בכל מקום שנפנה אליו אנשים מדברים על כסף, עושים בשביל כסף, חושבים על הכסף שהיה להם או על הכסף שיהיה להם או סתם שוגים בדמיונות על מה היו עושים במיליוני שקלים, לו היו זוכים בהם. ניסינו לבדוק מה יש בו בכסף שכל כך מטלטל אותנו
"טוהר המידות מייצג את האופן שבו אנשים היו רוצים שהעולם יפעל, ואילו הכלכלה מייצגת את האופן שבו הוא למעשה פועל."
מתוך הספר פריקונומיקס מאת סטיבן לוויט וסטיבן דבנר
"מהיום תצטרכו לשלם שקל על כל צילום במכונת הצילום," הודעתי לילדיי הצעירים, שגילו את מכונת הצילום הביתית, כמו שאני גיליתי בזמנו את נפלאות הסרת השיער בלייזר. היא כבר לא ידעה את נפשה מרוב עייפות, וזה עוד לפני שמדברים על הדיו, שבעבר שימש אותי חודשיים ויותר, ופתאום נפח את נשמתו מדי שלושה ימים. כבאורח פלא חדלו הצילומים בבית. מדי פעם מודיע לי אחד מהם שהוא שם בקופה שני שקלים על שני צילומים, ואני מהנהנת, בתחושת סיפוק מחד גיסא וברגשות אשמה מאידך גיסא, כשאני כבר רואה בעיני רוחי את המטבעות שישלשל לכיסו הפסיכולוג שישמע על האימא שעשתה את הלא ייעשה וגבתה מילדיה הרכים תשלום בעבור צילומים תמימים. הרי לכם השיח העמוק ביותר, השורשי,
הקמאי, עם כסף; שיח של אהבה ושנאה, דחייה ומשיכה, שליטה וחרדה.
"לכסף אין ריח," אומר הפתגם העממי, ועדיין אוסקר ויילד אמר: "כשהייתי צעיר, סברתי שדבר לא חשוב מלבד הכסף. כעת, כשזקנתי, אני יודע שזאת האמת." לב טולסטוי תרם את הגרוש שלו, כשאמר שהכסף פשוט מייצג את העבדות בגרסתה המודרנית. אז למה בעצם כסף מטמטם את העולם? למה יש לנו איתו מערכת יחסים מורכבת? ואם אין לו ריח,
למה אנחנו מסתבכים איתו כל כך?
ביצת הזהב והתרנגולת
כולם מחפשים את התרנגולת שתטיל בשבילם ביצי זהב; רק מעטים מצליחים. אם תקלידו בגוגל את המילה "כסף", תקבלו את התוצאות האלה: שמונת הדברים הכי חשובים שצריך לדעת על כסף, איך מייצרים כסף יש מאין והרגלים שחוסכים כסף. האם יכולנו להחליף כאן את המילה כסף במילה אחרת? אני יכולה לחשוב על מילה אחת כזאת לפחות; ואתם? אז מה זה אומר על כל מה שאנחנו מייחסים לכסף? התקשרתי לכוהנת הדרכת ההורים, ד"ר אנאבלה שקד, כדי לשאול אותה מה הפער בין דרך החשיבה של ילדים על כסף לבין מה שההורים שלהם מנסים ללמד אותם עליו, ואם כדאי שאנחנו נצא מהמלכוד לפני שאנחנו מעבירים אליהם את הדפוסים שמנהלים אותנו: "יש בחיינו מספר סוגים של אנרגיות," אומרת שקד, "כמו כסף וזמן. כסף הוא אולי לא הדבר הכי חשוב, אבל הוא אחד המשאבים החזקים בחיים, ולכן ההבנה, שבהתייחסות החינוכית היומיומית צריך לתת את הדעת על כל מה שקשור לכסף, היא קריטית עם ילדים."
אנאבלה שקד: "ילד נכנס עם הוריו לסופר, לאחר שסוכם איתו מראש שהוא בוחר דבר אחד. הוא אוכל אותו ואז מבקש עוד משהו. בהנחה שהוריו מאפשרים לו, מה הם בעצם אמרו לו על התנהלות כלכלית?"
