנועה הירוקה, היה לי ברור שיש קשר בין המגזר השלישי לתרבות אלטרנטיבית; המגזר השלישי, לא רק כמגן על זכויות אדם, מייצג חלשים, עושה צדקה, מאגד עובדים, אלא כיצרן תרבות אלטרנטיבית שמשכיל להתבונן במציאות הישראלית המתחדשת ולהוציא מתוכה את מיטב שיתופי הפעולה והחיבורים שנמצאים בחלומות של כלל התושבים וללא הבדלים. 
"אני מקביל את הפסטיבל לסוכן שינוי בסדר גודל ובעוצמה גבוהה ואפקטיבית פי כמה מכל מחאה חברתית בת זמננו. מה שמבחין את הפסטיבל מהמחאות הצודקות הוא שאנחנו קודם כל נשארים מי שאנחנו – אזרחים לא לעומתיים ולא מתריסים. וככאלה אנחנו נוטלים לעצמנו את הזכות לחלום ולעזור לאחרים להגשים את משאלות ליבם. זאת 'האמנות החברתית' שנארגת מתוך חיבורים ושיתופי פעולה בין שכנים ותושבים. היא בעצם 'הפוליטיקה החדשה', והיא בעד ומנסה להגיד בלי מלים 'ואהבת לרעך כמוך'. האמנות החברתית היא גם זו שתוביל את האנושות בעידן המהפכות הטכנולוגיות.

שימי שיידר. צילום: גל מוסנזון
שימי שיידר. צילום: גל מוסנזון

"האדם מחפש משמעות בגוגל, ומוצא אותה שם כל כך הרבה, עד שהוא מאבד אותה," אומר שיידר. "אבל המשמעות הממשית והקדמונית קרובה מתמיד ונמצאת בשכונה שלנו, בקהילה שלנו, בחצר שלנו, במרפסת עם כוס תה. המשמעות היא קרבה אנושית ושיתופי פעולה בעידן של ניכור ורובוטיקה. ולכן האירוע הזה, שייח' אבריק, הוא ניצחון לרוח ולאחווה האנושית. הפסטיבל הזה מדַבֵק, ועכשיו אנחנו מלווים תהליכי הקמה של פסטיבלים ברחבי הארץ: פרדס חנה, הוד השרון, חיפה, באר שבע, נתניה.

יום העצמאות של התרבות

"מעוניין שיקרה משהו ביישוב שאתה גר בו?" שואלת שירלי מרום, יזמית תרבות ומפיקת הפסטיבל בפועל, ועונה: "אל תחכה; תעשה! אין מגבלות; הכול תלוי ברוח היוזמה האנושית החופשית ובקשרים שנרקמים בין חברי הקהילה, שיחד יכולים לעשות הכול. הנה, פסטיבל שייח' אבריק הוא ההוכחה הניצחת לכך."

מרום משתפת בדברים שנכתבו בקול הקורא הראשון: "פסטיבל שייח' אבריק שייך לכולם, ומזמין את כולם – ללא הבדל דת, גזע ומין, נטייה, עמדה פוליטית או שיטת חינוך – לקחת חלק ביצירתו: להשתתף בארגון, לפתח יוזמות, להציע רעיונות, להעלות מופעים, להוביל סיורים, להמציא מסיבות, להנחות סדנאות או לחדש את המרחב הציבורי. כל חצר, כל חנות וכל רחוב הם סיפור, שביד אוהבת יכול להפוך לאירוע. כל בית במה; כל משפחה וכל אדם – יוצר. וכולם מוזמנים." וכולם באו.

