מקום בטוח
עמיה ליבליך
סַיַיקָה מוּרַטָה היא עוד אחת מהסופרים-סופרות היפנים שהצליחו לחדור למערב בתנופה גדולה. יותר מכל דבר שקראתי לאחרונה היא הזכירה לי את פרנץ קפקא ואת סיפוריו. אלא שבעוד קפקא תיאר את עלילות האדם הפשוט החי מנותק מהחברה ומכלליה, בלי שיש לו יכולת להבין אותם אפילו, מתארת מורטה את המצב ההפוך – עלילות האדם הפשוט המזדהה לחלוטין עם המערכת החיצונית שבנתה החברה, עד שזהותו מתמזגת עימה לחלוטין, ואין לו עוד קיום משלו. לא זו בלבד, אלא שהמחברת גורסת שזה המחיר של ויתור היחיד על הייחוד המאפיין אותו. אם כל כך לא רצוי להיות מיוחד ושונה, אז האם עדיף להימחק לחלוטין בידי הכללים הנוהגים? על הקורא לשפוט לאור הסיפור המבריק שכתבה מורטה, תרגמה מיפנית עינת קופר והוציאה, במהדורה החביבה של ספרי כיס, הוצאת כתר.
במאמר מוסגר נראה לי שלמרות הדמיון לקפקא, זוהי יצירה שצמיחתה ביפן כל כך מובנת לי. אני נזכרת בשורות הישרות של הממתינים לרכבות המהירות בטוקיו, למשל; כל אחד במקום המדויק כאילו היה כאן סרגל מדידה, וכולם בחליפות כהות ובעניבות, מסתכלים קדימה, לא מדברים ולא פוגשים זה את עינו של זה. אני זוכרת את מבטי היפנים, כשביקרתי במשלחת ישראלית להירושימה, ועמדנו שבעה נשים וגברים בתור לרכבת, עמוסי חוויות שאותן חלקנו זה עם זה בקול רם. אני זוכרת מנהגים כמו החלפת הנעליים בנעלי בית בכניסה לבית מגורים או למסעדה, ואוי לאותם פרימיטיבים, חסרי חינוך, נטולי נימוסים, שאינם נוהגים כמנהג המקום. ובה בעת החנויות המסודרות להפליא, האסתטיקה והניקיון.
מכל מקום, גיבורת הסיפור שלנו, קייקו פורוקורה, פשוט לא מתאימה למציאות החברתית המורכבת שגדלה בה – לא במשפחה ולא בבית הספר. עד גיל 18 היא נחשבת שונה. אין שום רמז על הכותרת הפסיכיאטרית שהייתה עשויה לקבל, אילו אובחנה בכלים הפסיכולוגיים המערביים. אבל, למשל, קייקו הילדה לא הפגינה עצב כלשהו, כשמצאה בגינה ציפור מתה והרימה אותה בלי שמץ של סלידה. היא לא הבינה מדוע הציעה אמה לחפור לה קבר ולקבור אותה, במקום לאכול אותה מטוגנת לארוחת הערב. כשבכל זאת כמנהג העולם קברו אותה הילדים בבור קטן, היא שמה לב שהם הניחו פרחים על הקבר, כלומר תלשו פרחים מעל גבעוליהם ובעצם הרגו אותם, "ורק אני הבטתי במחזה כאילו יצאו כולם מדעתם". בבית הספר פעם חבטה בראשו של ילד מתקוטט באת חפירה, והסבירה שעשתה זאת כדי לעצור אותו הכי מהר שאפשר. הוריה היו אובדי עצות. משפחתה האוהבת לא ידעה איך "מטפלים בזה". לא היו לה חברים, ואת רוב ימיה היא בילתה בשתיקה. גם היא הבינה שאיננה מבינה את עולם המציאות, את החברה וחוקיה, ולא ידעה איך לטפל ב"עניין הזה שאין לו שם".
וכך סיימה קייקו בית ספר תיכון רגיל, ואפילו המשיכה את לימודיה באוניברסיטה כמו חייזר הצועד לו בשקט בעולם. ואז, כשהיא כבר סטודנטית חסרת כיוון, תעתה יום אחד ברחובות העיר וגילתה שלט על חנות נוחות שעומדת להיפתח ומחפשת עובדים. היא התקבלה לעבודה ועברה הכשרה קפדנית ומפורטת לתפקיד המוכרת – כיצד לחייך ולברך את הנכנסים (מנהג שתמיד הבהיל אותי ביפן, כשאת הכניסה למסעדה או לחנות ליוו תמיד קריאות רמות של "אירשאימסה!", "ברוכה הבאה"), כיצד לסדר את המוצרים על המדפים ולעבוד בקופה. הכללים הברורים של עולם קטן ומסודר נתנו לקייקו, לראשונה בחייה, הרגשה שהיא מסוגלת להתנהג נכון. בפעם הראשונה בחייה חשה ייעוד ושלווה. היא ידעה כיצד להתלבש, לאן להגיע כל יום ומה לעשות במסגרת הבטוחה שמאחורי חלונות הזכוכית של החנות.
לכאורה נפתרה בעייתה. אך עם חלוף הזמן, היא שבה ומצאה את עצמה בתחתית הסולם: כל העובדים הזמניים עזבו והמשיכו הלאה, לבנות משפחה או קריירה, ואילו היא עובדת מזה 18 שנה באותו מקום, באותה דרגה נחותה, אינה מתקדמת ואיננה משתנה. שוב החל השידור של העולם החיצון – המכרים והמשפחה: את לא כמו כולם. תכירי מישהו, תתחתני, תקימי משפחה או תחפשי עבודה קבועה ותעשי קריירה – החיים לא יכולים להימשך כך לעד.
קייקו איננה מסוגלת לחיות מחוץ למסגרת זו, אבל היא מבינה שלא די בכך. אדם חייב להתקדם בחיים... בהשפעת הלחצים החיצוניים, בשילוב תמימותה, היא מנוצלת לרעה בידי בחור מוזר שניסה לעבוד בחנות ומשתלט על חייה. היא מציעה לו נישואין, אך הוא מתעלם ממנה. מובן שאין כאן לא תשוקה ולא אהבה – כל אלה אינם ברפרטואר של קייקו כלל (כשהוא קובע את מגוריו בחדר האמבטיה של דירתה הקטנה, הופך גם הוא לדמות קפקאית, אבל לא אכנס לדמותו העלומה. דומני כי הסופרת כלל אינה רוצה שנבין אותו!).
לזמן מה, בהשפעת אותו גבר, היא עוזבת את משרתה הבטוחה בחנות הנוחות או אולי את מה שאנו מכנים היום "אזור הנוחות" שלה, ומיד חלה הידרדרות במצבה. היא לא אוכלת, לא מתלבשת כראוי ולא מוצאת את עצמה. יש בה המודעות ש"אני עובדת חנות נוחות. זאת החיה שאני. ואני לא יכולה לבגוד ביצר הזה" (עמ' 144). הסיפור מסתיים ברגע שקייקו רואה חנות נוחות חדשה ברחוב שהיא עוברת בו באקראי, נכנסת לשם כאוטומט ומתחילה לסדר את המדפים, לשרת את הלקוחות ולצעוק "אירשאימסה". היא שומעת את קול החנות, יודעת מה החנות מבקשת ומה היא רוצה להיות. לא רק ששם היא מוצאת את המנוחה והשמחה; זאת המשמעות היחידה של חייה.
אני חושבת על האנשים עם המוגבלויות, כפי שאנו קוראים לזה היום, המשרות שהחברה מקצה להם, אם בפיצריה או בניקיון, ההתאמה של הנישות האלה לגילאים שונים... ומה האלטרנטיבה? אין לי תשובה.
אז מהי חנות הנוחות שלך, שלי? נכון, היא ודאי מורכבת ורב ממדית יותר מחנות נוחות כלשהי שפגשנו בתחנת הדלק הבוקר. אך אי אפשר לסיים את הספר הקטן והעמוק הזה בלי לשאול שאלה זו.
בשולי הנוחות / סַיַיקָה מוּרַטָה
מיפנית: עינת קופר,
הסדרה הקטנה, כתר, 2019
לא גזירת גורל
בן ציון פורת
אין ספור כרכים נכתבו ונהרות של מילים זרמו בניסיונות לתאר ולהסביר את הקארמה. אבל הספר לחשוב קארמה מיוחד ופורץ דרך. המילה העתיקה קארמה הפכה קלישאה יומיומית נפוצה. כששוטר תופס את מישהו שעקף אותנו מימין, נאמר לעצמנו בחיוך של שמחה לאיד "ככה זה הקארמה", וכל מי ששאף מעט אווירה תרבותית עם ניחוח הודי יכול להסביר שזהו מנגנון צדק ואיזון אלוהי, וכדאי לנו להיות ממש נחמדים זה לזה, אחרת בגלגול הבא נהיה ממש לא נחמדים זה לזה; גישה אגוצנטרית טיפוסית לימינו.
הספר לחשוב קארמה מפריך את האמונה הפשוטה האומרת שעלינו להיות אנשים מיוחדים ורואי נסתרות, כדי לחקור ולהבין את מה שאיננו נראה לעין. לפי אותו ההיגיון עלינו להיות מהנדסים כדי להשתמש בחשמל ומתמטיקאים גאונים כדי לעשות פעולות חשבון פשוטות. אמנם התגליות הגדולות הן אכן פרי מוחם של אנשים עם כישורים מפותחים מהמקובל, אבל ברגע שהידע נמסר לבני האדם, הם יכולים להשתמש בו דווקא באמצעות ההיגיון המתפתח כל כך טוב במציאות החומרית והמעשית שאנו חיים בתוכה.
כפי שאנחנו סובלים מחום בקיץ ומקור בחורף בלי לעסוק במטאורולוגיה, אפשר להבין את המתחולל בעולמות שאינם נראים לעין אבל גורליים לקיומנו. נחוצים רק קשב ותשומת לב לקורה בתוכנו ובסביבתנו האנושית. אפשר להבחין בכך שאנשים הופכים יותר ויותר עצמאים, אפשר לחוש ולהבין את קיומו של "משהו" הפועל בנפשותינו ומאיר אותן, "משהו" שהיה לא ברור דיו בעבר הלא רחוק. אפשר לחצות באמצעות חשיבה פעילה הגיונית את הגבול בין החיים והמוות לתודעת האלמוות, דווקא בעת היותנו חיים ופעילים על האדמה.
זה בסדר גמור שאנחנו שקועים ותקועים כל כך עמוק בחומר, כי כך אנחנו יכולים לפתח בעולם החשיבה את חירותנו האמיתית, הפנימית. בעולם הגשמי יש לנו צורך להתמודד ללא הרף עם עובדות מוצקות באמצעות שכלנו ולשכלל את ההבנה שלנו. ואז אנחנו יכולים להתחיל להבין גם את האמת שלנו, שאיננה מתחילה ומסתיימת רק כאן ועכשיו. נפשנו יכולה להתעורר להבנה שהעולם החומרי והמציאותי כל כך שלנו אפוף וספוג בעולמות הרי גורל מבחינת חיינו.
הספר לחשוב קארמה ממוקד מטרה, צנוע בממדיו ועשיר בתכולתו. הספר מעניק כפרי בשל את תמצית התגליות בתחום הקארמה של חוקר הרוח רודולף שטיינר ומאפשר קריאה זורמת והבנה הדרגתית של עומק הווייתנו. המסע בעולם המסתורין מהנה ורצוף הרפתקאות.
בשונה מהגישה המקובלת המתייחסת לקארמה כאל סוג של הנהלת חשבונות פשוטה, מאירה גלי אדר בספר את מורכבותה של הקארמה ואת פיתוליה, המחייבים עבודת חיים רק כדי להכיר מקצת מהיבטיה. הקארמה חלה על הפרט ועל הכלל, על אנשים בודדים ועל אומות ועמים, ופועלת כמניע סמוי בכל תולדות האנושות ובקורות החיים הפרטיים לגמרי שלנו. הקריאה בספר מעוררת שאלות שבדרך כלל אנחנו מסיחים מהן את דעתנו או מתכחשים להן. זה באמת מפחיד לחשוב על המוות ועל מה שאחריו או על מה שקורה לנו בחיים כתוצאה עקיבה של תכונה או התנהגות כלשהן שלנו, שאיננו מודעים להן כלל, כי אנחנו ממוקדים כל כך בצרכינו ובמראה העיניים ומשמע האוזניים שלנו.
כדי להמחיש את דרכי הקארמה, מביאה אדר את סיפורי חייהם של אישים ידועים. אם כן הספר יורד ממרומי הרוח גם לתוך ההוויה הישראלית, למדינה שבדרך ולחיינו האישיים. אפשר להגיד בזהירות שהחשיבה מנקודת המבט של האלמוות, מתוך העצמיות האמיתית שלנו, העוברת מגלגול בחיים הארציים לגלגולים אחרים בחיים הארציים, מוארת לקוראים רבים אולי לראשונה. אדר פורסת נתיב של חוקיות פנימית במחזורי החיים והמוות האלה. אנחנו מרחפים עם הספר מעל הגדרות התוחמות במחשבותינו את החיים בין לידה למוות, ותו לא. נחשף כאן החוט המקשר, שנטווה ביד אמן ונארג לרקמה אדירה עם חוטי הגורל של אין ספור נפשות אחרות, קרובות כרחוקות.
הספר, הערוך בקפדנות ובדייקנות ומלוטש היטב, הוא פריצת דרך בתחום הספרות העוסקת ברוח בישראל ומתאים מאוד כדלת הכניסה לכל מי שחש סקרנות או כמיהה פנימית לגעת מעט ברוח. גם למי שלומד כבר שנים רבות נושאים רוחניים שונים הספר יכול להאיר את מעמקי החיים ומאפשר הבנה מסודרת וחיה של נושא הקארמה.
לחשוב קארמה – מפתחות להבנת הגורל / גלי אדר
הוצאת אם החיטה, 2019
