כשסוחטים אותו מדי, את יסוד העץ, הקרקפת עומדת בשלכת, השינה נודדת לאן שבא לה, הצפורניים נשברות, רואים שחור מול העיניים, הדם אוזל, ואין כוח לכלום  

שרית לא אהבה את העבודה שלה. היא דרשה ממנה המון. העומס הרב אילץ אותה להישאר שעות נוספות, המעסיקים הלחיצו אותה, והיחסים עם העמיתים היו לא נעימים. אבל יותר מכול היא חשה שילדיה משלמים מחיר כבד על זה שהיא חוזרת הביתה מאוחר, עצבנית ועייפה. למרות העייפות, בלילות היא מצאה את עצמה מתהפכת במיטה, מתעוררת מכל רחש שהגיע מהרחוב או מחדר הילדים. היא עלתה במשקל, אבל לא היה לה זמן לפעילות גופנית ומעט מאוד זמן לבישולים בריאים. ללא בן זוג שיחלוק איתה את עול עבודות הבית, את תשומת הלב לילדים ואת ההוצאות הרבות, היא חשה בת מזל שבכל חודש נכנסת משכורת שמספיקה לצורכי המשפחה, וידעה שאם תתפטר, לא בטוח שתמצא עבודה טובה מזאת שיש לה. היא חשבה על ימים רחוקים, שבהם רכבה על אופניים, תרגלה יוגה ויצאה לרקוד. בהיותה טיפוס עץ, שזקוק לתנועה ולפעילות גופנית, זה חסר לה מאוד, והיא חשה ניכור וזרות כלפי הגוף שחווה שתי לידות, הפלה, עבודה משרדית וסטרס לא נגמר. 

למזלה של שרית הצליח יסוד העץ שלה, האחראי על הצבת מטרות והגשמתן ועל נחישות ויצירתיות, להרים ראש. מדי יום, בדרכה לעבודה, הייתה שבה ומהרהרת בעיסוק שבו תיהנה ותבטא את עצמה ושיאפשר לה לבלות זמן רב יותר עם הילדים. היא החליטה להגשים חלום ישן וללמוד צורפות. הלימודים היו לא קלים, והיא התמלאה ברגשות אשם, שכן באותה תקופה היה לה אפילו פחות זמן לילדים. בערבים היא השתעשעה בחרוזים, בחוטי מתכת ובאבני חן, ויצרה תכשיטים לחברותיה ולבני משפחתה, ואלה עודדו אותה לפתוח עסק משלה. בסופו של דבר אזרה אומץ והודיעה למעסיקים על התפטרותה. מפוחדת אך נחושה, היא שכרה מקום ורכשה חומרי גלם. היא הגשימה את חלומה. 