"השנה הראשונה הייתה שנת פריצה," מספר יונתן לוי. "זה שכל כך הרבה אנשים נדלקו על הדבר הזה וחשו אותו כשלהם היה כמו בקיעה של נביעה נסית של רוח חדשה. לכן גם הסמל המרכזי בטקס הפתיחה הוא כד מים מתפרץ. בשנה השנייה הבנו שהפסטיבל בא כדי להישאר. השתכללנו ברמת הארגון, נוצרה קבוצת מפיקים חזקה, וגדלנו פי שניים. השנה עומד הפסטיבל בסימן שני כיווני צמיחה: העמקה ושכלול של הקשרים האישיים בתוך קהילת יוצרי הפסטיבל, כלומר התפתחות פנימה, ואירוח של קבוצות-יוצרות מכל הארץ, כשהשאיפה היא להפיח רוח ברעיון התרבות האזרחית כך שיתפשט בכל מקום, כלומר התפתחות החוצה."

"כל מי שביקר בטבעון במהלך ימי הפסטיבל הרגיש שהגיע לשמורה תרבותית," מוסיף שיידר. שמעתי המון וריאציות של תגובות מעין אלה: 'אנחנו בישראל? אין מצב'; 'לא ייאמן'; 'זה האירוע הכי מדהים שהייתי בו'.

"פסטיבל שייח' אבריק הוא המשך טבעי של צמיחה קהילתית," מסכם לוי, "אבל מציין גם שלב התפתחות חדש: המעבר מקהילה מבוססת-חינוך לקהילה מבוססת-תרבות, שהיא כבר ישות אחרת, ישות פתוחה, דינמית ומעניינת יותר, שמעוררת סוג חדש של אקטיביות. הפסטיבל הוא חג אביב של התעוררות הרוח, יום ההולדת של קהילה יוצרת, יום העצמאות של התרבות."    

מה קורה השנה

בסוף השבוע שלפני ליל הסדר, בין ה-10 ל-13 באפריל, מחכים לאורחים 700 אירועים: הופעות מוסיקה בבתים, בחצרות וברחובות, סדנאות, מופעי פרפורמנס ומחול באולמות ובחוצות, פעילויות בטבע, מסיבות, אירועים לילדים והרפתקאות שנוצרו במיוחד לפסטיבל.

שירלי מרום צילום גל מוסנזון
שירלי מרום צילום גל מוסנזון

השנה הוקמו מספר מחנות: קבוצת עיינא של אמנים יהודים וערבים בגבעת חן; תנועתרבות נתניה עם לילה לבן של הופעות וסדנאות בשבט הצופים; מחנה תנועה ואמנויות לחימה בשם "דוג'ו בטבע", ביער השומרים; מחנה פליטים של תיאטרון מחוקק חולות (ישראלים ואפריקאים) בבית הכנסת הקונסרבטיבי מעלות טבעון; פסטיבל לימוד בואי רוח בגן הבוטני במכללת אורנים.
נוספו גם מתחמים חדשים: מתחם קישון לכל המשפחה בפארק הקטר; מתחם תחנת רוח עם הופעות מוסיקה, סדנאות ובית קפה במרכז טבעון; במת הדגניה להופעות מוסיקה בקריית חרושת; מתחם הקונסרבטוריון בקריית עמל עם מופעי ג'אז, מחול ותיאטרון; תחנת הקמח קמה בקיבוץ שער העמקים שהפכה למתחם תרבות שוקק.
מארחים ותיקים בפסטיבל מחדשים גם הם את מרכולתם: בקרון הספרים הכינו סדרת הרצאות מדעיות לקהל הרחב בשם יש נביא בעירו; כפר תקווה תרחוש פעילות עשירה לילדים ולמבוגרים; ברחבת האנדרטה יפעל מסביב לשעון פרויקט הקליידוסקופ מבית היוצר של עיר הקרטון (ראו מסגרת) הזכורה לטוב; מגדל המים הסמוך יארח פרפורמנס ייחודי. במרכז ההנצחה, בשכונת הגפן, בשלהבת ובמומוס יהיו אירועים מסביב לשעון. בבמת הבוצ'ר במרכז המסחרי הישן ינגנו להקות שונות. גלריית בן גוריון תפעל בכיכר העיר ותרכז אמנות במרחב הציבורי, ובבית קולטון יארחו מוסיקה ומחול מהמסורת ההודית. ובדשא הגדול יפעל במשך כל ימי הפסטיבל "סלון טבעון", למי שרוצה לשבת בחוץ ולהרגיש בבית! ואל תחמיצו את הופעת המוסיקה והריקוד החד-פעמית של הטרייבל מייקרס בשישי אחר הצהריים, שלכבודה אפילו הכביש ייחסם לכמה שעות של חגיגה. ואם לא די באלה, אז נוספו השנה עוד כמה לוקיישנים – בתי אבות יארחו הופעות, בגבעת הציפורנים יבקר הקרקס, הבריכה ביער תהפוך לבמת מחול, סווטלודג' ייערך בשיכון אלה, סרטים יוקרנו בחדרי הקרנה פרטיים, ועשרות בתים יפתחו את דלתותיהם להופעות מוסיקה ולאירועי תיאטרון.
אבל השנה תמצאו בפסטיבל לא רק מזון רוחני עשיר, אלא גם מזון גשמי: פרויקט שף אבריק – קולינריה קהילתית; בשלניות ובשלנים יכינו לאורחים אוכל מזין וטעים במחירים מתאימים לכל כיס.


