מין בשאינו מינו

כ-21 שנה היה עמיר פריימן תלמידו של המורה הרוחני אנדרו כהן (Andrew Cohen). כשבע שנים לאחר שנפרד ממנו החל לחקור את היחסים המורכבים שבין מורה לתלמיד. הוא נפגש עם עשרות מורים רוחניים ותלמידיהם, בילה אלפי שעות בקריאה, עריכה, חשיבה וכתיבה, והתוצאה היא ספרו המרתק שיצא ב-2018, מערבולות רוח – סתירות ולבטים ביחסי מורה-תלמיד בדרך הרוחנית. לפניכם, בשינויים קלים, הפרק הרביעי בספר: אינטימיות רוחנית, אינטימיות מינית שבו הוא מראיין את ד"ר מריאנה קפלן

אין דבר יותר אינטימי, עמוק וחשוף בנו מאשר הרוחניות שלנו. היא המקום שבו אנו חווים את התשוקה ואת הכמיהה העזות ביותר, היא המקום שבו אנו חווים את הלהט הגדול ביותר, והיא גם המקום שבו אנו עלולים להיפגע באופן העמוק ביותר. משום כך זהו תחום ארוטי במהותו, והארוטיות הזאת באה לידי ביטוי ביחסינו עם המורים ועם התלמידים שלנו

(מתוך ריאיון עם Terry Patten).

ארוטיות, מוסתרת או מוצהרת, מדומיינת או ממומשת, שלובה וכרוכה ביחסים בין מורה לתלמיד, בתופעה של מורה-תלמיד. משמעותה של עובדה בסיסית זו טושטשה עקב ההתקבעות על הטרדה מינית, אבל היא נותרה מרכזית. וכיצד לא תהיה כזאת? כל "חדירה" לתוך האחר, בין בהזמנה ובין באיום, גובלת בארוטיות ומשחררת אותה. שורשיהם של האמון, הנתינה והקבלה נעוצים גם במין. הוראה ולמידה מוזנות בידי המיניות שבנפש האדם, שאינה יכולה למצוא לה ביטוי אחר

(George Steiner, Lessons of the Masters)

ביחסי מורה-תלמיד, המאופיינים בהתמסרות, אנשים רבים חווים עומק ועוצמה של אמון, אהבה, אינטימיות וחשיפוּת, שנדיר למצוא כמותם ביחסים אחרים. התלמיד עשוי לאפשר למורה לחדור ל"מרחב האישי" שלו ברמות שונות, כולל הרגשית והגופנית, במידה העולה אפילו על המצוי ביחסים רומנטיים-מיניים. למרות זאת, הדעה הרווחת היא שביחסים שכאלה יש למתוח גבול ברור בין אהבה ואינטימיות רוחנית לבין אהבה ואינטימיות מינית. נשאלת אפוא השאלה, למה. מדוע יוגבלו ביטויי קרבה ואהבה ביחסים כאלה? מדוע לא יכללו את כל הממדים הבין-אישיים, כולל הממד הרומנטי-מיני?

האדם המתאים ביותר בעיניי לדיון בשאלה זו היה ד"ר מריאנה קפלן (Mariana Caplan) – פסיכותרפיסטית, מורה ליוגה, שחיברה שמונה ספרים בנושאי פסיכולוגיה ורוחניות, הייתה במשך שנים רבות תלמידתו של המורה הרוחני לי לוזוויק (Lee Lozowick), טיפלה ומטפלת בתלמידים שעברו משבר ביחסיהם עם מוריהם, בבני ובבנות זוג בעבר של מורים רוחניים וגם במורים רוחניים המתמודדים עם קשיים נפשיים. הריאיון שלי איתה התמקד כולו בנושא זה.

עמיר: אני רוצה לשוחח איתך על ההבחנה בין אינטימיות רוחנית לבין אינטימיות רומנטית-מינית. איך תעדיפי להתחיל?

