צריך סבלנות מברזל וכפפות של משי

קל הרבה יותר לטפל בילדים; האנרגיה שלהם חדשה, ויש להם הרבה פחות חסימות. אבל ההורים והמטפלים צריכים למצוא את דרכי הגישה הנכונות אליהם, ויש כאלה

מלאכת התרגום מסינית היא מלאכה סבוכה, ולא תמיד
פשוט למצוא את המילים שיתארו במדויק מונח סיני או אפילו מילה בודדת. לפעמים כדי
להבין מילה אחת בסינית נדרש יום עיון שלם, הכולל הסברים, דוגמאות לשם המחשה
ואינסוף תיאורים. לא אחת הדעות בין המתרגמים לסינולוגים חלוקות. כך גם בנוגע למונח
"יסודות". היסודות עוסקים ברגשות, במצבים גופניים, בתווים השונים של
המוזיקה, בעונות השנה, בימים וברגעים שונים בחיים. לכן יש שאומרים שהמילה
"יסוד" (אלמנט בלעז) לא מדויקת או לא כוללנית מספיק, ומעדיפים את המונח
"פאזה". ועדיין, אולי בהשפעת ארבעת היסודות היווניים, זו המילה השגורה
בעולם המערבי.

ליסוד
העץ או פאזת העץ מאפיינים של התחדשות, גדילה, יצירתיות ואנרגיה רבה, המכוונת כלפי
מעלה ולצדדים, כמו צמיחתו של העץ. זו גם הסיבה שיסוד העץ קשור מאוד לתקופת הילדות.
לא כל המטפלים יודעים לטפל בילדים, ולא כל ההורים לוקחים את הילדים לטיפול. קשה לבטוח
במישהו זר שיטפל ביקר לנו מכול, ולפעמים אנחנו חושבים שמה-שזה-לא-יהיה-זה-יעבור,
הרי אצל ילדים הכול משתנה כל כך מהר. ובכל זאת כשאנחנו מטפלים בעצמנו, אנחנו
מבינים שאנחנו סוחבים את הבעיות שלנו מגיל צעיר מאוד, אולי אפילו מרגע בואנו
לעולם. לכן טיפול בילד הוא השקעה לטווח רחוק, כי המבוגר שהוא יגדל להיות יהיה בריא
ורגוע יותר.

באותן
השיטות, אבל ביתר עדינות

הטיפול בילדים בשיטות השונות של הרפואה
המשלימה מצריך פעמים רבות התמחות נוספת, שונה. באוסטיאופתיה, למשל, יש לימודי המשך
המתמקדים בתינוקות. בארץ התחום עדיין לא כל כך מפותח, אולי מכיוון שלימודי
האוסטיאופתיה ארוכים ויקרים מאוד; אבל במדינות רבות באירופה נהוג לקחת תינוקות בני
יומם לטיפול עדין שמקל על הגוף להתגבר על חותם המעבר בתעלת הלידה הצרה או כדי
לשחרר צוואר תפוס (כן, זה קורה גם להם), לטפל בראש שנלחץ או במפרק אגן שזז ממקומו.
כמעט כל התינוקות זקוקים לטיפול כזה (וגם האם, אבל זה לפעם אחרת). טיפולים
אוסטיאופתיים עוזרים גם כשתינוק מתחיל לזחול, אם רואים שתנועותיו לא סימטריות,
וכשהוא מתחיל ללכת; אם, למשל, הוא הולך על קצות האצבעות, מתקשה להתקדם או מרבה
ליפול. ובכלל אחרי נפילות גדולות, גם אצל מבוגרים, מומלץ לגשת לאוסטיאופת.

גם צמחי המרפא יעילים מאוד בטיפול בילדים.
יש חברות שמתמחות במוצרים לילדים המבוססים על צמחי מרפא, סיניים או מקומיים. ההבדל
העיקרי בטיפול בצמחי מרפא בין ילדים למבוגרים, חוץ מהשם החמוד שניתן למוצרים של
הילדים, הוא המינון של הטינקטורות והיותן נטולות אלכוהול. יש המעדיפים את המוצרים
הרגילים לכל המשפחה (בעיקר אלה המיועדים למחלות אף-אוזן-גרון, התקררויות למיניהן
או וירוס בטן). כדי לנדף מהם את האלכוהול ניתן לדללם במעט מים רותחים. מלבד המענה
היעיל שהן נותנות למחלות החורף, פורמולות הצמחים מועילות גם במגוון מצבים אחרים
השכיחים אצל ילדים, כמו בעיות עיכול, פחדים, בעיות שינה, בריחת שתן, חולשת מערכת
החיסון.

כמעט כל שיטות הטיפול במגע, בהתאמות קלות,
טובות לילדים. בשיאצו למשל לא נעביר את משקל הגוף לילד כפי שנוהגים עם מבוגרים (אישית
אני אוהבת לטפל בתינוקות כשהם יושבים עליי). ומבחינת האווירה במהלך הטיפול, בעוד
שבטיפולי המגע השונים מקובל לשמור על שקט, כשמדובר בילדים ובעיקר בתינוקות, אפשר
ורצוי אפילו לדבר או לשיר. יש ילדים המעדיפים להישאר תחילה מחובקים בזרועות ההורה,
ויש כאלה הבוחרים להתהפך באמצע; על המטפל להתאים את עצמו לצרכים שהמטופל הצעיר שלו
מביע. זאת ועוד, התנועות בטיפול בילדים מהירות יותר, כי הצ'י שלהם זורם מהר בגוף.
לעיתים קרובות מרגיש המטופל הצעיר מתי הטיפול צריך להסתיים, ולנו לא נותר אלא
להקשיב לו. תינוקות וילדים בקליניקה תמיד מעוררים שמחה וחיוך, ומוסיפים ברק
לעיניים של המטפלים; גם משום שמלכתחילה אלה המטפלים בילדים מרגישים מחוברים אליהם
ונינוחים בחברתם וגם משום שהם מגיבים לטיפולים במהירות. לילדים אין היסטוריה של
חוסר איזון ממושך שהתקבע בגוף; הם לא מעשנים ולא שותים קפה ואלכוהול, וככלל צורכים
מעט מאוד רעלים, וגם אם סבלו מטראומות, הן לא הודחקו במשך שנים. "הם חדשים,
והם המטופלים המושלמים," אומר ארם צייג, מטפל ומורה לרפואה סינית לילדים.
"יש להם שפע של צ'י טהור וחדש ומעט מאוד חסימות."     

לפני כארבע שנים פרסם צייג בהוצאה עצמית את
הספר פאזת העץ, המיועד למטפלים
בילדים ברפואה סינית, ולאחרונה פרסם את הספר הורות ברוח הטאו, המיועד להורים, ועוסק ביישום הרעיונות הטאואיסטיים
בהורות, בנושאים בוערים כמו חיסונים (בלי לחוות דעה), בתזונה ובפתרונות לבעיות
בריאות נפוצות.

"תמיד הבנתי ילדים,
הוקסמתי מהם והרגשתי נוח איתם," הוא סיפר לי בשיחה שניהלנו. "לכן מהרגע
שהתוודעתי לרפואה הסינית, רציתי לטפל בהם. הם מגיעים לקליניקה בשמחה, כי הם
מרגישים שמקשיבים להם, מתחשבים בדעתם ומתייחסים אליהם בכבוד לא פחות מאשר
למבוגרים, דבר שמפתיע אותם. הם גם מאוד כנים ואי אפשר לעבוד עליהם ולקרוא להם
'חמודי' כדי שיירגעו. הם קולטים ישר מי אתה ואיך אתה מרגיש, ואם אתה עייף, עצבני
או כועס, הם לא משתפים פעולה. אבל אם אתה מתחבר לתדר שלהם, נוצר חיבור וסיפור
אהבה, גם אם הם חוששים מהדיקור."

משום
שהטיפול בילד הוא לא טיפול במבוגר קטן-ממדים, נדרשים תלמידי הרפואה הסינית,
המתמחים בילדים, ללימודי המשך מעבר לארבע השנים הבסיסיות. התגובות הפיזיולוגיות של
ילד שונות מאלה של מבוגר, ויש מצבים נפשיים וגופניים ייחודיים שעלינו להכיר. השוני
הגדול ביותר בין ילדים למבוגרים הוא שילדים מלאים באנרגיית יאנג. התיאוריה של היין
והיאנג מדברת על שני כוחות מנוגדים המשלימים זה את זה. היין, למשל, מסמל את הלילה,
החורף והחומר (הגוף), והיאנג את היום, הקיץ והאנרגיה. הגוף של הילדים, החלק הייני,
החומרי שלו, קטן, ויש להם המון יאנג, המון אנרגיה. "הם צומחים במהירות, וזה
תהליך יאנגי," מסביר צייג. "הנשימות ופעימות הלב שלהם מהירות, ותאי גופם
מתחלקים כל הזמן כדי לצמוח, מה שמקשר אותם לפאזת העץ שהיא לא רק יאנגית, אלא גם
עוסקת בהתחלה וביצירה. לכן הטיפול בדיקור קצר בהרבה. אצל תינוקות מכניסים ומוציאים
מיד את המחט, וככל שעולה הגיל, משך הדיקור מתארך. התגובות הקליניות שלהם לטיפול
חזקות ולעיתים דרמטיות."    

