חיים אחרים המחודש

יש לכם רעיון? הוא לא יתממש בלעדיכם וגם לא כהרף עין, אבל יש כמה עקרונות שיכולים לעזור להוציא אותו מהכוח אל הפועל 

"זה הסמוי יבוא ויתגלה, וזה הנסתר יופיע ויעלה."

בספר כיצד קונים דעת העולמות העליונים תיאר רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה, תרגילים המיועדים להקניית כלים לקראת הכניסה לעולמות הרוח. באחד הפרקים כותב שטיינר שעל תלמיד-הרוח לטפח את המחשבות והרגשות באופן כזה שיאפשר לו לחוש את התפתחותו הרוחנית. זו תחילת צמיחתן של “עיניו הרוחיות”. התחושות, כתב שטיינר, הן עדינות כל כך שניתן בקלות להחמיץ אותן, ולכן הוא המליץ על האימון הזה: התלמיד ישים לפניו זרע של צמח. המטרה היא להתבונן בזרע ולחשוב באופן נמרץ מחשבה מסוימת, שהיא בתורה תעלה רגש מסוים. תמצית המחשבה היא זו: זה שבבוא הזמן יצמח מהזרע, כעת הוא חבוי בקרבו, ככוחו של כל הצמח. "אילו היה מונח לפניי חפץ מלאכותי שדומה בצורתו לזרע, לא היה חבוי בו כוח זה, ובכל זאת, לגבי עיניי דומים השניים. לכן הזרע האמיתי מכיל משהו סמוי מן העין אשר אינו בנמצא בחיקויו." 

המשפט הזה מרגש אותי בכל פעם מחדש. הדבר הסמוי מן העין נמצא לפניי, אבל אני איני רואה אותו. באופן דומה ממש, אפשר להתבונן על רעיונות. בכל רעיון יש עולם שלם הנסתר מן העין, ובעזרת הטיפוח הנכון והאמצעים המתאימים, כל רעיון כזה יכול להפוך לעץ מלבלב בעולם.

את החוויה הזו חוויתי לראשונה בגיל 15. היו לי שתי אהבות – מוזיקה ותנועת הנוער. מצאתי את עצמי נקרעת בין שתי האהבות האלה, בין חזרות במקהלה של בית הספר לפעולות של הצופים. חבר טוב שהיה איתי בתנועה הוא מוזיקאי מחונן. יום אחד עלה בי הרעיון לפתור את הדילמה הזו ולהקים בשבט שלנו להקה של מוזיקה ומשחק. אבל מי יקים אותה? אילו היינו פונים למרַכז השבט ומבקשים ממנו לעשות את זה, היינו הופכים לתלויים בו ובמשאבים שלו. לכן באופן טבעי פניתי לחבר הטוב הזה, ושנינו התחלנו, בהתלהבות של נער ונערה, להוציא לפועל את החזון. תוך חצי שנה הקמנו להקה, עשינו חזרות והעלינו מחזמר מקורי שזכה לתגובות נלהבות. הלהקה הזו קיימת עד היום, והיא אחת הלהקות היחידות בארץ שפועלת במסגרת של שבט אחד בלבד ולא של העיר כולה.

מאז זרמו הרבה מים בירדן. היזמות הפכה לי לטבע שני. הייתי שותפה בהקמה של קבוצת תיאטרון קומי למבוגרים, תיאטרון מוזיקלי לילדים, יוזמות חינוכיות לגיל הרך וקבוצה שמייצרת תוכן לילדים ולכל המשפחה. זו בדיוק העבודה היומיומית שלי: ההפיכה של רעיון למציאות. כשאני מתבוננת בתהליך הזה מתוך ניסיון החיים שצברתי אני יכולה לזהות מספר עקרונות שחוזרים על עצמם ומשמשים לי ככלי עבודה ביומיום. במובנים רבים הם מהדהדים את תרגיל ההתבוננות בזרע, משום שטיפוח רעיון דומה במידה רבה לטיפוח צמח.  

חיוביות – רעיון הוא הדבר האוורירי ביותר בעולם, וכמו שהזרע דורש חום ולחות, רעיון דורש חיוביות ואמונה. כל מחשבה צינית או מייאשת ממיתה כוחות חיים. מחשבה חיובית ופתוחה מצמיחה כוחות כאלה.

טיפוח – רבי נחמן מברסלב אמר: "אתה נמצא במקום שבו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום שבו אתה רוצה להיות." עולם המחשבה הוא הגינה שלנו, והוא דורש טיפוח ושליטה במחשבות שנוטות לדהור לכל הכיוונים. טיפוח מחשבות בהירות יאפשר צמיחה של רעיונות בהירים.

גמישות – רעיון הוא אידיאה. כמו למשל המושג "משולש". אין בעולם משולש אידיאי, אלא הרבה סוגים של משולשים שלכל אחד האיכות המסוימת שלו. גם לרעיון יש הרבה דרכים להפוך למעשה. אם נהיה מקובעים על אפשרות אחת בלבד, אנחנו עלולים לפספס את ההזדמנויות הנקרות בדרך.

ויתור – תהליך ההתגשמות הוא תהליך של ויתור, ויתור על החלום האידיאי שמכיל בתוכו את האפשרויות כולן; במקום זה הוא נאלץ להתגלם כאפשרות אחת בלבד. באופן טבעי אפשר לחוש כאב של החמצה על כל האפשרויות שלא כלולות בהתגלמות הזו.

שיתוף פעולה – כמו שאני מדמה את זה, הרעיונות נמצאים סביבנו, ובמקום שבו עובדים יחד אנשים מסונכרנים, הם יכולים לקלוט בעת ובעונה אחת אותו רעיון, כשהוא עובר בחדר. זו חוויה מרגשת במיוחד, וחוויתי אותה לא אחת. זה דומה לחפירות ארכיאולוגיות שבהן צוות של חוקרים עמל יחד כדי לחשוף את מה שנסתר באדמה. בכל פעם מתגלה עוד פיסה של הפאזל. כך צוות עבודה טוב יכול לפעול יחד למען הגשמה של רעיון תוך הקשבה הדדית לאופן שבו כל אחד קולט אותו.

התמדה – כדי שצמח יגדל צריך להשקות אותו מדי יום. גם יוזמה שלובשת צורה זקוקה להשקעה מתמדת כדי שתוכל להתגשם כראוי. בפועל, המשמעות היא להצליח להתגבר על קשיים לא צפויים; מצד אחד להכיר בהם ומהצד האחר לא להתייאש בגללם, לראות בהם אתגרים להתקדמות והשתפרות ולהמשיך הלאה.

פרידה – מגיע הרגע שבו הרעיון שהעליתי כבר לבש צורה. המחזה נכתב, השחקנים למדו את תפקידיהם, המוזיקה מתנגנת והאור עולה. זה הרגע להיפרד. ברגע הזה עולים הרבה רגשות, ולכולם יש מקום. הוא חיוני לתהליך, וצריך לדעת מתי הוא מגיע, כמו שעץ יודע שהפרי שלו כבר בשל והוא משחרר את האחיזה שלו בו. אחרי הכול, רק ככה ייווצר מרחב לרעיון חדש.