מריאנה: אני רוצה להתחיל מהערבוב של שבר פסיכולוגי וכמיהה רוחנית, שממנו מורכבים לא פעם המורה והתלמיד. רבים מאיתנו פגועים פסיכולוגית ומוכי טראומה. שום דבר מיוחד לא צריך לקרות בחייו של אדם כדי שהוא יהיה פגוע. ה"טראומה היומיומית" של החיים המודרניים פוגעת בהמונים. הטראומה הזאת סודקת אותנו, ולעיתים קרובות היא מרכיב בסיסי במשיכה שלנו לדרך הרוחנית. לכן אתה מוצא בקהילות רוחניות לוחמי אמת נפלאים, צעירים, נלהבים ופגועים, עם אישיות ונפש שאין בהן לכידוּת. גם המורים עצמם נמצאים לא פעם באותו מצב. מורה פגוע וחסר לכידוּת יכול להאציל בעוצמה ידע ואנרגיה שמקורם מעֶבֶר לו עצמו. לכך צריך להוסיף את אי ההבנה המחפירה, שרווחת אצל מורים, של המבנים הפסיכולוגיים שלנו. רוב המורים, גם אם הם מתייחסים איכשהו לממדים פסיכולוגיים בתורה שלהם, עושים את זה כמס שפתיים, בלי שביקשו להבין את הנושא לעומקו או בלי שעברו טיפול פסיכותרפי, שהם עצמם זקוקים לו. כשאני שומעת מורים רוחניים מדברים על פסיכולוגיה, ברור לי, על סמך 27 שנות הניסיון שלי בתחום, שהידע וההבנה שלהם בפסיכולוגיה דלים ומצומצמים; ולכן גם גם ההבנה שלהם בנוגע להתניות ולתבניות לא-מודעות שלהם ושל תלמידיהם מוגבלת.

איור: אופל פרץ

עמיר: האם לדעתך משיכה מינית יכולה להיות מרכיב טבעי ביחסי מורה-תלמיד?

מריאנה: היא יכולה להיות. הרבה תלמידים חווים אהבה כלפי מוריהם, ואהבה רוחנית יכולה להיראות ולהרגיש בדיוק כמו אהבה מינית-רומנטית, רק יותר, כי היא שייכת לתחום האלוהי. אני אחת מתוך רבים שטעו כשהמעיטו בערכם של יחסים בין-אישיים טובים וגם ניתקו אותם, כי פרשיית האהבים האלוהית משכה אותי בעוצמה שלא הכרתי. כאישה צעירה פגעתי באנשים, ובסופו של דבר פגעתי בעצמי. ככה נפרדתי מהארוס שלי, כדי שאוכל להתאהב רוחנית במורה יוגי גדול. זאת הייתה דוגמה קלסית של "מעקף רוחני" ושל שגיאות פסיכולוגיות שאנשים טובים עושים בדרכם הרוחנית, ושעליהן אני כותבת כל חיי הבוגרים. בדרך כלל אתה עושה את השגיאות האלה לא רק פעם אחת. רובנו חוזרים עליהן פעמים רבות בדרכים שונות.

כשהייתי עם המורה שלי, לי לוזוויק, הרגשתי מאוהבת בו באופן עמוק ורוחני, ואפילו שזאת לא הייתה אהבה ארוטית, מבחינות מסוימות היה דמיון ביניהן. נהגנו לשוחח על כך בינינו בקהילה. הרבה אנשים "מתאהבים" כך או אחרת במורה הרוחני שלהם, בלי להבין בבירור את ההבדלים בין אהבה רוחנית לאהבה רומנטית. יש מורים שטוענים ש"התאהבות" כזאת היא מרכיב רב-ערך בשלבים הראשונים ביחסים המתפתחים עם הגורו, ושלא כדאי לקטוע אותה מוקדם מדי, משום שבמרחב הזה יכול לקרות תהליך החלמה משמעותי. זאת לא רק התאהבות ארוטית. קשה לתאר אותה. אני מכנה אותה "התאהבות רוחנית". כל מה שאתה – כולל הגוף והמיניות שלך – מעורב בהתאהבות כזו. ולעיתים קרובות זה קורה הודות לתחושה שרואים אותך.

עמיר: למה את מתכוונת?

מריאנה: זו הייתה החוויה שחוויתי בקשר עם לי. הרגשתי שהוא רואה אותי כפי שאף אחד לא ראה אותי לפני כן. כל חיי אמרו לי שאני חושבת יותר מדיי ושאני מסובכת, והנה אדם שהערכתי לוקח ברצינות ומכבד את הכמיהה הרוחנית שלי. אחד הדברים הראשונים שהוא אמר לי היה, "אם תהיי תלמידה שלי, אצפה שתתנהגי כאדם בוגר", ואני הייתי בת 25, בקושי אדם בוגר, אבל הרגשתי שהוא רואה חלק ממהותי.