שקד מתארת לי מצב שהוא כנראה הדוגמה השכיחה ביותר שהיא שומעת: "ילד נכנס עם הוריו לסופר, לאחר שסוכם איתו מראש שהוא בוחר דבר אחד. הוא אוכל אותו ואז מבקש עוד משהו. בהנחה שהוריו מאפשרים לו, מה הם בעצם אמרו לו על התנהלות כלכלית? שגחמה רגעית מצדיקה חריגה של 100% מהתקציב. אם אנחנו מבינים שהתנהלות כלכלית היא למעשה ניהול של הרצונות שלנו אל מול המשאבים שלנו, הרבה יותר קל לנו להבין מה אנחנו אומרים לו כשאנחנו אומרים לא. מבחינה חינוכית מה שנכנס זו מחשבה, בחירה, דחיית סיפוקים, הערכה. איך שזה יתעצב אצלם בהתחלה יכתיב את איך שהחיים שלהם ייראו, שזה הרבה מעבר לאם יהיה להם כסף או לא. האופן שבו אנחנו נתנהל עם כסף ישקף התנהלות שקולה, בוגרת לעומת גחמתית, חסרת אחריות שמעדיפה סיפוק רגעי שבעקבותיו חרדה והפסד מתמשך."
אז אוי ואבוי לילד שההורים שלו מתנהלים בצורה חסרת אחריות עם כסף.
"במרבית הבתים, כסף הוא אחד הנושאים הפחות מדוברים. לְרוב האנשים יש יחסים מאוד מורכבים עם כסף, שקשורים לבושה, אשמה, חסך, קנאה, בלבול, והם מעבירים מסרים סותרים: כסף זה דבר חיוני וחשוב, אבל גם קצת מלוכלך; כדאי שיהיה, אבל אסור לדבר על זה. אז מה זה אומר? הורים לא מדברים עם הילדים על כסף, על היחס לכסף, על השאיפות
הכלכליות שלהם, עד כמה כסף הוא מרכיב חשוב בהשקעה בעבודה. אני לא אומרת שהורים צריכים לספר לילדים כמה הם מרוויחים; זה מידע רגיש, דבר מרתק בפני עצמו שלא נדבר עליו עכשיו, אבל אפשר לדבר על ערכים – במה רוצים להשקיע את הכסף, על מה הם לא מוכנים להוציא כסף, ובעיקר לפתח יחס חיובי לכסף. ברור שעדיף היה לו היינו פותרים
קודם עם עצמנו את הקונפליקט, אבל כמו בכל דבר, קל לנו לגייס את האנרגיה לעשות את הדבר הנכון עם הילדים שלנו יותר מאשר עם עצמנו, ולכן אין טעם לחכות עד שנתנהל נכון לפני שנלמד את הילדים לנהל כסף."
נהנתנימיואשים
שיחה אחת היא ניהול כסף שעומד לרשותנו, ושיחה אחרת לגמרי היא הכנסת כסף. הסדרה וואי וואי וואי של היוצר הדוקומנטרי יאיר אגמון וטל בכר, ששודרה בכאן 11, מספרת את סיפורם של בני דור הY- (צעירים בני 35-25), דור הביניים שחווה על בשרו שינויים חברתיים, כלכליים וטכנולוגיים וחי בתחושת שבר עמוק בעולם שבו כבר לא לגמרי בטוח שמה שעשו לפניהם כדי להשיג ביטחון כלכלי וּודאות יעבוד גם בשבילם; ליתר דיוק, רוב הסיכויים שלא. מה זה אומר על ארגז הכלים שהם קיבלו?
יאיר אגמון: "אם אימא שלי הייתה במסעדה פעם בשנה, אני אמצא את עצמי במסעדה שלוש פעמים בשבוע. מצד אחד אנחנו חיים בפזרנות שנראית חסרת אחריות, מצד שני מה הסיכוי שאם לא נחיה ככה, נצליח לחסוך למשהו משמעותי? הסתירה הזו מייצרת תרבות נהנתנית"
אחרי לא מעט מאמץ, הצלחתי לתפוס את אגמון, אבא צעיר בן 32, שישמיע את הקול של הדור שמצד אחד יצא לחופש כלכלי – מונחים כמו קביעות פחות מדברים אליו, מסעדות הן לא רק לאירועים מיוחדים וטיסות לחו"ל הן לא לעשירים בלבד – ומהצד האחר חי בתחושת ייאוש בנוגע לחלום הישראלי שאולי לעולם לא יוגשם: דירה.