עיר הקרטון

טליה אורבך הסתובבה אי אלה שנים עם הרעיון של עיר מקרטון. וכשנולד פסטיבל שייח' אבריק, היא ידעה ש"הוא מתאים לעיר הזו כמו מכסה לארגז". היא פנתה לאנשים שחשבה שיידלקו על הרעיון, אנשי קראפט, חובבי עיצוב ובנייה, אנשים יצירתיים שאוהבים לעבוד עם הידיים ולשחק. כך נוצר לו צוות נלהב שנפגש כחודש וחצי לפני האירוע והתחיל להזיז את העניינים. אחד האנשים המרכזיים בצוות היה ערן הכט, איש שבנייה ופרויקטים מגניבים הם שמו השני, ולמזלנו הוא גם עובד באמניר. ברגע שערן נדלק על הרעיון הוא הצליח להדליק גם את הבוס שלו, וכך קרה שיומיים לפני האירוע פרקו שתי משאיות מאמניר ברחבת מרכז ההנצחה בטבעון כמות מדהימה של חומר גלם קרטוני: קרטונים שטוחים, קרטונים גליים ועבים, גלילי קרטון מכל הסוגים, הגדלים והצבעים. לחובבי קרטון ובנייה זה היה כמו להגיע לחנות ממתקים, והם אכן הפליאו לבנות דגמים של בניינים, מבני משחק וצמחיה אשר יצרו יחד עיר קרטון יפיפיה. כל החומרים היו סוג ב' ושאריות, והכול בסופו של דבר נדחס וחזר למחזור.

עיר הקרטון בפסטיבל שייח אברייק. צילומים: נעמה אורבך
צילומים באדיבות נעמה אורבך

כפר קרקס

בעיר הקרטון בפסטיבל הראשון התארח אירוע בהפתעה מחוץ לתכנייה: מופע אקרובלאנס מקפיץ של הורים, ילדים, מקצוענים וחובבנים, שפרצו לרחבת האנדרטה מחוץ למרכז ההנצחה תוך כדי תצוגת אפנה של בגדי יד שנייה, והפליאו במעלליהם אל מול עיניו המשתאות של הקהל (ובשלב הזה – שבת בצהריים – מדובר היה באלפי אנשים). לאור ההצלחה הגדולה, בפסטיבל השני הקים משה ועקנין, בעל היוזמה, כפר קרקס שלם שהתארח במכללת אורנים. מה לא היה שם? הופעות קרקס למבוגרים ולצעירים, אנסמבל ליצנים, סדנאות יצירה והתנסויות קרקסיות, ובעיקר הרבה מאוד משפחות שבאו ליהנות. השנה כפר הקרקס חוזר, והפעם מתארח בחטיבת הביניים אורט.