כלפי האדם שרואה אותך את חשה באופן טבעי אהבה עצומה, ולאהבה הזאת יכולים להיות מרכיבים שונים. יום אחד את מרגישה שהאדם הזה הוא כמו אביך. יום אחר הוא כמו מאהב שלך או חבר קרוב, ולפעמים את מרגישה מיזוג מלא איתו, ללא חיץ. לדעתי, התאהבות במורה שלך ותחושת השתוקקות ארוטית אליו היא לא אירוע נדיר. אפשר להניח שתחושות כאלה לא יוצאות דופן גם אצל המורים.

עמיר: בהתחשב בכך, איך לדעתך יש להתייחס למשיכה מינית בין מורה לתלמיד?

מריאנה: אני חושבת שאין חוקים בעניין הזה, אבל אצטט משהו שלאמה פאלדן דרולמה (Palden Drolma), מורה לבודהיזם טיבטי, שהיא גם חברה שלי, אמרה לי בשיחה פרטית בינינו. אני לא יכולה לחזור על דבריה בדיוק, אבל היא אמרה שבעולם האידיאלי שלה, כשאדם נכנס לדרך הרוחנית, במיוחד אם זו אישה, מספרים לו שיש סבירות גבוהה מאוד שבנקודה כלשהי במסע הרוחני שלו המורה שלו – אם הוא גבר – ירצה לשכב איתו. היא אמרה: "אני לא רואה את זה כשאלה של מותר או אסור; רק הייתי רוצה שהתלמידים יידעו את זה, יהיו מוכנים לרגע הזה, וישאלו את עצמם מה הם מתכוונים לעשות כשזה יקרה."

עמיר: האם זה באמת צפוי כל כך?

מריאנה: אני בהחלט יכולה לחשוב על יוצאים מהכלל. למשל, אדם שאני קרובה אליו, שהנחה אותי במשך שנים רבות, גם בזמן שהמורה שלי היה בחיים וגם מאז מותו, הוא המורה הסופי לוולין וון-לי (Llewellyn Vaughan-Lee). הוא מורה עם יכולת יוצאת דופן של האצלה רוחנית, והוא מקרין כוח כזה עצום, עד שאנשים עם מבנה פסיכולוגי מסוים חשים שהם מתאהבים בו; מתאהבים במורה, במקום באיכות שהוא מעביר. אבל במשך כל חייו כמורה הוא שמר על גבולות ברורים; אותנטי לגמרי. הוא מעוניין יותר ביחסיו עם האלוהים, ולכן שומר על גבולות ברורים באופן ספונטני וטבעי. אנשים משליכים עליו אהבה וארוטיות, אבל הוא כל כך ברור, ולכן מעולם לא קרה בקהילה שסובבת אותו אירוע שיש בו טעם לפגם. חשוב לומר, שהתופעה הזו הרבה יותר שכיחה אצל מורים רוחניים גברים. הרבה פחות שומעים על מורות רוחניות שלא שומרות על גבולות ברורים או מתנהגות בצורה לא ראויה עם תלמידים שלהן. זו נקודה שכדאי לחקור אותה לעומק. גם יש פחות מקרים של בלבול, כשהיחסים בין המורה לתלמידים לא מושתתים על מודל הגורו-תלמיד, וכשברור שהמורה חולק ידע או חכמה, אבל בשום אופן הוא לא ייצוג של האלוהי.

איור: אופל פרץ

עמיר: האם מהיכרותך ומניסיונך יש ל"שמירה על גבולות ברורים" משמעות וערך רוחניים?

מריאנה: אני פסיכולוגית מוסמכת ומטפלת כבר יותר מ-20 שנה, ובעיניי שאלת הגבולות היא שאלה רוחנית. היא אחת מאותן שאלות שאפשר לחקור לאורך כל החיים. זאת לא שאלה פסיכולוגית על גבולות בריאים או לא בריאים, אלא שאלה רוחנית עמוקה.