"שאלת המחקר הייתה," אומר לי אגמון, "איך יכול להיות שבתוך דור אחד, הדרך ליהנות השתנתה לחלוטין? אם אימא שלי הייתה במסעדה פעם בשנה, אני אמצא את עצמי במסעדה שלוש פעמים בשבוע. אז יש שתי תשובות, סותרות ומשלימות. מצד אחד אנחנו חיים בעידן של תרבות שפע. יש הרבה יותר הזדמנויות לבזבז ולהפגין את ההנאה מהחיים. אני פותח אינסטגרם, ובסטורי יש את גל גדות, את בר רפאלי ואת החבר הכי טוב שלי, אז אני גם רוצה להיות שם. זה יוצר אצלי תודעה של לחיות כמו סלב. מצד שני, המציאות התרבותית יושבת על ייאוש מאוד גדול מחוסר הוודאות בעתיד והיעדר תחושת ביטחון. המון צעירים שדיברתי איתם אמרו לי 'אם אני לא יכול אפילו להתקרב לקניית דירה, אז לפחות שאיהנה מהחיים'. זו חשיבה אולי לא נכונה, אבל מאוד מובנת. המיינדסט הישראלי הוא לחסוך כדי לקנות נדל"ן, ולפי זה המצב עגום. מצד אחד אנחנו חיים בפזרנות שנראית חסרת אחריות. מצד שני מה הסיכוי שאם לא נחיה ככה, נצליח לחסוך למשהו משמעותי? הסתירה הזו מייצרת תרבות נהנתנית."
החיפוש אחר עתיד בטוח אופייני לגיל שלך? זה נראה של הדור הקודם.
"לא בטוח שאני מבין את האמירה. השיח על ביטחון ואחריות הוא לא של דור כזה או אחר. גם הדור הצעיר צריך מקום לגור בו, ובניגוד לפעם הרבה יותר קשה היום להגיע לביטחון הזה. אימא שלי הייתה עובדת סוציאלית ואם חד הורית. איזו עובדת סוציאלית היום, גם אם היא לא חד הורית, יכולה לחסוך מהמשכורת שלה לדירה? התגמול היום נמוך, הפנסיות שאתה אמור להפריש להן במצב רע, אז המצב הוא מורכב. אני חושב שהתשובה תמיד מורכבת מתהליכים נפשיים ומתהליכים כלכליים שאי אפשר להתווכח איתם. אם אני משווה את המצב היום למצב של ההורים שלנו, המצב שלנו פחות טוב. יש איזו מין אשליה של שפע, אבל זה לא שפע אמיתי. אז יש פה תרבות מצד אחד וייאוש מהצד השני, והמפגש הזה מייצר אנשים שאפשר לקרוא להם נהנתנים, אבל הם בעצם נהנתנימיואשים."
אני מסיימת את השיחה עם אגמון עם הרבה יותר סימני שאלה מאלה שהיו לי כשהתחלתי אותה. האם דבריו נכונים לכל שכבות האוכלוסייה או רק לאלה שרוצים דירה בתל אביב ומוכנים להתפשר על גבעתיים? האם אי פעם הייתה ודאות? האם זה נכון שפעם היה קל יותר? ואז אני נזכרת שפעם מזמן, כשהתקשורת עם חו"ל התנהלה עדיין במכתבים, הזמין אותי חבר שטייל בעולם להצטרף אליו. סירבתי בנימוס. במכתב ששלחתי לו דקלמתי את המשפט שלמדתי כל כך יפה בבית: "המצב בארץ קשה." במכתב התשובה הוא כתב לי: "המצב בארץ קשה הוא משפט יותר ותיק מאם תרצו אין זו אגדה."
יכול להיות שההיסטוריה פשוט חוזרת על עצמה, גם כשאנחנו בטוחים שהגלגל מומצא מחדש ממש בימים אלה?
לערער את הנחות היסוד
ישבתי לשוחח עם איש סימני השאלה, זה שכבמעשה קסם מפשט הכול, כשהוא מחליף בעדינות כמעט כל סימן קריאה בסימן שאלה: ד"ר אייל דורון, חוקר ומפתח חשיבה יצירתית, מומחה לפתרון בעיות בעולם משתנה. דורון חיבר את הספר המופלא להמציא מחדש – הורות וחינוך במאה ה-21, העוסק בחינוך מחדש של עצמנו, של האמונות הכי שורשיות שלנו, מנער את האבק מעל כל מה שראינו בו אמת עליונה וגורם לנו לתהות אם יש בכלל אמת כזו.
"אני חושב שכל החלוקה לדורות מקבלת הערכת יתר," תולה דורון את סימן השאלה הראשון מעל ההבחנה שאני עושה בין הדורות. "יש בין חמישה לעשרה אחוזים בכל דור שהם פרואקטיביים, יזמים שמקדימים את זמנם בסקרנות ובתשוקה שלהם. אז בדור שלפניי היו ילדים בני 19 שקנו חצי מתל אביב. זה מטבע עובר לסוחר, השאלה איך התרבות מתנהגת. אתה הראשון שתצא להילחם בממותה, אתה הראשון שתמציא תוכנת מחשב, אתה הראשון שתפַתח אפליקציה או אתה הראשון שתקים עסק לשיווק בווידאו. כל פעם יהיה לזה ביטוי אחר – כבוד, ערך, יוקרה, כסף, אבל במהות אין הבדל."
אני משתתקת לרגע. מנסה לתת לדברים לשקוע. דורון שומע את הגלגלים וממשיך בלי שנתבקש: "כסף הוא סוגיה מרתקת בכלל, ובחייהם של ילדים ובני נוער בפרט. הוא נושא טעון, כי זה מעיין החיים. יש משהו מאוד יפה בחיבור של ילדים למישור הקונקרטי של החיים והבנה שלו דרך כסף. הם מנסים לגשר על העולם המסתורי, המעורפל, האבסטרקטי שקשור לכסף: כמה מרוויחים? מה זה שההורים יוצאים לעבודה וחוזרים? זה המתח שבין המובן ללא מובן אצלם. אני חושב שזו הזדמנות נהדרת לנהל איתם דיונים שיכולים לפתח אותם מאוד בהקשר הזה. למשל: איזה דברים אפשר לקנות בכסף ואיזה דברים לא? התשובות מאוד מפתיעות. בלי ליפול למקומות בנאליים, באמת לחשוב על זה. האם כסף קונה כמעט הכול? והאם יש דברים שבלתי ניתן לקנות אותם בכסף? אני לא בטוח שיש לזה תשובה קלה."
אייל דורון: "בואו נבדוק את הכול – אי אפשר לקנות חברים בכסף? בואו נדבר על זה רגע ונבין מה זה באמת חבר. אי אפשר לקנות אהבה? עד איזו רמה? של אהבת אמת? אז מה זו אהבת אמת?"
אתה בטוח שאלה שאלות לילדים?
"אלה שאלות לכולם. אני לא מאמין שיש פה ילדים ומבוגרים. התפיסה שלי היא תפיסה דינמית, התפתחותית, שבה ההורים והילדים לומדים ביחד וההורים הם כלי התפתחותי של הילדים ושלהם עצמם. כסף הוא שאלה מאוד גדולה בכל נקודת זמן בחיים; הקשר בין כסף לחופש, לאומץ, לאושר. הילדים יכולים לשאול: אם כסף הוא לא הדבר הכי חשוב, למה אתם לא עובדים פחות ומשקיעים בדברים יותר חשובים מהכסף? להורים לפעמים קשה לענות. אז מה זה? חרדה? אם הורים עובדים בשביל ביטחון, אז אולי הכסף הוא ערך מאוד חשוב. אולי אנחנו בעצם לא עובדים רק בשביל כסף. אז נשאלת השאלה כמה כסף אנחנו צריכים והאם אנחנו עובדים בשביל הכסף שאנחנו צריכים. אז מבינים שזה יותר מורכב. שיש לזה קשר גם לסטטוס וערך עצמי. כסף הוא סוגיה מדהימה."
מאיפה מתחילים בכלל את השיח הזה עם ילדים?
"אנחנו קוראים בבית עכשיו, כל המשפחה, את אבא עשיר אבא עני. זו תזה בוטה, חומרנית שאומרת שהדרך לחופש ומימוש עצמי עוברת דרך חיבור אמיתי ועמוק לכסף כמה שיותר מוקדם בחיים. אז כשכולנו נסיים לקרוא את זה, נדבר על זה. האם אני האבא העשיר? העני? איך אנחנו מתייחסים לכסף? זה מאוד חשוב בעיניי להתעמת עם זה ולחדד את זה ולהבין שבכל שלב בחיים אנחנו יכולים להתייחס אחרת לכסף. אני נגד הצדקנות והצביעות שמלוות את השיח על כסף. נכון שכסף יכול להיות משחית, אבל זה גם המון חופש ואפשרות לעזור, לתרום, להשפיע, להגשים חלומות. זה לא דבר רע כשלעצמו.
"אפשר לדבר על כסף בצורה יצירתית. כמה שיותר מהר. יש ילדים שעד גיל 17 הקימו עסקים שמגלגלים המון כסף. אז למה בכלל לחכות? מה המטרה של הלימודים? אולי אפשר ללמוד תוך כדי תנועה? אם תפקידו של בית ספר הוא להכין ילדים לחיים, אז ילד שמנהל עסק בגיל 13 הוא לגמרי בתוך החיים. זה מאוד מטלטל להציף את השאלות האלה, כי זה מערער את הנחות היסוד שלנו, מעמת אותנו עם השאלה מה זה בעינינו חינוך, בשלות ומוכנות לחיים. אם הטענה הכי גדולה היום כלפי בית הספר שזה מוסד שמרני, ארכאי ומיושן שלא באמת מכין לחיים כמו שהם היום, שהוא מנותק מהחיים האלה, אז הנה יש ילדים שכן מתחברים לעולם בגיל מאוד צעיר; אז הם עדיין צריכים את בית הספר? אז תגידי לי, לבית הספר יש עוד ערכים של תרומה, של שיתוף, של חברות? אז האם בית הספר נותן את זה? השנה הכריז משרד החינוך על שנת הערכים. למה? כי בית הספר מבין שהוא לא יכול להציע את העולם הפרקטי בקצב ההתקדמות שבו הוא מתקדם; אז הוא מציע ערכים מוספים. זו שאלה גדולה אם זה יצלח או לא. הכסף מעמת אותנו עם מה אנחנו חושבים שחשוב בחיים, והוא דוחק אותנו לקיר כדי להגדיר לעצמנו מונחים של אושר, של הצלחה, של מימוש עצמי, של חופש, של לימודים, של חינוך, של מה חשוב בחיים.
אתה נותן דוגמה את הילדים האלה שעושים עסקים בגיל צעיר מאוד, ומובלעת שם הנחה שכסף הוא כן הכי חשוב.
"יש מחקר נורא יפה על כסף, שבוחן את המניעים לכסף ומחלק אותם לשלושה: חיוביים, שליליים ומניעים של חופש ואוטונומיה, שזו הדרגה הגבוהה ביותר. הִצלת כפר שלם עם הכסף שלך? אני ואת לא יכולים לחוות את החוויה הזו. כסף does matter. אז הוא מביא איתו סכנות, אבל גם אפשרויות מדהימות לשנות חיים, לשנות עולם. העולם כולו מונע ממדדים כמותיים והשוואתיים, כמו כסף. זה מה שמאפשר לאנושות להתקדם. האנושות לא הייתה יכולה להתקדם בלי המצאת הכסף. "'בוא נסתפק במה שיש, בעיניי זה שיח מרדד שלא נוגע בסוגיות. לא צריך לפחד כל כך. בואו נבדוק את הכול – אי אפשר לקנות חברים בכסף? בואו נדבר על זה רגע ונבין מה זה באמת חבר. אי אפשר לקנות אהבה? עד איזו רמה? של אהבת אמת? אז מה זו אהבת אמת? הנה דיון שמגדיר לנו מחדש את המושגים בדרך שלנו. ברגע שיש מדד אובייקטיבי, המצפן שלנו מתחדד לכל מיני כיוונים אחרים, והם פחות אבסטרקטיים ועמומים ולא מדויקים לעצמנו. זה הדבר היפה בכסף – הוא מכמת אותנו, משווה אותנו. זה מה שמפחיד בו, זה שמאיים בו, זה מה שמטלטל בו וזה מה שמעורר אי נוחות וחוסר שקט, אבל זה גם מה שמפעיל אותנו לנוע קדימה."
גם אילו רציתי לסכם את המגה-נושא הזה, לא הייתי יודעת מאיפה להתחיל. כששאלתי את בני בן השבע איך היה מרגיש, אילו קם בבוקר ומגלה שכל כספו נגנב (זה שמסתכם בכ-500 שקלים, פרוטים למטבעות ומונחים עמוק בתוך מגירת מיטתו), הוא ענה לי שהיה מרגיש עצבות גדולה, כי לא היה לו כסף לקנות מים ולמצוא מחסה. מכיוון שבשונה ממקומות רבים בעולם, בני מעולם לא היה צריך לדאוג למקורות המימון למים שהוא שותה ולקורת הגג שעל ראשו, תפסה אותי התשובה שלו לא מוכנה. זה עורר בי תמיהה, מכיוון שהאובייקט שכה רבים מאיתנו רואים בו את עוגן קיומנו יכול להיות כסף, אבל הוא יכול להיות גם כל דבר אחר. יש שיגידו שבשבילם זו אהבה, משפחה, ידידות, ביטחון עצמי. אבל תשובתו של בני הראתה לי כמה הכסף נמצא ביסוד כל הדברים של העולם שאנחנו חיים בו, בזרמים התת-קרקעיים של הפסיכולוגיה הקולקטיבית שלנו. כשנשאל פעם איש העסקים הישראלי שי אגסי, שקצר הצלחות כלכליות רבות, מה משמעות הכסף בשבילו, ענה: "כסף הוא כמו חמצן. כשיש די ממנו, לא עוסקים בו. כשחסר ממנו, אז מתחילה הבעיה." אם כן, הכסף מסתמן כמשאב העוצמתי ביותר בעולם. מעבר לתפקידו המוצהר ככוח קנייה, הוא ארוג בנפש שלנו, במוטיבציות, באגו, בשמחת החיים ובביטחון הקיומי שלנו, אולי הרבה מעבר למה שאנחנו מוכנים להודות. האם הכסף בדרך לשנות את פניו, ובעקבות זאת גם את יחסינו האישיים איתו? לא ברור עדיין. רמזים לאפשרויות אחרות ניתן למצוא בכתבה יש לי כסף משלי.
אימא, אבא, כסף
הכתבה הזו היא לגמרי לא עשה ואל תעשה בחינוך ילדים לכסף, אבל ככל שהתעמקתי וחקרתי, הבנתי שככל שנבין את השיח הפנימי שלנו, כך נוכל לתווך את הנושא לילדים באופן שישרת נאמנה את כל הצדדים, לדורות.
אז חשבתי שנכון יהיה להציע, בעזרתה האדיבה של ד"ר אנאבלה שקד, מספר כיווני חשיבה מרעננים על דרכי ההתנהלות של הורים וילדים עם כסף ולהציף את אחת השיחות הטעונות בחיי ההורות שלנו. השתמשתי, כדרכו של ד"ר אייל דורון, בהרבה יותר סימני שאלה מסימני קריאה:
- האם נושא התקציב מדובר בבית? כשיוצאים לחופשה, לבילוי, לקניות, האם משוחחים לפני כן על המסגרת התקציבית והאם היא כוללת צרכים ורצונות של כל השותפים?
- האם בחירה כלכלית של הילד, שאינה מקובלת עליכם, מקבלת קיתונות של ביקורת או ממונפת לשיח על נכון ולא נכון בסולם הערכים שלכם?
- האם אתם "מתגמלים" את הילדים שלכם על פעולות כמו עזרה בעבודות הבית? תעודה טובה? התנהגות? אם כן, איזה סוג של מוטיבציה אתם מפתחים אצלם לדעתכם, חיצונית או פנימית?
- כשהילדים מסבים נזק, מאבדים או אף משחיתים דבר מה, האם תרוצו לרכוש להם חדש?
- האם הילדים מודעים לערכים שלכם בכל הנוגע לכסף, כמו למשל, מתנות, תרומות, התנדבות?