עודף יאנג יוצר חום בגוף. לפי צייג, כ-80%
מהילדים המגיעים אליו לקליניקה סובלים מעודף חום במרידיאן הכבד; זה מתבטא
בהיפראקטיביות, באי שקט, בבעיות שינה, בבעיות בעור ובהפרשת לחות עודפת המתבטאת
בבעיות נשימה, אסתמה, דלקות אוזניים ושיעול. צייג מאמין שגם אם יש הסבר פיזיולוגי
הגיוני לבעיה, השורש האנרגטי שלה הוא תמיד רגשי, ואצל ילדים הוא קשור פעמים רבות
לחוויות מתקופת העוּבָּרוּת שהיו טראומטיות מבחינתם:

"כשהאימא לחוצה,"
הוא מסביר, "למשל במקרה של מתח בין בני הזוג, תקופת בחינות, מעורבות בתאונה
או בדיקה רפואית חשובה, העובָּר, שהוא חלק ממנה, חווה את המתח הזה. האֵם בסופו של
דבר מוצאת פתרונות לבעיות ונרגעת, אבל לעובר אין את היכולת השכלית להבין שעכשיו
הכול בסדר. מבחינתו הוא עדיין נמצא במתח מתמשך, שהוא המקור לחרדות שלו כילד ובהמשך
כמבוגר. החרדות יוצרות חסימות וחום, שיכולים להתבטא בבעיות עור או במערכת חיסון
חלשה. זה נכון גם אצל מבוגרים, כמובן, אבל הם לומדים לחיות עם הטראומה ואפילו למנף
אותה; לדוגמה: אנשים שהחרדה מייצרת אצלם צורך בשליטה וחוסר הביטחון העצמי שלהם
מתבטא במוטיבציה להצליח הופכים למפקדים או מנהלים מצליחים, שעובדים במצבים של מתח
ולחץ. האדרנלין מספק להם את הכוחות הדרושים, אבל מכלה את המשאבים ומחליש מאוד את
האדם, ככל שהוא מתבגר. לכן הטיפול בילדים הוא סוג של שליחות, כי אנחנו לא רק
עוזרים לילד להירפא מהאסתמה או מדלקות האוזניים, אלא מאפשרים לו גם איכות חיים
טובה יותר כאדם בוגר."

 

איור: דוד בשארי

זה לא הילד; זה ההורה

הקושי העיקרי בטיפול בילדים הוא הנוכחות של הוריהם. לפעמים הם לחוצים, בוחנים בשבע עיניים כל תנועה של המטפל וכל תגובה של
הילד. הילד קולט את זה וגם המטפל, וצריך ניסיון וגישה נכונה כדי שתגובותיהם לא יהיו מכשול. "חשוב להסביר להורים איך אנחנו עובדים," אומר צייג, "ואיך לשלב את הרפואה שלנו עם הרפואה המערבית ועם החינוך והטיפול בילד. אני מנסה לעזור להם לראות את כל התמונה, וחלק מזה כרוך בהדרכת הורים, שלשמה אני נעזר
בתובנות של הטאואיזם שעוזרות לבריאות, חינוך וגידול הילדים. הרבה פעמים יש חוסר איזון שקשור ליחסים בין ההורה לילד, ואז אני גם מציע טיפול משותף לשניהם שמסנכרן אותם."

דניאלה הגיעה לצייג עם בנה, שגיא, לטיפול בטיקים לא רצוניים ובאלרגיה. לאחר חמישה טיפולים נעלמו הטיקים, אבל לא חל שיפור באלרגיה. כשהגיעו היא
ושגיא לטיפול הבא, הם דנו איך בכל זאת אפשר לעזור לו, ואז אמרה שהיא רוצה לספר משהו חשוב, שקשור ליחסים בינה לבין בנה: במהלך ההיריון של שגיא הגיעה תוצאה של אחת הבדיקות, ובה הערכה סבירה שהעובר סובל מפגם חמור. התגובה הרגשית של דניאלה
הייתה דחיית העובר. היא אף חשבה על הפלה, אבל היה כבר מאוחר מדי. לאחר שלושה ימים קשים וטראומטיים התברר שתוצאת הבדיקה הייתה שגויה וכולם נשמו לרווחה. אבל דניאלה העריכה שאותו אירוע השפיע עליה בעוצמה כזאת שקבעה את דפוס היחסים ביניהם. "על פניו," מספר צייג, "מערכת היחסים בין דניאלה ושגיא נראית נורמלית לחלוטין, אבל המנגנון הלא נראה הוא דחייה מצידה, תגובת פחד של שגיא וצורך עז לרצותה, תגובת כעס של דניאלה וחוזר חלילה. גם כשדניאלה העריכה בליבה שייתכן שזה הדפוס והוא קשור למה שקרה בעבר, היא מצאה שהוא חזק ממנה.
אני מוכרח לציין את אומץ הלב  שהיא הפגינה כשפתחה את סגור ליבה בנוכחות שגיא בנה ובנוכחותי. זהו מעשה שאינו מובן מאליו. המתח ששגיא היה שרוי בו באופן תמידי יצר חום עודף שגרם לדריכות יתר של מערכת החיסון ולאלרגיה. באותו מעמד קפצה למוחי המחשבה של טיפול משותף, כדי לנסות לאזן את מערכת היחסים ביניהם. המחשבה הייתה לנסות לכרוך את האנרגיה (צ'י) של שניהם יחדיו וכך לגרום לאיזון. דניאלה ושגיא  שילבו ידיים במהלך כל הטיפול בדיקור.
בפגישה הבאה התברר שהאלרגיה נעלמה לחלוטין, וזו גם הייתה הפגישה האחרונה שלנו."

פעמים רבות הבעיות של התינוק או הילד כרוכות במצבם הגופני והרגשי של ההורים ובמצב בבית. אפשר לטפל בילד עם תסמין של בריחת שתן לילית, ולעזור לו, אבל אם ההורים פרודים, מתווכחים ורבים תדיר על חינוך הילד ועל המשמורת, למרות יעילות הטיפול הנקודתית, הבעיה עשויה לחזור אחרי כל
מריבה. ולפעמים מי שזקוק לטיפול הוא ההורה. כשמגיעים לקליניקה הורים מותשים, שמספרים שהם בקושי עצמו עין מאז הלידה ומבקשים להביא לטיפול גם את התינוק כדי שיישן טוב יותר, אני מתמקדת קודם כול בטיפול בהם. וכשהאם, במיוחד בשמונת חודשי
חייו הראשונים של התינוק, שבהם הוא רואה את עצמו כחלק בלתי נפרד ממנה, יוצאת מהטיפול, היא מגלה שהתינוק מתחיל לישון טוב יותר – בין אם משום שחיזקתי אותה, וכך התינוק ניזון מחלב איכותי יותר, ובין אם משום שהיא רגועה יותר והתינוק חש בכך ומצליח גם הוא להירגע ולהרפות.

רך אבל לא זז

ספרו של ארם צייג, הורות ברוח הטאו והרפואה הסינית: עצות חינוכיות, תזונתיות ובריאותיות, הוא ספר נעים וקל לקריאה, ועם זאת עשיר במידע, ברעיונות בנוגע לחינוך ולבריאות ובתובנות מהטאו, העוטפות את הכול ברוח הפשטות וההיגיון הסיניים האופייניים. מוצגות בו גישות שונות, שהורה יכול ליישם יחד עם הילד, להתמודדות עם כעס, הצבת גבולות, רגשות אשם, הסברים על המוות ועוד. יש בו גם הסברים על מצבי בריאות שונים, מחלות בראי הרפואה המערבית והסינית, תרופות, תוספי מזון, תזונה נכונה וממתקים. בחרתי לצטט לכם חלק מפרק 7, קיר מצופה במזרן:

לא תמיד יש לילד את היכולת לרסן את אנרגיית העץ החזקה.

האנרגיה הנגדית, שתפקידה הוא ריסון אנרגיית העץ,

היא אנרגיית המתכת.

העץ מסמל התפשטות

והמתכת מסמלת את תחום ההתפשטות – את הגבול.

העץ והמתכת הפוכים, ולכן מאזנים אחד את השני.

הילד מייצג את אנרגיית העץ המתפשטת,

ההורים את אנרגיית המתכת המגבילה והמאזנת.

גבול טוב הוא גבול חזק ובטוח שאינו זז ממקומו,

אך הוא לא אמור להיות גבול מאיים ומפחיד.

ככל שההורים יהיו חד צדדיים, נוקשים ולא רכים,

הנטייה של הילד לפרוץ את הגבול תגבר.

ההורה הופך לשוטר,

הילד למסיג גבול פוטנציאלי.

בכל הקשור לגבולות נכון יהיה להורים להיות רכים כמו מזרן.

הקיר מסמל את הגבולות העקרוניים והוא לא זז ממקומו,

אך הקיר מצופה במזרן רך.

כאשר הילד נתקל בקיר הוא נתקל במשהו רך,

רך אבל לא זז.

רפואה סינית לילדים בבית החולים ברזילי

בספטמבר האחרון החלו, בצעד חסר תקדים, להעניק טיפולים ברפואה סינית במחלקת אשפוז הילדים בבית החולים ברזילי באשקלון, כחלק משירותי האשפוז. להחלטה הגיע מנהל בית החולים, פרופ' חזי לוי, כשהמטרה היא להרחיב את השירות לשאר מחלקות האשפוז. ד"ר גלי שטופמן, רופאה ומטפלת ברפואה סינית לילדים, מנהלת את הפרויקט. "המטרות שלנו במחלקה הן לזרז החלמה, לקצר אשפוזים ולהקל בסימפטומים בזמן האשפוז," היא מספרת. "למשל, ילד עם חום גבוה שלא מגיב לטיפול תרופתי, ילד שבמהלך המחלה נחלש, מאבד תיאבון ומסרב לאכול ולשתות, ולא ניתן לשחרר אותו עד שהוא יתאושש וילדים עם קשיי נשימה כמו סטרידור או אסתמה. אנחנו גם מטפלים במצוקות הנפשיות, בחרדות ובפחדים שיכולים להיגרם מהאשפוז."

ד"ר שטופמן גם מנהלת את מרפאת פנדה שברחובות, ובה 32 רופאים ומטפלים מתחומים שונים. "הרפואה הטובה ביותר נוצרת משילוב של שיטות שונות, לפעמים במקביל ולפעמים צעד אחר צעד. נוצר קשר מעניין בין הרופאים למטפלים השונים, למשל אורתופדים ומטפלים רגשיים, גניקולוגים ומרפאים סיניים, הומיאופתים ומטפלים בבעיות קשב וריכוז, יועצות הנקה ואוסטיאופתים, וגם נטורופתים, פסיכולוגים, תזונאים ועוד. ככל שהצוות מתרחב, גדלות האפשרויות, ואנחנו מרוצים מאוד."

מחטים לילדים קטנים

ברפואה הסינית יש אסכולות שמתנגדות לדיקור לפני גיל שבע, כי עד גיל שבע לדבריהן המרידיאנים לא ממש נמצאים במקומם, ועדיף לבחור שיטות חודרניות פחות. גם קרפונג וו, המורה שלי, מאמינה בזה, אבל כאימא נאלצתי להמרות את פיה. כשהייתי צריכה לבחור בין מתן אנטיביוטיקה לבין דיקור במחט אחת קטנה ולילה שקט, העדפתי את הדיקור. היפנים מתנגדים באופן כללי לכאב בדיקור (המחטים היפניות דקות, איכותיות וחודרות בקלות, ועל האריזה כתוב Patient friendly needle). הם טוענים שהפחד מחליש את הצ'י, ולכן עדיף לא לדקר ילדים. אחת מהשיטות לטיפול במרידיאנים ללא דיקור היא השונישין (Shonishin) – "מחטים לילדים קטנים" ביפנית; למרות השם המטעה, הטיפול נעשה לא במחטים אלא בעזרת כלי מתכת קטנים שהמטפל מחליק על העור לאורך המרידיאנים. במאמר שכתב ערן לשם, המטפל בשיטה ומלמד אותה (פורסם באתר סינית) הוא כותב: "הטריגר לפיתוח השיטה היה בכי של תינוקות בלילה שגרם לתושבים באוסאקה, עקב הקירות הדקים והמרחק הקטן בין הבתים, בעיות שינה קשות. כדי למצוא פתרון לבעיה, חקרו רופאים יפנים את הנושא. […] את התינוקות הבוכים ללא הרף בלילה הם אבחנו והגדירו כ-Kanmushi, הגדרה רחבה לילדים עם תסמינים הנובעים כולם מאותו השורש – רגישות יתר (hypersensetivity). הם טענו גם שאם ילדים עם תסמינים כאלה יטופלו לא כראוי בינקותם, יש סבירות גבוהה שהם יפתחו בעיות התנהגות וקשיי לימוד, מה שמוגדר היום כ-ADHD. טיפול השונישין הצליח לווסת ולהרגיע את התינוקות חסרי השקט והפך לטיפול פופולרי ביפן. האינדיקציות לטיפול הורחבו לבעיות רפואיות רבות האופייניות לתינוקות ולילדים."

מיכל קרן-ברנרד

מיכל קרן-ברנרד

מיכל קרן־ברנרד חיה בצרפת. מטפלת ומלמדת רפואה סינית ושיאצו.

הקודם

מי בתור?

הבא

קריאת כיוון

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמחים שחזרת!

דילוג לתוכן