אין לי תיאוריה מקיפה על איך זה עובד. אני בודקת את זה עם מטופלים כל הזמן וממשיכה לגלות רבדים חדשים של חשיבות העניין. אני לא חושבת שחיבור אידיאלי עם מורה רוחני קורה, כשהגבולות מתמוססים לגמרי. אמנם כשזה קורה, זו חוויה נפלאה, וחוויתי אותה במשך כמה שבועות בחיי, אבל זו חוויה שבאה והולכת. אנשים מסוימים נמצאים במצב הזה יותר מאחרים, ולמורים מסוימים יש יכולת מיוחדת להכניס אנשים אחרים לתוכו. אבל כפי שאנחנו יודעים בוודאות, המצב הזה לא גורם אוטומטית לשינוי מקיף בחייו של האדם. בשביל לחיות חיים יומיומיים מתוך לכידוּת פנימית, אנחנו זקוקים לחוויה של גבולות, וגבולות פשוט קיימים. אתה לא צריך ליצור אותם. בין דברים מפרידים גבולות. המשימה שלנו היא לבחון את הגבולות האלה, להפוך אותם לבריאים ולהמשיך להיות דינמיים ביחס אליהם.

דרך נוספת לחשוב על זה היא שיש אצלנו רמות חוויה רבות בו-זמנית. גם כשאנחנו מתמסרים לגמרי לממד המיסטי או המוחלט וחווים התמוססות של הגבולות, באותו זמן יש גבולות בכל היבט של הממד היחסי. כך אתה יכול לחוות התמזגות עם המורה שלך ולחוש שאתה והוא נמצאים יחד באותו שדה אחדותי, ועם זאת אתם שני אנשים שונים שחווים את זה, וגבולות מפרידים ביניכם. אנחנו לא רוצים להתעלם מזה או להעמיד פנים שזה לא כך. זה אמיתי לגמרי.

הייתי רוצה שאנשים יבינו את זה כעיקרון חשוב שאנחנו נדרשים לחקור בכל שלב בהתפתחות שלנו. בשלבים שונים של התפתחות רוחנית נמצא כנראה שינוי והתפתחות ביחסינו עם האחרים, כולל עם המורה הרוחני שלנו, ובאופן שבו אנו תופסים את הגבולות שלנו, וזה יפתח לפנינו אפשרויות חדשות לחקירה ולהתעדנות.

עמיר: האם חוויית הגבולות שלך השתנתה במהלך שנות עבודתך כפסיכולוגית?

איור: אופל פרץ

מריאנה: ללא ספק. כמטפלת צעירה בפסיכולוגיה אף פעם לא דיברתי על האהבה שחשתי כלפי המטופלים שלי. לא ידעתי איך לתקשר אותה בצורה בריאה. רוב המטפלים לא יודעים לעשות את זה. הרבה תרפיסטים צעירים ומתחילים לומדים להציב גבולות כדי לשמר את הכוחות הנפשיים שלהם ולא להישחק, ולא מאפשרים לרגשות של המטופלים שלהם להשפיע עליהם; אבל היום, לצד זה שהגבולות שלי הפכו בריאים ויציבים יותר בהקשר הזה, אני בוחרת במודע לרכך אותם, לעשות אותם חדירים יותר. התחלתי לחלוק עם מטופלים את האהבה שלי. לכן כתרפיסטית בוגרת אני יכולה לעשות מה שלא יכולתי לעשות כתרפיסטית צעירה. אני יכולה להרגיש באופן עמוק יותר, לשתף ואפילו לקחת על עצמי את הכאב של המטופלים, בלי שהוא ישתלט עליי. אני מבהירה להם שאני משתתפת בכאבם, שזה אמור לתמוך בהחלמתם ושאני יכולה לעמוד בזה. יחד עם זאת, מטופלים שונים זה מזה, ולכן גם האופן שבו אני מתרגלת את גבולותיי משתנה. יש מטופלים שמגיעים אליי בטראומה כל כך עמוקה, שאני צריכה גבולות איתנים כדי להיות מסוגלת לתמוך בהם ובאותו הזמן גם להגן על עצמי; אחרים מגיעים אליי בוגרים ועם לכידוּת פנימית, ואיתם אני יכולה לרופף את הגבולות. הבחירות שלי תלויות באדם שאליו אני מגיבה. באופן דומה אמור לנהוג מורה, כשהוא קולט שתלמידה צעירה בוהה בו בעיניים מצועפות, ולומר לעצמו "זהירות! אני חייב להבהיר לה ששום דבר רומנטי לא עומד לקרות בינינו", ואילו עם תלמידה אחרת אותו מורה יוכל לבטא אהבה בלי לגרום לבלבול.