כפר קרקס בפסטיבל שייח אברייק. צילום : יסמין להב
צילום: יסמין להב

הקיוסק של מוזלי

צילום: גורה שכטר

קיוסק הממתקים והסדקית המיתולוגי של מזל ביתן, המוכרת יותר כ"מוזלי", שפעל עד לפני 25 שנה בקרית עמל, חזר לפעול לקראת פסטיבל שייח' אבריק הראשון. את פרויקט החידוש הובילו קבוצת מדור לדור, התארגנות צעירים המשפצת בהתנדבות בתים של קשישים עריריים בטבעון, יחד עם מתנדבים מהקהילה. הקיוסק, שעמד שומם מאז שנות ה-90 של המאה הקודמת, נפתח מחדש בנוכחות משפחת ביתן בחנוכה, אז נערך בו טקס הדלקת נרות שכונתי. נשים ממועדון המבוגרים הכינו את הסופגניות, המתנ"ס המקומי הדליק נרות, ולהקת הורים וילדים מטבעון ניגנה מוזיקה אירית. בהמשך החל הקיוסק לפעול כתחנה ארעית לממכר ופל בלגי שהפעילו תיכוניסטיות פעמיים בשבוע.


ערכי הפסטיבל

  • הפסטיבל הוא יוזמה אזרחית חופשית.
  • הפסטיבל פתוח בהגדרתו ומקבל כל אירוע אמנותי.
  • הפסטיבל נעשה בהתנדבות וראשיתו אפס שקלים; ההשתתפות בו היא ללא עלות.
  • זהו פסטיבל אירוח של הופעות ושל משתתפים. תושבי טבעון פותחים את בתיהם ואת לבם לפני אמנים שיופיעו בבתים פרטיים ובחצרות ברחבי הקריה, והאמנים והמבקרים המשתתפים בפסטיבל מוזמנים להישאר ללון בטבעון בבתים מארחים.
  • הפסטיבל מכונן קהילה יוצרת. משמעות הדבר שהקשרים והאינטראקציות הנוצרים בין השותפים בבריאתו הופכים אותנו לקהילה שבסיסה אינו קשרי מסחר או שכנות גיאוגרפית, כי אם קבוצת אנשים שיוצרת יחד משהו גדול המבוסס על משאלות אינדיבידואליות ועל כוחות קהילתיים, ומכאן האינטימיות וקשרי הרעות המאפיינים אותה.

תרבות אזרחית – עקרונות:

  • התרבות נובעת מהיסוד החופשי ברוח האדם.
  • היוזמה התרבותית במיטבה, כשהיא באה מהמגזר האזרחי.
  • משאלות אינדיבידואליות מוגשמות דרך כוחות קהילתיים.
  • תפקידו של הממסד במודל זה הוא להיות הגורם המאפשר.
  • קהילה ניזונה נפשית ורוחנית מתרבות.
  • הקהילה כולה אינה רק הקהל אלא גם היוצר.
  • הפסטיבל נחגג כפרי מאמץ ושיאו של מסע חברתי משותף.
  • החברה נטוויית מחדש מקשרים המבוססים על אימפולסים תרבותיים.

הזמנה ומידע שימושי
הפסטיבל כולו נעשה בהתנדבות והמופעים ניתנים לקהל הרחב באהבה ללא תמורה, ולכן נשמח לתמיכתכם בפסטיבל כדי לכסות עלויות בסיסיות של הגברה, הדפסת תכנייה ורישוי: http://bit.ly/sheikh19
לפרטים נוספים ולתכנייה הדיגיטלית: www.abreik.org
לקשר במייל: sheikhabreikfestival@gmail.com
בפייסבוק: פסטיבל שייח' אבריק

אהבתם את הכתבה? הצטרפו אלינו!

מלאו פרטים וניצור עמכם קשר בהקדם:

טלי מחלב

טלי מחלב

הקודם

השנה המינימליסטית שלי

הבא

חוה רימון – דבר העורכת, גליון בית (מאי 2019)

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן