מפגש קצוות

מה גורם לאנשים לתרגל יוגה ב-40 מעלות? לאכול רק פירות או לא לאכול בכלל? להשקיע שנה שלמה באימונים מפרכים ועשרות אלפי שקלים רק כדי להתמוטט, פיזית ונפשית, לאחר 17 שעות תחרות? להיכנס לאמבטיה מלאה במי קרח? מצאתי חמישה אנשים שנתנו לי פחות או יותר אותה תשובה

אוקטובר2014 , שישה שחיינים שוחים 380 ק"מ מקפריסין לישראל, קודש למאבק נגד זיהום הים. ספטמבר 2018, 100 שחיינים ישראלים יוצאים למשחה של 100 פעמים 1,000 מטר, קודש להעלאת המודעות לאנשים עם מוגבלויות ולתנועת כנפיים של קרמבו. אוגוסט 2016, לאחר שאיבד את חברו לסרטן, יוצא ספורטאי עבר אולימפי, בן 45, למסע רכיבה בן 29,179 ק"מ, בין 23 מדינות בארבע מדינות שונות.

ביקשתי מכמה אנשים להגדיר מכנה משותף לשלושת הסיפורים האלה. המילה קיצוניות ונרדפותיה כיכבה אצל כולם. לא מפתיע, לאור היותם של שלושת גיבורי הסיפורים שיאני גינס, ספר שהפך לדוגמה ומופת לקיצוניות.

אחת ההגדרות לקיצוניות היא מצב נדיר שקורה בתנאים חריגים. במילון העברי החופשי ברשת מוגדר המונח קיצון כמרוחק ביותר מהמרכז, נמצא בשוליים. אחרון חביב בדקתי את המונח אקסטרים, שפירושו באנגלית הוא קיצון ואומץ בעברית בעיקר בעולם הספורט: פעילות הכרוכה במאמץ חריג ובסיכון גדול. עם הנכסים האלה יצאתי לראיין חמישה אנשים שעוסקים בפעילות פיזית או שבחרו אורח חיים, שבו הגוף נדרש להתמודד עם מצבי קיצון.

יוגה חמה ופירות זה כל הסיפור

יעל גרף. צילום: גלעד הר שלג
יעל גרף. צילום: גלעד הר שלג

במקרה או שלא במקרה, הראשונה שדיברתי איתה היא יעל גרף, מורה ליוגה, מאמנת כושר ורקדנית, מלווה אנשים בתהליכי גוף ונפש, בעלת הסטודיו Mif – Movement is Freedom. עד כאן שום דבר יוצא דופן. במשך ארבע שנים תרגלה ולימדה גרף ביקראם יוגה. באימון יוגה חמה סטנדרטי מבצעים במשך כ-90 דקות, 26 תנוחות יוגה, משולבות בתרגילי נשימה, בחדר מחומם ולח (40-36 מעלות, 90% לחות). התוצאה היא תרגול אינטנסיבי מאוד, שדורש מהגוף מאמץ כפול: ביצוע התרגילים עצמם והניסיון לקרר את עצמו.

בעקבות אירוע טראומטי החלה יעל לסבול מקוצר נשימה שהגביל את יכולותיה הפיזיות. בהיותה רקדנית ומדריכת ביקראם יוגה, התקשתה לתפקד ובלית ברירה נטלה תרופות נוגדות אלרגיה, שתפקידן להרגיע את מערכת החיסון, אבל בה בעת הן גם משרות תחושת עייפות. העייפות הכריעה אותה, והיא הפסיקה ללמד והחלה לבדוק אפשרויות. אחרי דיקור, הומיאופתיה ושאר טיפולים, היא הגיעה לתזונה מבוססת פירות וירקות: "כל דבר שעשיתי עזר קצת," היא משחזרת, "אבל רציתי מאה אחוז. במשך חודשיים אכלתי פירות וירקות בפרט, ללא עלה של חסה, ובמקביל עשיתי תהליך רוחני באמצעות ספרה של לואיז היי אתה יכול לרפא את חייך. בתוך יומיים קוצר הנשימה נעלם. בכיתי כל יום, וראשי התמלא שיער לבן כביטוי לסטרס שהגוף שלי נכנס אליו. בשלב הזה התקשיתי מאוד להמשיך לתרגל ביקראם. מטפל אמר לי שמכיוון שאני חולה, לגוף הרבה יותר קשה להתמודד עם אתגרים."

השאלה היא אם ביקראם יוגה היא תרגול שנוי במחלוקת. המחקרים אמנם סותרים ולא חד משמעיים, אבל ההיגיון של האדם הממוצע אומר שחום קיצוני מזיק לגוף. חלבונים נהרסים ומשתנים בחום. ביצה הופכת לחביתה. מה קורה לגוף שצריך להתמודד, לא רק עם טמפרטורה גבוהה מהטמפרטורה הטבעית שלו, אלא גם עם מאמץ בטמפרטורה הזו?

"קודם כול את נתפסת לחום, וביקראם הוא לא רק חום. התרגול מאוד חכם. ביוגה יש כ-3,000 תנוחות. ביקראם אימץ מתוכן 26, שהמעברים ביניהן רכים, כך שכל אדם יכול לבצע. אני מאמינה בגוף ובידע הפנימי שלו לווסת את עצמו. מאמץ גדול מדיי תמיד מזיק, ולא משנה אם הוא תחת חום. יש איזו חולשה פנימית באנשים שמתרגלים ביקראם ומחליטים לא לחזור, בעיקר כי רוב האנשים פשוט לא אוהבים להתאמץ. ביקראם זו עבודה עצמית שדורשת אותך למתוח את הגבולות הפנימיים שלך ולעבור משוכות שחשבת שלא תצליחי לעבור אותן."

מה המשמעות של בחינת הגבולות הזו של הגוף והנפש, של העמסה על הגוף כדי לבחון עד איפה הוא יכול להגיע?

"המשמעות היא למחוק את כל מה שאי פעם אמרו לך שנכון ולגלות את האמת שלך בעצמך."

קיצוניות מאוזנת

בהמלצתה של יעל, שמבחינתה נרפאה בזכות השיטה שלהלן, אני משוחחת עם רועי ברכה, מומחה בשיטת ניקוי רעלים על פי ד"ר מורס ומלווה אנשים בתהליכי ניקוי. לאחר חקירה וחיפוש כיוונים, ואף שעוד לא מלאו לו 20, רועי נמצא כבר שנתיים בתהליך ניקוי רעלים ואף הספיק להשתלם ולהתמחות בשיטה, המבוססת על תזונה חיה (raw food). אני מנסה להבין ממנו איך ייתכן שתהליך ניקוי בגילו נמשך זמן כה רב ומה זה אומר על תהליכי ניקוי אצל אנשים מבוגרים: "זה תלוי באדם, במצב בריאותו ובמידת התמסרותו לתהליך," מסביר לי רועי, "אני נכנסתי לזה לאט לאט. במהלך השנה הראשונה אכלתי אוכל מבושל. היום אני חי בעיקר על פירות וירקות. לפעמים בארוחת שישי זולגת לי קצת קינואה למרק."

איך מגיעים לזה בגיל כל כך צעיר? או בעיקר למה?

רועי ברכה
רועי ברכה

"אני מאד אוהב לחקור ועולם הרוח מדבר אליי, אז כשנתקלתי בתכנים של ד"ר מורס מיד התחברתי. הייתי אז בחופש הגדול של כיתה י"ב וקיבלתי טיפול תרופתי נגד אקנה, שגרם לי לכאבים פיזיים ולדיכאון. כמה חודשים לפני כן התחלתי בתזונה טבעונית ומבחינתי זה היה המשך טבעי."


אתה עדיין בשלב צמיחה. מה עם חלבון ומרכיבים שהם כל כך משמעותיים בשלב כזה?

"אני הרבה יותר חד והרבה יותר קליל משאי פעם הייתי. אפילו אם אני אוכל קינואה, שזה מזון בריא מאוד, אני מרגיש ירידה באנרגיה. חלבון הוא מבנה מורכב של חומצות אמינו, ויש מהן בפירות וירקות, גם אם בכמויות קטנות. צריך לזכור שבטבע חיות חזקות וגדולות הן צמחוניות. המטען הגנטי של אורנג אוטנג תואם את המטען הגנטי האנושי ב-97%, והם לא צריכים יותר חלבון משיש בפירות."

קשה לחשוד ברועי בקיצוניות, גם אם ממש מחפשים אותה. הוא רגוע ושקט, נעים הליכות, נטול כל מניירות של שכנוע או מיסיונריות: "אני יכול להבין שזה עלול להישמע קיצוני, אבל אני לא חושב ככה. בני המשפחה שלי, למעט אחותי, אוכלים בשר, ואין לי שום שיפוט כלפי זה. החלק החשוב בעיניי הוא לדעת מה אתה צריך, ושכשאתה עושה משהו באופן מאוזן ומתוך אהבה, אנשים מתחברים אליך, לא למה שאתה אוכל או לא אוכל."

בלי שידע, רועי צפה באופן מדויק את מה שקרה לי עם ריי מאור, הייטקיסט או "מכונת מוח", כמו שהוא קורא לעצמו, שבשלב מסוים בחייו פשוט החליט שאנרגיה יכולה להחליף אוכל ושתייה ואף למקסם את פוטנציאל החיים. קוראים לזה אורח חיים פְְרַאני, שכשמו הוא עוסק בחיבור לאנרגיה פראנית, אנרגיית החיים (ראו מסגרת).

הכול התחיל כשפגש חבר שסיפר לו שמזה שנה וחצי הוא חי קצת אחרת, ללא אוכל ושתייה. ריי המופתע חשב שזה נחמד אבל קיצוני: "יצאנו לסופש במדבר כשאני סקפטי. אבל אז ראיתי אותו. למרות שלא אכל ולא שתה, היה ערני וחיוני, ישן הרבה פחות ממני והיה מלא אנרגיה; דברים שרציתי לעצמי. מאותו רגע זה העסיק אותי. הצבתי יעד שאם ארגיש שזה מה שאני רוצה עד אז, אעשה את זה. וכך היה. התחלתי איתו 21 ימי הכנה, שזהו שלב התמרה. מאז אני חי ככה וגם מלמד אחרים. זה תהליך שבנוי משלב של כמה ימים מזון חי ולאט לאט ויתור גם על זה וניתוק מסביבת החיים הרגילה. ארבעה תהליכים מקבילים מתרחשים – מנטלי, רוחני, רגשי ופיזי. לאחר מכן מגיע שלב האינטגרציה שהוא בעצם המפגש של אורח החיים החדש עם המציאות שלך."

מה קרה לאנשים בשואה?

"זו שאלה שעולה גם לגבי אנשים שחיים במצב של רעב ותת תזונה במדינות אפריקה. זה תהליך למידה; זה לא שיום אחד אתה פשוט מפסיק לאכול. זו מערכת אמונות שלמה שיש לנו לגבי מזון ושתייה, שמשפיעה על כל שאר הממדים. זו הסיבה שתהליך ההתמרה הוא לא רק פיזי. כשאתה פראני, אתה ניזון ממשהו. זה פשוט לא אוכל ושתייה."  

מה קורה לגוף הפיזי בתהליך כזה? מבחינת משקל? מדדים?

"בתכנית של אמנון לוי תיעדו איתי שמונה ימים כאלה, שבהם הייתי מנותק לגמרי, ומדי יום עשו לי בדיקות כדי לנטר מדדים. בסוף התהליך ישב איתי רופא שאמר שכל המדדים שלי תקינים ואין לו איך להסביר את זה. מה שלאנשים קשה להבין הוא שהגוף הוא מכונה מאוד מתוחכמת, וכשאתה לוקח לו משהו אחד, הוא מוצא את מה שהוא צריך במקום אחר. אז בשלושת החודשים הראשונים ירדתי במשקל, עד שכבר לא היה יותר לאן לרדת, ואז המשקל שלי התחיל לעלות, עד שהוא התאזן."

שלא במפתיע, אפשר לספור על כף יד אחת את מספר האנשים במערב שהצליחו להתמיד לאורך זמן באורח החיים הזה. כראוי לבני אנוש, לפני השיחה עם ריי הגעתי עם לא מעט תבניות שיפוט, מרביתן התנפצו מהר מאוד. אולי זה קשור לרמת הניתוח הלוגי שלו, אולי להיקף המידע שהוא מחזיק בו, ואולי לאנרגיה הפראנית באמת יש השפעה כזו על בני אדם. החדות והשקט שדיבר מתוכם גרמו לי לרצות להפסיק לאכול. כצפוי, שכחתי מזה ברגע שהרחתי את ארוחת הצהריים מתבשלת.

רק רציתי להיות רזה

סיפורה ואורח חייה של קאלי חסון, מאמנת ריצה בשילוב ייעוץ תזונתי ואימון מנטלי, מגיע מתוך מקצב אחר, שמוכתב בידי אחת מתחרויות הגוף הקשות בעולם. זה התחיל לפני כ-20 שנים, כשפגשה את עולם הריצה ואז את עולם האופניים. עשור לאחר מכן היא השתתפה בתחרות איש הברזל, הנחשבת אחת מ-10 תחרויות הספורט הקשות בעולם, וכוללת שחייה בים הפתוח למרחק 3.8 ק"מ, רכיבה על אופניים למרחק 180 ק"מ וריצת מרתון של 42.2 ק"מ.
כמעט קשה להאמין לה, כשהיא אומרת שהכול התחיל מדימוי גוף מורכב שהוביל לניסיונות לרדת במשקל: "כדי לשמור על גזרה רזה, אימא שלי נהגה לומר לי, את מתרחצת כל יום, את מתאמנת כל יום. סביב גיל 23, כשהפכתי לאימא צעירה, חיפשתי פתרון לאימון שלא דורש להיכלא בחדר עם מראה ובנות רזות שיזכירו לי מה אני מרגישה כלפי הגוף שלי. התחלתי לרוץ. זה הפך לזמן איכות שלי עם עצמי. בלי שאף אחד ידע, יכולתי לנסוע לירושלים בבוקר, לרוץ בזריחה ולחזור הביתה להעיר ילדים. גיליתי שם כוח, גיליתי את עצמי, והגילוי הזה הוליד פחד לאבד את זה. אז החלטתי לאמץ גם רכיבה על אופניים. כשהתחלתי להשתתף בטריאתלונים, שזה היה הכי בסיסי, זה היה עבורי דלק לנשמה. קרה לי לא פעם שזכיתי בלי שידעתי, כי עזבתי את המקום בסוף התחרות."

תחרות איש ברזל הייתה ברשימת המטרות?  

קאלי חסון. צילום: חברת צלם אותי
קאלי חסון. צילום: חברת צלם אותי

"לא רק שזה לא היה ברשימת המטרות, אלא שבתחרויות לא העזתי לעמוד ליד אנשי ברזל. ראיתי קעקוע [לרוב המכריע של אנשי הברזל יש קעקוע מיוחד על הקרסול; ג"א], והייתי זזה. כזו יראת כבוד הייתה לי לדרך הזו. הילדה שהייתי לא ידעה לחלום ולמדתי עם הזמן איך עושים את זה. עד אז דאגו לסדר לי את החיים כך שלא אצטרך להתאמץ. בתחרויות התחלתי לדמיין, להציב לעצמי מטרות, לרצות משהו בשביל עצמי. צריך הרבה אומץ כדי להגשים את החלומות שלך. זה מאבק כמעט בכל חזית אפשרית – זה מסע של סבל, ויתור והקרבה אינסופיים. אפילו כלכלית זו השקעה מטורפת. שנת אימונים לתחרות עולה סביב 80,000 שקלים. מי יכול לאפשר את זה לעצמו עם ילדים קטנים?"

אז איך בכל זאת?

"את בונה תכנית חיים לקראת הגשמת החלום. זו אחת ההבנות ששינו את חיי.
ייצרתי הכנסה נוספת ועבדתי בלילות, אבל הכסף זה רק ממד אחד. העייפות, הזוגיות, קשרים חברתיים, זמן עם המשפחה. אם ההורים שלי היו יודעים שאני רוכבת לחיפה בכבישים הכי מסוכנים בארץ, הייתה לי עוד חזית להתמודד איתה. הייתי חייבת שזה יהיה רק ביני לבין עצמי. אפילו מאמן לא היה לי. קניתי תכנית אימונים רחוקה. רציתי למצוא את הכוח שלי מבפנים. ידעתי שזה מה שייתן לי את הכוח והביטחון שחיפשתי. לא יכולתי לוותר על זה."

מה קורה כשתחרות כזו מסתיימת?

"את מתחילה שיקום מהכי למטה. הגוף גמור וצריך שיקום של חודשים. רגשית את בתחתית. התחרות מסמנת סוף תהליך, ואנשים מרגישים עירומים לגמרי מכל הכוח והעוצמה שהיו להם. זו גם הסיבה שאנשים עושים את זה שוב ושוב. הם לא יודעים מיהם בלי זה."

חסון השתתפה בתחרות שלוש פעמים. תחרות ישראמן 2017, אחת משבע התחרויות הקשות בעולם, הייתה האחרונה מבחינתה. השתתפו בה 240 איש (לעומת 5,000 באיש ברזל), ואף שהמרחקים זהים לאלה שעוברים בתחרות איש ברזל, ההבדל כאן הוא בתנאים. התחרות נערכת בחורף, בהרי אדום באילת, בטמפרטורה של 2-1 מעלות. זמן קצר לפניה הכירה את גיא, בן זוגה. החיבור הזה מילא אותה, והיא החליטה להפסיק: "התחרות הראשונה הייתה הבריחה שלי. אני זוכרת את עצמי עומדת בנקודת הזינוק, מסתכלת על 5,000 האנשים מסביב וחושבת על 5,000 הסיפורים שהם מנסים לפתור עם עצמם. המצחיק הוא שהכול התחיל מזה שרק רציתי להיות רזה."  

