חיים אחרים המחודש

אילן לב החל את דרכו המקצועית ככלכלן, אבל מות בנו דחף אותו לכיוון אחר לגמרי, וכבר 30 שנה הוא מפתח את שיטת הטיפול שלו, לא מפסיק ללמוד, ללמד ולהכשיר מטפלים. ה"פטנט" שלו הוא הנעת המטופל, לא דרך מאמץ, אלא דרך גירוי וניצול הזדמנויות

א' (בן 62) הוא אחד מבכירי המחקר הרפואי בישראל ובעל מוניטין בינלאומיים. בחייו המקצועיים הוא השתתף בשתי קבוצות מחקר בינלאומיות שהעומדים בראשן זכו, כל אחד בנפרד, בפרס נובל. פעמים רבות קורה שאנשים כמוהו יושבים ימים ולילות מול המחשב, ותוך כדי משכללים עד אין קץ את יכולת ההתעלמות מהאותות ששולח להם הגוף. כך קרה גם אצל א'. כשהכאבים הכריחו אותו בסופו של דבר לנקוט פעולה, אבחנו אצלו שני רופאים מומחים פריצת דיסק קשה בעמוד השדרה התחתון וברך שמאל פגועה ולא מתפקדת והמליצו על ניתוח גב מיידי. עם האבחנה הזאת הגיע א' לאילן לב. לב הציע שיבוא לטיפול בתדירות של פעמיים בשבוע. תהליך ההחלמה היה עקיב וברור. כעבור 10 טיפולים הוא חזר לתפקוד מלא, ללא מגבלות וללא כאב. האורתופד אמר ש"הברך השמאלית בריאה כמו הימנית", והמטופל מלא התודה סיכם במפגשו עם לב: "שלושה מטובי מנתחי הגב התרו בי שאם לא אעשה ניתוח, אחזור אליהם תוך שנה במצב הרבה יותר גרוע. הטיפול שלך הפריך כמובן את התחזיות שלהם."

אילן לב: לא מכוונים לפתרונות מובנים כלשהם,
ולא בונים פתרונות. הכול כבר קיים כדי להשתמש בו.
צריך לקרוא לו והוא בא. זה מה שאנחנו עושים.
אנחנו המטפלים מאתגרים את הידע הפנימי הזה,
והוא צף ועולה לפי המקרה והצורך. אנחנו שואלים, והוא עונה

לב מפתח ומשכלל את שיטת הטיפול שלו כבר 30 שנה, אבל שיטות טיפול לא נוצרות בחלל ריק. תמיד הן נשענות על קודמותיהן, מנהלות איתן שיח, מקבלות חלקים מהן ודוחות אחרים, אבל תמיד צריך שיהיה מישהו שתבער בעצמותיו איזו תובנה חדשה שתברא שיטה חדשה. כך קרה לאילן לב. הוא החל את דרכו כחקלאי, ואחרי כן עסק בהוראה, באמנות, באמנויות הגוף, למד מתמטיקה וכלכלה, היה הכלכלן של חברת טבע, כשאלי הורביץ היה בראשית דרכו בה, ולאחר מכן הכלכלן הראשי באסם תחת דן פרופר. "היה לי מרתק, מעניין ומתגמל," הוא מספר. הוא נשוי בשלישית לכנרת שירז בן יהודה ואבא לשני ילדים מנישואיו אלה. אשתו הראשונה התאבדה שנתיים אחרי נישואיהם, ומנישואיו השניים עם הפסנתרנית רות לב נולדו ארבעה ילדים: אדי הבכור, שהיה טייס בצה"ל ונהרג ב-1981 בתאונת אימונים; תומר, פסנתרן ופרופסור למוסיקה; נמרוד שהוא מוזיקאי, ונועה לב, שעבדה בעבר בטלוויזיה וכיום עוסקת בטיפול. "הייתי בן 42, כשאדי נהרג," הוא מספר. "הייתי צריך לעשות החלטות קשות בחיי כדי לשרוד וכדי להתארגן עם כמות אדירה של נתינה שנשארה מכאן והלאה ללא מענה. עם הרבה אהבה לעולם והדחף לעזור לילדיי וגם לאחרים, הלכתי ללמוד רפלקסולוגיה, פלדנקרייז וביו-אנרגיה." בריאיון לעיתון הארץ בזמנו הוא סיפר ש"למדתי אצל שישה בוגרים מהשורה העליונה של פלדנקרייז, כאלה שהוא הסמיך בעצמו, וכך קיבלתי את המשנה של משה פלדנקרייז משש זוויות שונות לחלוטין. זה נטע בי פתיחות והבנה של הגישות השונות האפשריות, לגיטימציה לפתיחות כשאתה ניגש לטפל, לא לקדש צורה ותבנית". ככל שחלף הזמן חשבו עמיתיו בפלדנקרייז שהוא חורג בעבודתו מעקרונות השיטה; הוא חשב שהוא לוקח אותה בדיוק לכיוון שפלדנקרייז היה לוקח אותה, אילו היה חי עדיין, ומתוך מחויבותו להבנה שלו את עקרונות התנועה והפעולה של הגוף צמחה והתגבשה שיטת אילן לב. כיום אפשר ללמוד אותה במרכזים בארץ, בפולין ובהולנד, שבהם מציעים קורסי הסמכה למטפלים (בסיסי ומתקדם) וקורס להוראת שיעורי תנועה.

למטפל בשיטה אין תבנית מוגדרת מראש של ידע ברור ומנוסח. לחלופין הוא מצויד בטכניקה של הנעת המטופל בחיפוש אחר מקורות הידע הגלום בנו, המטפל והמטופל כאחד, ידע שמקורו בבריאה עצמה. לא מכוונים לפתרונות מובְנים כלשהם, ולא בונים פתרונות. "הכול כבר קיים כדי להשתמש בו," אומר לב, "וכל זה שם בפנים, כל הזמן, מצפה לשימוש. צריך לקרוא לו, וזה מה שאנחנו עושים. אנחנו המטפלים מאתגרים את הידע הפנימי, והוא צף ועולה לפי המקרה והצורך. אנחנו שואלים, והוא עונה. אנחנו לא נלחמים באף אחד. אנחנו יודעים של'רַע' אין עוצמות משל עצמו, והוא שואב את כוחו מחולשת הטוב. המערכת מזהה את הקושי, והידע הרלוונטי צף ועושה את שלו והטוב מתחזק. בה בעת אנחנו יודעים שמה שהיה נכון אתמול כבר לא נכון להיום, ומה שנכון להיום אולי לא יהיה רלוונטי למחר. למה? כי הכול משתנה, העולם משתנה, אנחנו משתנים, כל הזמן. כך גם התשובות מ'סל הידע' המצוי בנו משתנות כל הזמן בהתאם." 

התנועה כטיפול

"תבואי להתנסות," מפציר בי לב, כשאני מספרת לו בטלפון שאנחנו רוצים לכתוב על השיטה. הקליניקה שלו היא חדר טיפולים נזירי ומינימליסטי בתוך דירת המגורים של המשפחה, במגדלים שנבנו במקום השוק הסיטונאי בתל אביב: "זה אני, המיטה, חדר הטיפול, גליל, שרפרף. זהו. אותם קיבלתי מהעיסוק בפלדנקרייז. מה שאנחנו עושים," הוא אומר לי כשאני נשכבת על מיטת הטיפול, "זה להניע. כזה פשוט. והפשוט הזה, כמה הוא קשה להשגה. היו חכמים שאמרו כבר שלא פשוט להכיר את הפשטות הזאת. היום אני יודע, שזה בגלל שמחפשים בכיוון הלא נכון.      אנחנו בעצם רוצים לרכב על התנועה, לא להפעיל תנועה. בתרבות המערבית שלנו אנחנו אומרים שככל שמבנה מורכב יותר, הוא יעיל יותר, יודע יותר וחזק יותר. אבל זה בדיוק ההפך. אתה צריך משהו שיודע לדבר עם כולם, שהוא הבסיס לכל הדברים האלה, שהוא שפת האם של הבריאה כולה. שפת האם הזאת היא התדרים של המפץ הגדול. מאז שהתחלנו אנחנו משכללים את הדיבור עם שפת האם הזאת, לצורך הטיפולי, כי אלה התדרים הכי קצרים, הכי זריזים והכי יעילים שיצאו לעולם, ועליהם עומד העולם כולו."

בעודו מרביץ בי תורה, לא מפסיק לב להניע את כל הגוף שלי. "אנחנו צריכים להפעים את הידע, לרענן את הגוף בדרך של גירויים, לא של מאמץ. בתרבות שלנו הכול הפוך. אם לא תתאמץ מספיק, לא תשיג. ואם לא השגת, אומרים לך שכנראה לא התאמצת מספיק. אבל המאמץ מקלקל את הכול. הוא רעש גדול, מחריש אוזניים, הוא מסנוור, ואתה לא יכול להתפתח עם מאמץ. אפשר לראות ולהבין את הטיפול כמהלך של דיאלוג עשיר מהרגיל המאפשר 'דיבור' ישיר, כמו בהיפנוזה, ברמת התת-מודע, בין הגוף למוח. אנחנו רגילים לראות את הקשר בין המוח לגוף כקשר חד-צדדי שבו המוח מעביר הוראות לגוף המבצע. אבל זה לא עובד ככה. מתברר שבין השניים מתנהל דיאלוג קח-תן עשיר, והם מפרים זה את זה עד אין קץ.

"במהלך הטיפול, תוך כדי ניעות הולכות ונשנות, התנועה כמו מזרימה אלומות אור או גלי רדאר ששוטפים ומאירים את כל מערכות הגוף. הם מאירים אותן מבפנים, ומאפשרים לראות מה תקין ומה ניתן לשפר. מערכות הפיקוד וההפעלה האנושית שלנו יודעות לזהות בזריזות את מה שנחוץ לנו, לתקן מיד את הטעון תיקון ולהפיק לקחים לטובת תפקוד יעיל יותר בעתיד.

"הגיעה אליי אישה בת 34 עם פריצת דיסק קשה בחוליות הגב החזי T6-7. האורתופד טען כבר בבדיקה הראשונית שבגלל המיקום של הפגיעה וחומרתה, שאפילו תנועה אחת לא נכונה, שיעול חזק למשל, עלולה לגרום לה לשיתוק מהמותניים ומטה. הוא אמר לה שהיא אף פעם לא תוכל לחזור לפעילות גופנית מלאה, שהוא צופה שיהיה לה קשה מאוד להיכנס להיריון ושתשכח מלידה טבעית. הוא לא ראה אפשרות אחרת מלבד ניתוח. אבל רופא כירורג שהלכה אליו טען, שהליך הניתוח מורכב והציע לנסות קודם טיפולים ידניים. היא באה אליי אחת לשבוע, ותהליך ההחלמה היה עקבי. כעבור 12 טיפולים, היא חזרה לתפקוד מלא, נכנסה להיריון, ילדה שני ילדים בלידה טבעית, ולא נזקקה יותר לטיפולים."

מערכת הדברור הפנימי

הגוף האנושי, לפי התפיסה של שיטת אילן לב מרושת ב"שרוולי תנועה", שהם כמו רשת כבישים מהירים, כבישי משנה ודרכים צדדיות, המחברים מערכות מרמת חוצה גוף עד לדיבור בין תא לתא. זהו דברור כוללני ופרטני שמאפשר חילוף חומרים כללי בין תא לתא, בין אברי גוף שונים לבין עצמם, כמו גם בין האנוש כפרט לסביבת החיים שלו.

הנתיבים האלה אינם גלויים לעין הרגילה שלנו; אבל המטפלים בשיטה מכוונים דרכם את כל פעולות הטיפול. אלה הם המעברים האנרגטיים, שבשכל הרגיל נראים וירטואליים, אבל מבחינת המטפלים בשיטה אלה הם הנתיבים מובילי החיים. "הם משרתים את זרימת מלוא התדרים, שהם אסופת כל הקודים של החיים דרך גופנו," אומר לב, "אנחנו צריכים לרענן אותם ולעדכן אותם מרגע לרגע, שלא יהפכו ל'פג-תוקף'."

למתבונן מבחוץ נראה שאילן לב, אנשי צוותו והמטפלים שהוכשרו בשיטה מרגישים שהם חלק מסיירת מובחרת (אם להשתמש בדימוי ישראלי נפוץ). "מבחינתנו," אומר לב, "שיטות אחרות מכוונות לפתרונות מובְנים שלדעתן הם היעילים והראויים ביותר; ככה הרפואה הקונבנציונלית, וככה גם שיטות טיפול אחרות, כל אחת מהן במידת היעילות שהן מציגות ומשיגות. אנחנו, מנגד, עושים הכול אחרת, עושים הכול הפוך, וביודעין. לא מכוונים לפתרונות מובנים כלשהם, ולא בונים פתרונות. לטעמנו, הכול כבר קיים כדי להשתמש בו, וכל זה שם בפנים, כל הזמן, מצפה לשימוש. צריך לקרוא לו והוא בא. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו המטפלים מאתגרים את הידע הפנימי הזה, והוא צף ועולה לפי המקרה והצורך. אנחנו שואלים, והוא עונה.

"מהלך הטיפול שלנו עמוק וישיר מאוד, מזכיר את דרך התפתחותו של התינוק, דרך שהיא עוצמתית יותר מכל דרכי הלמידה האחרות שסיגלנו לעצמנו לאורך כל ההיסטוריה האנושית המודרנית עד כה. המערכת מזהה את הקושי, והידע הרלוונטי צף ועושה את שלו, ומתחזק הטוב. אנחנו יודעים שמה שהיה נכון אתמול אינו נכון להיום, ומה שנכון להיום לא בהכרח יהיה נכון מחר. כי הכול משתנה; העולם משתנה, אנחנו משתנים, כל הזמן; כך גם התשובות שמנפיק 'סל הידע' שטמון בנו."

"כמו הרבה דברים טובים, לאילן הגעתי לגמרי במקרה," מספרת מ', תלמידה בקורס להסמכת מטפלים. "לא שמעתי, לא ידעתי, אבל בסטודיו שלימדתי בו יוגה היה מפגש מבוא קצר של השיטה. התברר לי שיש שיטה כזו שנקראת אילן לב עם טיפולים ושיעורי תנועה. יצאתי בתחושה שלא הבנתי כלום, אבל מאוחר יותר באותו יום שמתי לב שאני עדיין מחייכת. לא חלמתי אפילו להפוך למטפלת, אבל רציתי להעמיק בעקרונות היוגה דרך שיעורי התנועה של אילן. משיעור התנועה הראשון יצאתי שוב בתחושה שלא הבנתי כלום. התגובה של המורה הייתה עוד יותר מפתיעה, שזה מצוין, וטוב שאני פתוחה ללא להבין. התברר לי שיש כאן שפה וקוד חיים שטורף את הכללים והמובן מאליו.

"כמי שעוסקת בגוף שנים, הייתי חייבת להפוך את זה לשלי, אבל לא כמטופלת; למעשה לא קיבלתי טיפול אחד עד שנרשמתי ללימודים. כחודשיים לאחר המפגש הראשוני ההוא כבר הייתי רשומה ללימודים. וחודשיים לאחר תחילת הלימודים אני יכולה לקבוע בוודאות שהמון דברים משמעותיים כבר קרו וממשיכים לקרות. יש קלילות ותנועה בחיים שלי יותר ממה שקודם, כאבי מפרקים, שיוגה, פיזיותרפיה ואורתופדיה לא פתרו, נעלמו כלא היו, והכי משמח, האסתמה שליוותה אותי משנות ה-20 לחיי בכל חורף נעלמה לחלוטין. יש עוד תלמידה בקורס שהעידה שגם האסתמה שלה איכשהו מתמהמהת לבוא, אז אני חושבת שזה לא מקרי."

אנחנו בעצם רוצים לרכב על התנועה,
לא להפעיל תנועה. בתרבות המערבית
שלנו אנחנו אומרים שככל שמבנה מורכב יותר,
הוא יעיל יותר. אבל זה בדיוק ההפך.
אתה צריך משהו שיודע לדבר עם כולם,
שהוא הבסיס לכל הדברים האלה, שהוא שפת האם של הבריאה כולה

אילן לב מנהל רומן ממושך עם אנשים שעוסקים בתנועה, ואם להיות ספציפיים יותר, כבר שנים הוא מטפל ברקדנים של להקת בת שבע, שסובלים מפציעות אופייניות לכאלה שהתנועה היא המקצוע שלהם. כך כתב אלדד מנהיים, שישמש בזמנו כמנהל האנסמבל של בת שבע, במאמר שהתפרסם בכתב העת מחול עכשיו (2011): "לאחר שהוסמכתי כמטפל התחלתי ליישם את השיטה בפרויקטים של מחול שבהם הייתי מעורב. את שיטת אילן לב הצמדתי לפרויקט כמויות 2009 של ההרכב הבינלאומי של להקת מחול בת שבע. […] הרכב זה סייר במשך כחצי שנה ברחבי שוודיה. מכיוון שהקבוצה הרבתה בנסיעות במרחק רב משטוקהולם הבירה, לא היה מענה פיזיותרפי הולם וזמין לצרכיה. קבוצת ההשוואה שלי היתה הרכב שפעל שנתיים קודם לכן, שסבל מפציעות רבות ומתמשכות שגרמו לפרישה מוקדמת של שניים מחבריו. […] לפי טבלת עומסים שהכנתי עם הצוות האמנותי, הוצמד לקבוצה מטפל בשיטת אילן לב והעניק לחבריה סל טיפולים יזום לאורך מסע ההופעות. התוצאות היו דרסטיות ואנשי הצוות לא סבלו מפציעות מתמשכות. בנוסף לכך, השיטה הפיחה רוח גבית בצמיחה האמנותית של חברי ההרכב, שכן יש בהנחיות הטיפול מקום רב לפעולה של הדמיון. ה'דיבור' בין המטפל לבין המוח הסנסורי של המטופל הופך את המטופל לבעל עושר תנועתי רב יותר, עושה אותו לגמיש יותר, מאפשר לו לחוש חלקים אחוריים ונסתרים בגופו, כמו השכמות, הגב התחתון ועצם הבריח, ולהזרים תנועה למקומות אלו." 

ובעמוד הבית של האתר של השיטה מופיעה המלצתו של הכוריאוגרף אוהד נהרין: "אני מוצא את עבודתו של אילן בגדר מתנה מדהימה לרקדנים ודומיהם. עבודתו מסייעת להתחדשותו המתמדת העצמית של הגוף האנושי. הוא מביא תנועה לאזורים חסומים בגוף. התנועה מלווה באנרגיות חיוביות ובתחושת שמחה. הוא מתגבר במהירות על פגיעות טריות, ובאותה מידה גם מביא מרפא לפגיעות ישנות… הוא מסייע לי להפוך יעיל יותר בתנועותיי, ומקנה לי איזון פנימי משופר בגופי… עבודתו אינטליגנטית, רגישה, מלאת התחשבות, וכמוה כמחקר מתמשך בתהליך של צמיחה, עבור אילן עצמו כמו גם עבור האנשים איתם הוא עובד."

למי זה טוב?

אילן לב: "השיטה יעילה מאוד במקרים של מכאובים, פגיעות גוף וקשיי נפש, באשר הם. עוד לא נגלה לנו הגבול. בין היתר אנחנו מצליחים לשקם סוגים שונים של פגיעות מפעילות מוטורית, מכאבים טורדניים במקומות שונים בגוף ועד נזקים חמורים שנגרמו לו בגלל תאונות או ליקויים אחרים במהלך התפקוד השוטף. יש לנו הצלחות מרשימות בהחלמה מפריצות דיסק קשות בעמוד השדרה, בחזרה לפעילות מלאה אחרי פגיעה בסחוסי הברך, קריעה של רצועות בברכיים, פגיעות בקרסול, כתפיים ומרפקים. הצלחנו לטפל גם בפיברומיאלגיה ובוורטיגו, לחזק את מערכת החיסון, לקדם החלמה מזעזועי מוח, להגביר צלילות מוחין, יכולת ריכוז, יצירתיות, שמחת חיים ועוד המון מקרים אחרים. בכל החלמה יש למידה חדשה ושיפור יכולות שמפריכות גישות מקובלות של גבולות ריפוי ומגבלות יכולת. התוצאות היוצאות דופן של העבודה בהחלט מזמינות מחקרים שיטתיים שלה. אבל עד היום לא התפנינו לכך, ועדיין לא נמצאו החוקרים שייענו לאתגר."