עמיר: האם את רואה אפשרות שבנסיבות מתאימות יחסים מיניים בין מורה לתלמיד יכולים להיות חלק ממערכת היחסים ביניהם?

מריאנה: יש נקודה שחשבתי עליה במשך שנים – מורים רוחניים מקדישים לקהילת תלמידיהם כל רגע מזמנם וכל טיפת אנרגיה. האם מצפים שמורה יילך לבר או יפתח פרופיל באתר היכרויות כדי למצוא את בת הזוג שלו? בנסיבות המתאימות מוכרח להיות אפשרי שיתפתחו יחסים אותנטיים של אהבה בין מורה לתלמיד. אבל זה דורש משני הצדדים אחריות ובגרות נפשית. אפילו כשזה המצב, ייתכן שהיחסים יצליחו וייתכן שלא. מובן שהתלמיד צריך להיות בוגר דיו, כדי שהיחסים יצליחו, ובדרך כלל לא זה מה שאנחנו רואים; בדרך כלל אנחנו רואים מורה מבוגר עם דוגמנית צעירה וסקסית, שצעירה ממנו ב-20 שנה פחות או יותר, ועל פי רוב היחסים האלה לא עובדים. אין סיכוי שהם יעבדו.

אז אני חושבת שאין פסול במעורבות של מורה רוחני ביחסי אהבה וזוגיות מתמשכים עם תלמיד. יש בכך סיכון, ללא ספק, אבל אני לא מוכנה לפסול אפשרות כזאת מלכתחילה, כפי שהרבה אחרים עושים.

——–

ניסיתי לדון בשאלת המיניות והאינטימיות עם רבים מהמרואיינים שלי. לדאבוני, ואני בהחלט מבין את הסיבות לכך, רק מעטים מהם היו מוכנים לשוחח בגלוי על חווייתם ביחס לנושא הטעון הזה. להלן חלקים מראיונות שערכתי עם שני מורים שהיו מוכנים להעמיק בשאלה, מוג'י (Mooji)[1] ולוולין וון-לי:

עמיר: מוג'י, האם לדעתך יש מקום למיניות ביחסי מורה-תלמיד?

איור: אופל פרץ

מוג'י: אנחנו צריכים להיות זהירים ביחס לשאלה הזו. בעבודה עם מחפשים רוחניים, המתבקשים להתבונן בטבעו האמיתי של העצמי ולחקור אותו, עלולות לעלות על פני השטח נטיות אישיות חזקות. לעיתים קרובות מחפשים רוחניים עוברים סערות רגשיות של חוסר ביטחון, ספקות, חוסר אמון וחשיפוּת. ברגע שנטיות חבויות עולות וצפות על פני השטח, תלמידים חווים תחושות, רגשות ודחפים בלתי נשלטים, כי התודעה שלהם עדיין לא מעוגנת בעצמי האמיתי. בעיצומה של סערה כזו, אם התלמיד נותן אמון במורה שלו, הוא יחווה את נוכחותו כגלגל הצלה. לאמון הזה אסור בשום אופן להיפגע. מורה אמיתי יסוכך על תלמידיו עד שיגיעו לחוף מבטחים.

תפקידו המרכזי של המורה הוא להנחות את התלמיד. מכיוון שהמורה מכיר את הטריטוריה, הוא יודע שהתלמיד יחווה בשלבים הראשונים מצבים של חוסר ביטחון ותלותיות. מאסטר אמיתי ילווה כל תלמיד ב"לכתו בגיא צלמוות"; זהו שלב חשוב בקשר ביניהם. רוב המחפשים הרוחניים יבקשו למצוא במורה משען נפשי ורוחני. ברגעי תסכול וקושי הם יכולים לדמיין לעצמם שהם מתאהבים בו. למורה אסור לנצל את מצבו התלותי של תלמיד כדי להיות לו למאהב. ניצול כזה יהיה אירוע טרגי ביותר ביחסי מורה-תלמיד. הזהות האישית של מחפש רוחני נוטה למשוך לכיוון של יחסים רומנטיים; המשיכה הזו היא אחד התרגילים של זהות האגו, שנלחמת על קיומה. המורה יכול לנווט את תלמידיו במעבר דרך המצבים האלה. לשם כך חיוני שיהיה חופשי משליטת התשוקה המינית ומספקות בתחום המיני, כדי שלא יתפתה להזדמנויות כוזבות כאלה שנקרות בדרכו. אם הוא לא מסוגל לכך, הרי נבצר ממנו לשרת כראוי את תלמידיו. מורה יכול לכוון את האנרגיה המינית המופנית לעברו ולומר: "אני מכיר את האהבה שאתה חש, ואני רוצה להזכיר לך שזאת לא אהבה רומנטית. למעשה, האהבה שאתה חש היא לאלוהים; היא אהבה לא אישית."

עמיר: האם אתה יכול לתאר לעצמך תסריט שבו אתה לא רואה פסול ביחסים מיניים בין מורה לתלמיד?

מוג'י: יש להימנע מתסריט של ניצול, שבו אדם הופקד באחריותך, ואתה מנצל את פגיעוּתו לסיפוק צרכיך המיניים. מניצול כזה אנשים סולדים. אבל אם מורה נכנס למערכת יחסים עם אחד מתלמידיו – נאמר שהם באמת מתאהבים ונוצרים ביניהם יחסים של אמון, כבוד ותמיכה הדדית – במקרה כזה, כמובן, אני לא רואה בעיה כלשהי.

עמיר: אנשים רבים מתייחסים ליחסים מיניים בין מורה לתלמיד כשערורייה ומגיבים בעוצמה רגשית. למה?

מוג'י: דעת הציבור לא בהכרח תואמת את המציאות. ייתכן שמורה יתאהב בתלמיד באמת ובתמים, ואם נבחן ביושר את המצב, נגלה שזאת לא שערורייה, כפי שהתקשורת למשל מציגה אותה. העניין הוא שכשאדם מוכר או מוגדר כמורה רוחני, בוחנים את התנהלותו בזכוכית מגדלת ומצפים שיהיה "צח כשלג" בעיני העולם. להרבה אנשים ברחבי העולם יש מערכת נוקשה של ציפיות ודעות, והם משליכים אותה על מי שבעיניהם הוא מורה רוחני או אדם מואר. אנחנו צריכים להימנע מלשפוט אחרים בחופזה, כי לא בהכרח אנחנו יכולים להסתמך על התניות דתיות או חברתיות כדרך מהימנה לבחון דברים. לא תמיד אנחנו יכולים להסביר או להבין אמיתות עמוקות שנטועות בבסיס ההתנהגות של בני האדם. אנחנו כן יכולים לומר בבטחה שפעולותיו של מורה אמיתי לא יכוונו לפגוע בתלמידיו. מורים אמיתיים לא מנצלים את תלמידיהם; הם מדריכים אותם, מגינים עליהם ומהווים השראה עבורם. בהסתמך על הקריטריון הזה אפשר לדעת אם אלה יחסים של אמת או של שקר.

דעתה של החברה על מהי התנהגות הולמת למורה רוחני או למאסטר נוטה להסתמך על התניות ועל נקודת מבט שטחית. ההתנהגות של בני האדם הפכפכה על פי רוב. הם נוטים להיות פרפקציוניסטים במחשבות שלהם אבל לא בהכרח במעשים; הם אוהבים להשוות את הצדדים הגרועים של אחרים עם הצדדים הטובים של עצמם. תודה לאל שהישועה שלנו לא תלויה בכושר השיפוט האנושי, אלא בחסד של אדון העולמות, שהשכל הפשוט לא מסוגל להשיג את חוכמתו. האמת הזאת, שאתה יכול להכיר בה ישירות מתוך הלב שלך, היא שהופכת את החיים למלאי פלא והדר.

——–

לוולין: יחסי מורה-תלמיד הם היחסים האינטימיים ביותר ובו בזמן הלא-אישיים ביותר, מפני שהם שייכים לנפש ולא לאגו או לאישיות. מכיוון שלרוע המזל במערב היחסים האלה הם לא חלק מהמסורת הדתית או הרוחנית שלנו, כמו למשל יחסי גורו-תלמיד בהודו או היחסים עם השייח' הסופי, חסרים לנו ההקשר או ההבנה התרבותית של הצדדים העדינים יותר ושל אופני ההתנהגות המתאימים ליחסים האלה. בעולם הסוּפי, כללי ההתנהגות ההולמת או ה"אֵטִיקֵט" ביחס למורה נקראים אדב (أدب), ויש להם חשיבות רבה.

לצערי, מכיוון שתלמיד מגיע בדרך כלל למערכת היחסים עם הבנה מעטה או ללא הבנה של המסורת הזו, קל לו להשליך תהליכי נפש אישיים על היחסים ולהבין אותם כיחסים אישיים בלבד. בסוּפיות, מכיוון שזהו נתיב של אהבה והקשר מושתת על אהבה, קל לתלמיד לפרש בטעות את אהבת הנפש כאהבה גופנית או ארוטית. ומכיוון שלאהבת הנפש הזאת נלווית איכות ארוטית פנימית, שגם באה לידי ביטוי בכתביהם של משוררים סופיים רבים, הטעות הזאת עלולה לקרות ביתר קלות. קל לתלמיד להתאהב במורה ולהשליך על היחסים ביניהם את הצורך שלו באינטימיות אישית וגופנית.

חיוני שהמורה יהיה מודע להשלכות ולא יילכד במערבולת הצרכים והתשוקות האישיים או המיניים של התלמיד. היחסים האמיתיים הם מנפש לנפש, מלב ללב, והם פועלים בתדר רוחני הרבה יותר גבוה מאשר התשוקה המינית, שהיא אנרגיה של צ'קרה נמוכה. המורה מופקד על הדרכת נפשו של התלמיד ועל שחרורו מאשליות של עולם האגו. יש חשיבות עליונה שהמורה לא יגיב בשום אופן להשלכות המיניות או האישיות, כי תגובה כזו תחבל מיד בתהליך הרוחני, תגרום לבעיות של בגידה באמון או ניצול, והיא עלולה לפגוע במחפש הרוחני ולגרום נזק לכמיהה הרוחנית שלו למשך שנים רבות.

אני מלמד כבר יותר מ-30 שנה ויכול לומר שחוויתי השלכות מהסוג הזה, שהתעוררו בעקבות האהבה, הקבלה ללא תנאי והאינטימיות הפנימית העמוקה שטמונות ביחסים האלה. בה בעת ראיתי איך האנרגיה והתרגולים של הנתיב הובילו את התלמיד אל מעבר לזה ואפשרו לו להכיר בטבעם האמיתי של יחסי הנפש עם המורה; הכרה שיכולה לעורר יחסים עמוקים ומחויבים יותר עם האל. ליחסים עם האל יכול להיות, ולא פעם יש בהם, מרכיב ארוטי; אבל חוויות האינטימיות, האושר, האקסטזה והשיכרון האלוהיים הן הרבה יותר עמוקות ועוצמתיות מחוויות נובעות מיחסים חיצוניים או גופניים כלשהם.


[1] אנטוני פול מו-יאנג (Anthony Paul Moo-Young), מורה רוחני יליד ג'מאייקה, חניכו של פאפאג'י, מתגורר היום בפורטוגל.

בתמונה העליונה: ציור קיר עתיק של נזירים בודהיסטים מתעוררים במקדש וואט דמלמונגקול בבנגקוק, תאילנד
איורים בגוף הריאיון: אופל פרץ

אהבתם את הכתבה?

מלאו פרטים וניצור עמכם קשר:

עמיר פריימן

עמיר פריימן (1958) חי שנתיים במנזר זן ביפן ויותר מעשרים שנים בקהילתו של המורה הרוחני האמריקני אנדרו כהן. ב-2009, בעקבות משבר ביחסיו עם אנדרו, עזב את הקהילה וחזר לארץ. ספרו "מערבולות רוח: סתירות ולבטים ביחסי מורה-תלמיד בדרך הרוחנית" הופיע במקור באנגלית תחת הכותרת Spiritual Transmission: Paradoxes and Dilemmas On the Spiritual Path. כיום הוא כותב עבודת דוקטורט על הנושא "חיים מוארים: מחקר מבוסס-ראיונות של אקזמפלרים רוחניים". ניתן ליצור איתו קשר במייל: amirf@amirfreimann.com

הקודם

מינטימיות

הבא

המסיחים

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צפו עכשיו בגיליון לדוגמה של חיים אחרים!

לקבלת קישור לצפייה, הזינו את הפרטים:

דילוג לתוכן