הכיס המקיץ

אליי היא הגיעה, כשמצבה הכלכלי התייצב פחות או יותר (אחרי הכול, אצל עצמאים המצב אף פעם לא לגמרי יציב), אבל היא הייתה עייפה. "השיער שלי נושר יותר מאשר אחרי הלידות," היא אמרה. "קשה לי להתרכז, ואני עושה טעויות טיפשיות; אני שוכחת לִגבות תשלום על התכשיטים שלי. וגם, למרות שאני מתביישת להודות בזה, כבר אין לי רעיונות. אני מייצרת את אותם תכשיטים שעיצבתי פעם. כבר הרבה זמן לא עיצבתי תכשיטים חדשים." למרות העייפות, היא עדיין התעוררה בלילות, והכי גרוע, לדבריה, היה להתעורר בבוקר הרבה לפני צלצול השעון; סוג של בעיות שינה (אינסומניה) הנובע, לפי הרפואה הסינית, מחולשת כיס המרה, שאחראי על היקיצה, ופוקד על הגוף להתעורר, כי יש לאדם מטרות להגשים והרבה דברים לעשות. זו חולשה מדוברת פחות של יסוד העץ, והיא מופיעה אחרי שניצלנו לאורך זמן את כל המשאבים שהוא חולש עליהם: אומץ, תעוזה, אסרטיביות ויצירתיות. זה קורה הרבה לאנשים שהקימו עסק, הפכו להורים, בנו בית או כל השלושה גם יחד, במיוחד אם מדובר בקריירה שנייה, כשהם צעירים קצת פחות. הם אמנם הצליחו להגשים את מטרותיהם, אבל מרגישים מרוקנים, כאילו לא נשארו להם עתודות מהכוח שהניע אותם ועזר להם להתמודד. אני רואה את זה בעיקר אצל נשים שמגדלות ילדים וגם מעזות להקים עסקים או לאחוז במשרה בכירה. פעמים רבות נדודי השינה מגיעים מלווים בחולשה נפוצה יותר של יסוד העץ הקשורה לכבד: אנמיה (חוסר דם). אנמיה מאובחנת באמצעות בדיקת דם. הממצאים המצביעים עליה הם חוסר בכדוריות הדם האדומות, בברזל, בוויטמין B12 או בחומצה פולית, כמו גם צורה שונה מהרגיל של כדוריות הדם (למשל אנמיה חרמשית) או גודל שונה (גדולות מדי או קטנות מדי). גם ברפואה הסינית מצבים אלה מוגדרים כאנמיה, אבל לפעמים, גם כשתוצאות בדיקות המעבדה תקינות, מגלה הרופא הסיני סימנים של אנמיה, כמו צבע לשון חיוור ודופק המאובחן כ"ריק". אנמיה מתבטאת בנשירת שיער, בעייפות, בחיוורון, באינסומניה, בציפורניים שבירות ועוד, וגורמת לקשיים נפשיים, כמו דיכאון או תחושה של הצפה רגשית שבגללה אנחנו בוכים מכל שטות. מבחינת הרפואה הרגילה היא נחשבת קלה לטיפול סימפטומטי – מתן ברזל, חומצה פולית או ויטמין B12 – על פי הממצאים. אבל גם הרופאים מודים שאנמיה היא תוצאה של מגוון בעיות עמוקות יותר שלא תמיד קל לאבחן אותן. בשליש מהמקרים לא מוצאים את סיבתה, אבל השלכותיה לאורך זמן עלולות להיות חמורות. היא מערערת את העמידות ותורמת להחמרה של כל מחלה אחרת. היא מעלה ב-60% את הסיכון לחלות בדמנציה[1] וב-41% את הסיכון להתקף לב. היא מחמירה את כל מחלות הלב, מידע מטריד בהתחשב בכך ש-11% מבני ה-65 ומעלה סובלים מאנמיה. אבל לא רק מבוגרים: 10% מהפעוטות בני שנה-שלוש סובלים מאנמיה עקב מחסור בברזל. אצל אלה האחרונים האשמות העיקריות הן הפורמולות הניתנות כתחליף חלב אם, שאיכות הספיגה של הברזל שבהן נמוכה פי שניים-שלושה מאיכות הספיגה של הברזל המצוי בחלב האם. באתר של קופת חולים כללית[2] ממליצים להימנע לחלוטין מלתת לתינוקות מתחת לגיל שנה חלב פרה ותה. זו המלצה שלא שומעים לעיתים קרובות מספיק, והיא מזכירה הוראה ברורה שנכתבה בתורה: "לא תבשל גדי בחלב אמו." התזונאים מסכימים שצריכת מזונות עתירי סידן בשילוב עם מזונות עתירים בברזל פוגעת בספיגה, כי הם מתחרים על אותם קולטנים. בנוגע להמלצה להימנע מתה, היא נכללת בהמלצה להימנע מכל מה שעלול לפגוע בספיגת הברזל בכל הגילאים, למשל קפה, שוקולד וקולה.

שליש ממקרי האנמיה הם תולדה של חוסרים תזונתיים. מי שאינו צורך מספיק ברזל יסבול, למשל, מכדוריות דם קטנות יותר (אנמיה מיקרוציטית). אנשים שנמנעים מפירות ומירקות עלולים לסבול מחוסר בחומצה פולית. חוסר בחומצה פולית או בוויטמין B12 יגרום לאנמיה מגלובלסטית (כדוריות דם אדומות גדולות מדי). אבל לפעמים חוסרים תזונתיים נובעים לא מתזונה לקויה, אלא ממחלות המונעות ספיגה, כמו צליאק, מחלות אוטו-אימוניות, אלכוהוליזם ודלקות שונות במעי. יש גם תרופות והליכים רפואיים שגורמים לבעיות ספיגה, ובהם נוגדי חומצה, כימותרפיה, כדורי שינה, גז צחוק, ניתוח לקיצור קיבה. מחלות שונות פוגעות בייצור כדוריות הדם האדומות במח העצם ואחרות הורסות כדוריות דם, למשל יוצרות חוסר באנזים G6PD (מה שמוכר בשם העממי "אלרגיה לפול").

איור: דוד בשארי
איור: דוד בשארי

נוסחת הקסמים

סיבה נפוצה אחרת לאנמיה היא איבוד דם. "אני לא סומך על יצור שמדמם חמישה ימים ולא מת," אמר קרטמן על נשים בסאות פארק. חמישה ימים זה נחמד, אבל 25%-30% מהנשים סובלות מדימום רחמי מוגבר עוד יותר, שהוא הסיבה השנייה בשכיחותה לפניית נשים אל רופא הנשים.[3] מנורגיה (Menorrhagia) היא דימום וסתי ממושך (יותר מחמישה ימים) או רב מאוד (למשל החלפה של תחבושת או טמפון בכל שעתיים והכתמה של הבגדים והסדינים). דימום וסתי שמגיע לעתים קרובות מדי (פחות מ-28 יום) עלול גם הוא לגרום לאנמיה. מטרורגיה (Metrorrhgia) היא דימום שלא קשור למחזור החודשי. לא תמיד מוצאים את הגורם לדימומים, אבל לפעמים האשמים הם התקן תוך רחמי, חוסר איזון הורמונלי או בעיות גינקולוגיות אחרות.

גם בלידות הנשים מאבדות דם רב, ואנמיה נפוצה אף בתקופת ההיריון. לכן כמעט כל הנשים מאבדות שיער רב אחרי הלידה. אז האם זה מפתיע ש-10%-15% מהנשים סובלות מאנמיה, לעומת 4% מהגברים? זה מזכיר לי אגדה סינית עתיקה על נוסחת קסמים סודית בשם Yunnan Baiyao. האגדה מספרת, שבחבל יונאן, הידוע בצמחי המרפא הנפלאים שבו, התגלה הצמח San Qi, היכול לעצור דימום. ההרבליסטים המקומיים רקחו נוסחה סודית המשלבת אותו עם צמחים אחרים. יום אחד פרצה מלחמה, וכשנפצע אחד החיילים הצעירים שנשלחו לשדה הקרב, הוא בלע מיד גלולה קטנה שעצרה אצלו את הדימום. מפקדיו אילצו אותו לגלות את הסוד. אז החלו בני האזור לשווק את הפורמולה בכל סין. עד היום היא שמרה על שמה, ושלא כמו בפרמקולוגיה הרפואית, אין תרופות גנריות המכילות אותו הרכב בשם אחר. נאמנים לשורשיהם, רוקחי הצמחים ביונאן עדיין מסרבים לגלות את תכולת הפורמולה, אבל כשהיא משווקת מחוץ לסין, רשימת הצמחים מופיעה כחוק על האריזה. הפורמולה יעילה לא רק לדימומים עקב פציעות או דימומים רחמיים; כיום ניתן למצוא תרסיס Yunnan Baiyao למכות יבשות, לסימנים כחולים ונגד כאבים, אבקה לפצעים פתוחים, פלסטרים המפיצים ריחות חזקים של צמחי מרפא המיועדים לחתכים קטנים, ויש אפילו משחת שיניים עם הפורמולה, לחניכיים מדממות.

ברוב מקרי הדימום הרחמי המוגבר ניתן לטפל בקלות יחסית גם בדיקור סיני. דימום שנגרם עקב התקן תוך רחמי ייפתר בטיפול אחד או שניים. אבל האבחנה הרפואית חשובה. שרירן (מיומה) גדול במיוחד, גידול או בעיות מכניות אחרות מחייבים מעקב וטיפול רפואי. 

אז מה קרה עם שרית? היא הגיעה אליי במצב של אנמיה כמובן. ובמקרים כאלה שוררת הסכמה בין הרפואה הסינית לרפואה המערבית: קודם כול יש למצוא את הסיבה. ברוב המקרים מדובר בתזונה, באיבוד דם או בבעיות בספיגה. ולפעמים, כמו אצל שרית, שלוש הסיבות עושות יד אחת. אחרי שווידאתי איתה שאינה סובלת מדימום וסתי כבד, שאלתי על העיכול. היא סיפרה שהבטן שלה נפוחה לעיתים קרובות ושלפעמים היציאות שלה רכות. הלשון החיוורת והדופק אישרו את האבחנה של חוסר דם, אבל גם הראו שהיא סובלת מחולשה של מערכת העיכול ומלחות, שפוגעות בעיכול ובספיגת המזון. הסברתי לשרית את החשיבות שבתזונה מאוזנת, מגוונת ונכונה. אכילת מזון מבושל בלבד מחזקת את מערכת העיכול ומקילה את הספיגה. לפעמים, רק כשמטופל מבין את מקור הבעיות שהוא סובל מהן, הוא נרתם ומתאמץ לשנות הרגלים, כדי שתוצאות הטיפול יהיו מהירות יותר. עוד הסברתי לשרית שלפי הרפואה הסינית הטחול הוא האחראי העיקרי על ייצור הדם ושהוא והקיבה אחראים על העיכול והספיגה (מה שברפואה המערבית מקושר לקיבה ולמעי הדק), ולכן צריך קודם כול לחזק אותם. חיזוק הטחול והקיבה יגבירו את האנרגיה והריכוז שלה ויְיַעלו את עבודתה ואת התנהלותה בכלל. על הכבד, שברפואה המערבית אחראי על אחסון מאגרי הברזל וה-B12, נאמר גם ברפואה הסינית שהוא "מאחסן את הדם". לכן כשיש חוסר בדם, זה מתבטא קודם כול בחולשה של חלקי הגוף שקשורים אליו ולא מוזנים מספיק, כמו הציפורניים, ההופכות שבירות, והעיניים שרואות נקודות שחורות מרצדות או מתקשות בראייה. ההגדרה הסינית "חוסר דם בכבד" מסבירה גם את השינה הלא יציבה: הכבד מאחסן את ההוּן" (Hun), אותו חלק של הנשמה הנפרד בלילה מהגוף. כשחסר דם בכבד, ההוּן לא מעוגן, ומתעוררים פעמים רבות. כשהאנמיה נמשכת זמן רב, יוצא מאיזון גם הלב, שכן בו, לפי הרפואה הסינית, נוצר הדם, ובשילוב עם מיעוט השינה עלולה להתעורר מצוקה נפשית גדולה ועימה רצון קבוע לבכות. 

שרית התעודדה מההסברים שלי, גם משום שהם נשמעו לה הגיוניים, גם משום שנעים לשמוע שלמצב שלה יש סיבה ושהיא מרגישה רע לא "בגלל שאני מזדקנת" וגם משום שהבינה שהמצב הפיך. בהתאם להנחיותיי היא שיפרה את התזונה שלה והחלה ליטול פורמולת צמחים שמחזקים את הדם. היא לא יכלה להרשות לעצמה טיפולים סדירים מחמת ההוצאה הכספית, אבל בכל ביקור דיקרתי אותה בנקודות של חיזוק הדם, שיפור העיכול וחיזוק הכליות. כדוריות הדם האדומות נוצרות במח העצם, בעזרת ההורמון אריתרופויטין המיוצר בכליות. גם ברפואה הסינית יש קשר בין מח העצם לכליות, המשתתפות בתהליך ייצור הדם בגוף. והנה עוד הסכמה עקובה מדם בין הרפואה המערבית לרפואה הסינית.


[1] אנמיה סיכון לדמנציה, עמית אקירוב, doctors.co.il.
[2] אנמיה בקרב ילדים: מדריך לרפואה מונעת, יורם בלשר, clalit.co.il.
[3] דימום וסתי מוגבר: איך עוצרים את שיטפון המחזור? קובי כהן, infomed.co.il.

מיכל קרן-ברנרד

מיכל קרן-ברנרד

מיכל קרן־ברנרד חיה בצרפת. מטפלת ומלמדת רפואה סינית ושיאצו.

הקודם

היום שבו קפא הגיהנום

הבא

קריאת כיוון

תגובה אחת

  • כתבה מעניינת. כתובה היטב.

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמחים שחזרת!

דילוג לתוכן