ואז הגיע פרנסיס

פרנסיס קראבצ'וק, מדריך לשיטת וים הוף (Wim Hof), חותם את הכתבה. אולי משום שמעולם לא שמעתי על זה ואולי משום שאני שונאת להיכנס למים קרים, אמבטיות קרח נראו לי הרעיון הקיצוני ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

השיטה משלבת בין תרגילי נשימה, יוגה, מדיטציה וחשיפה לקור. היא נקראת על שמו של ממציאה – הרפתקן ופעלולן הולנדי המכונה "איש הקרח", בזכות היכולת שפיתח לעמוד בפני קור קיצוני, לטענתו הודות לטכניקת הנשימה שפיתח, המבוססת על מדיטציה טיבטית.

"אנחנו רגילים להיות בטמפרטורה שמאוד נוחה לנו," מסביר קראבצ'וק. "אנחנו למעשה לא נדרשים להתמודדות, לאתגרים, לקושי. בזכות תגובות ביוכימיות שמתרחשות בגוף כשהוא נחשף לקור, יש ירידה בדלקתיות והמערכת החיסונית מתחזקת. אנשים עם מחלות אוטואימוניות מרגישים הקלה בתסמינים. יש עלייה בייצור כדוריות דם לבנות, זרימת הדם יעילה יותר, זמן ההחלמה מפציעות קצר יותר וגם ההתחזקות אל מול הקור. הגאונות פה היא שהגוף יודע לשמור על החום הטבעי שלו, כשהוא יודע לעמוד מול קור."

פרנסיס קראבצ׳וק. צילום: יעל בן נעים
פרנסיס קראבצ׳וק. צילום: יעל בן נעים

מה קורה עם נזקי קור? כוויות, היפותרמיה? הרי יש משמעות לשמירה על חום הגוף.

"קודם כול יש הכנה. זו לא קפיצה פתאומית לתוך מים בטמפרטורה של 2-1 מעלות. אנשים שלא עושים את זה בזהירות, שוהים יותר מדי במים ומוּנָעים מאגו, באמת עלולים לפגוע בעצמם. היה לי חבר שסבל מדיכאון ועשיתי איתו תהליך שהוא נכנס לאמבטיית קרח כל פעם קצת, כי זה היה לו קשה. זה לימד אותו להתמודד גם עם הכאב הרגשי. הקור מכניס את הגוף לסטרס ומפעיל את כל מנגנוני ההגנה שלו."

אז מה משותף לחמשת הסיפורים שהבאתי כאן? לי זה ברור לגמרי. "קשה באימונים, קל בקרב", זה המשפט שמלווה אותי לאורך כל הכתבה. מי שמבלה את חייו בתהליכים של חיפוש אחר דרכים לגדול, להתפתח, להתעצם ולמצוא משמעות, נאלץ להתמודד עם אוקיינוס של אתגרים, שלא אחת הוא מרגיש קטן וחסר אונים מולם. האנשים האלה שנפגשתי איתם פשוט חיפשו דרך שתיתן להם כוח ומשמעות, ומצאו אותה, כל אחד בדרכו. 

בתמונה העליונה: יעל גרף. צילום: גלעד הר שלג

פראנה

פראנה בסנסקריט היא כוח החיים. במסורות היוגה, הרפואה ההודית ואמנויות הלחימה פראנה מתייחסת לאנרגיה קוסמית. הסינים קוראים לה צ'י.
לאחר תהליך התמרה מפרך הגוף לומד להזין את עצמו ישירות מהפראנה, ותלותו במקור הזנה חיצוני מצטמצמת. אפילו נוזלים הוא מקבל דרך פעולת המרה שמבצע העור ללחות בסביבה. הפראנים (Pranic) או הנושמים (Breatharian) ניזונים ישירות מאנרגיית הפראנה וממנה בלבד. הרעיון הוא שכאשר הגוף מגיע למצב של התייבשות מוחלטת, הוא נזכר שבעבר נהג לקבל אנרגיה גם ממקור אלטרנטיבי (האתר של ריי מאור raymaor.co.il).

ריי מאור. צילום: רפאל מזרחי
ריי מאור. צילום: רפאל מזרחי

אהבתם את הכתבה? הצטרפו אלינו!

מלאו פרטים וניצור עמכם קשר בהקדם:

גלי ארבל

גלי ארבל

הקודם

הכל עניין של גישה

הבא

מבשר היוגה המודרנית

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן