יצירתיות או לא להיות

מה לא אמרו עליו כבר? הגורו של ההורים, איש חינוך פורץ דרך וגם פופוליסט שמסית את ההורים נגד המערכת. הוא פיתח שיטת הדרכה ליצירתיות, שנכנסה גם לתל"ן (תכנית לימודים נוספת) וגם כתכנית פדגוגית לקייטנה, אבל יותר מכול אייל דורון חי בעצמו את מה שהוא מטיף לו. ישבתי לשוחח איתו על יצירתיות, על רעיונות ועל כל מה שקורה בתווך שביניהם

אייל דורון מתראיין לא מעט, אבל אם נדמה לכם שזה משום שקל להשיג אותו, טעות גדולה בידיכם. השיחה איתו נערכה בספטמבר, החודש הראשון ללימודים. הוא מומחה לחשיבה יצירתית, שבחר בעולם החינוך כספינת הדגל שבה הוא רוצה לעשות שינוי. שלוש פעמים התקשרו לשנות את מועד הריאיון איתו, וכשרציתי לאחר מכן לשוחח איתו בטלפון, הייתי צריכה לחכות עשרה ימים. הוא נפגש איתי בבית קפה שכונתי, על סלט ניסואז ושוקולד מריר לקינוח, לשוחח על החיים, כי אצל אייל דורון הנושא הוא תמיד החיים.

בוא נתחיל מהבסיס. מהי יצירתיות בעיניך?
"יצירתיות היא שילוב של תכונות ויכולות. יש את השלב של הרעיון, האידיאה, שזה רק קצה אחד של התהליך. התהליך כולו הוא שילוב של מרכיבים רבים. אדם יצירתי הוא זה שלוקח את השלב הראשון, שבו עוד אין כלום, לשלב שבו הרעיון מומש, פועל וחי בעולם. יצירתיות במובנה העמוק והמלא היא חיבור של אידיאה ופעולה בעולם, בין השאר לנוכח כל מיני חסמים ומכשולים. אדם יצירתי לא מבחין בין השלב של הרעיון לשלבים של למצוא דרכים לממש אותו. כאן טמונה היכולת שלו. יש המון אנשים מוכשרים, עם המון פוטנציאל, שלא מצליחים להביא לידי ביטוי את היצירתיות שלהם. בסוף אדם צריך מכלול של מרכיבים, שאחד מהם הוא דיוק עצמי. היכולת לדייק לעצמי מה אני צריך בכל רגע כדי לממש רעיון עשויה להיות מכריעה. ובכל זאת זה לא או שאתה בונה רובוט או שאתה כלום ושום דבר. בעצם בכל מופע בחיים יכולה להשתלב יצירתיות – לטייל אחרת, ללמד את הילד לרכוב על אופניים אחרת, למצוא פטנט לעשות את האמבטיה שמחה. אני מנסה להוריד לקרקע מושגים נורא גדולים. בעיניי מורים שעומדים ארבע דקות מול כיתה הם כבר יצירתיים. אנשים כל כך פוחדים להיתקע, שיתפסו אותם בקלקלתם, שהם מעדיפים לא לזוז. אני מיידד אנשים עם הנושא של יצירתיות. אני מראה להם את הספר שעבדתי עליו ארבע וחצי שנים, ואני עושה להם מודלינג (modelling). זה לא שקמתי בבוקר והיה לי ספר. כל מי שיעבוד קשה כמוני על ספר, יהיה לו ספר. אני משתף בעבודה הקשה. זו הפכה למשימת חיי."

אתה טוען שבמערכת החינוך יש סטגנציה. למה דווקא שם? הרי אפשר לדבר שעות על הסטגנציה בעולם הרפואה למשל.

"אני עובד על חשיבה יצירתית. התחלתי לעבוד עם מנהלים וחברות, שאלה בעצם מבוגרים שצריכים להמציא את עצמם מחדש בתנאים של חוסר ודאות ותנאי לחץ. הנוקשות המחשבתית בחדר הביאה אותי ואותם לזכור מאיפה באנו. ככה הגעתי לחינוך. בהיותי אבא לילדים שבמקרה גם מטריד אותו שלא כל הילדים מקבלים את אותה הזדמנות, הבנתי שהכול מתחיל, לא בעולם העבודה והניהול, אלא בחינוך ובהורות. אז כתבתי על זה ספר כדי לרצף את הכול, את הדרך שבה התודעה מתבשלת. זה חינוך של ארגון להפוך לארגון לומד, זה חינוך של ילד להפוך ליזם בחיי היומיום שלו, זה חינוך לסטודנטים על איך להיות יזמים בתחום הלימוד שלהם – כלכלה, פסיכולוגיה, מה שזה לא יהיה." 

צילום: עידו איזק

כל אחד יכול להיות יצירתי

יום לפני הפגישה עם דורון, הוזמנתי להרצאה שלו בפתח תקווה. בעבר כבר שמעתי הרצאה שלו באוניברסיטת תל אביב, לפני כמה מאות אנשים. הפעם זה היה שונה; אינטימי, קטן, כשאנשים מנשנשים תוך כדי, קצת כמו סטנד-אפ. למרות זאת, לא היה רגע דל, שבריר של שנייה שמישהו העז להסיר ממנו את המבט, להחמיץ מילה או שקופית. הוא מסתובב עם כריזמה שרובנו חולמים עליה, עם תחושת שליחות שמניעה אותו (הוא אומר, אגב, שהמילה שליחות גדולה מדי; מבחינתו משימה זה מספיק), ונראה שאפשר רק לדמיין את מספר הרעיונות שעוברים במוחו בכל רגע נתון. אם תשאלו אותו, בסופו של דבר זה שריר שכל אחד יכול לפתח.

יכולה להיות מציאות שבה כולם יזמים? אתה נותן דוגמאות כמו ג'ק מא, אבל דוגמאות כאלה יש גם מההיסטוריה היותר רחוקה, כמו אלברט איינשטיין, וזה בתחילת המאה ה-20. אז אולי גם קריאת התיגר על מערכת החינוך עתיקה לפחות כמו מערכת החינוך עצמה? אולי 3% מהעסקים מצליחים בגדול בזכות נחישות, התמדה ולקיחת סיכונים. יש סיבה לכך שהשיעור הזה מלווה אותנו כמעט בכל תחום. יש להניח שרובנו לא יהיו פורצי דרך, אלא יילכו בעקבותיהם.

"שאלו את מלקולם גלדוול, שכתב את הספר מצוינים, שבו הוא טוען שאחת הדרכים להגיע למצוינות היא לתרגל 10,000 שעות, מה יקרה אם כולם יתאמנו את כל השעות הנחוצות. התשובה היא שזה תיאורטי לגמרי, כי בפועל זה לא קורה. זה כמו לשאול 'אם כולם יתאמנו בשחמט מגיל חמש, כולם יהיו אלופי עולם?'. את כל התובנות שאני לקחתי מהעבודה שלי, מאנשים שפגשתי, מהתזוזות בעולם, ממחקרים, מחוקרים, הכול אני משתף. כל אחד בוחר מה לקחת וכמה ליישם, וכל אחד יכול להיות יזם לפי המידות שלו. אני לא אהיה שועה עולם, אני לא אהיה נשיא ארצות הברית או ראש ממשלת גרמניה, ואני כנראה גם לא אהיה מנכ"ל צ'ק פוינט. אני אהיה יותר ביחס לעצמי כל יום מחדש, וזה צריך להיות המסע שלנו. ביוזמה וביזמות יש גם הרבה עבודה קשה, ואני מדבר על זה לא מעט. אנשים הרבה יותר יצירתיים וחדשניים ממה שנדמה להם.

"לכאורה את יכולה להגיד מערכת החינוך לא טובה, אבל יצאנו לא כל כך רע. העולם השתנה, וכדי לשרוד בו, צריך תכונות שפעם לא היו דרושות. אנשים נמחקים, תעשיות נמחקות, רב הנסתר על הגלוי, והתנאים שאנחנו פועלים בהם הם תנאים של חוסר ודאות. אז מאחורי כל עבודה יש עוד עבודה, אבל אתה צריך לדעת להמציא את עצמך מחדש. אם מערכת החינוך פעם הכינה אותי להעביר כרטיס נוכחות, היום זה כבר לא רלוונטי. רוב אלה שלא התאימו למערכת הזו פעם מסתובבים בעולם בתחושת תסכול, שהם לא הגשימו את עצמם, שהם לא מקבלים את מה שמגיע להם. המשימה שלי היא שיהיו כמה שפחות כאלה. יש אנשים שמנסים לפתח תרופה, ויש אנשים שמנסים להמציא רובוט. אני מנסה לאפשר את התנאים הכי טובים שיש כדי שכולם יוזמנו למסיבה של יצירתיות וחדשנות ביומיום."

אחת השאלות שהתעוררו אצלי בסוף ההרצאה הן למה בעצם אתה שולח את הילדים שלך לבית הספר.
"אני אומר מעל כל במה אפשרית, שבשטח יש המון מורים ומורות מצוינים, וגם מנהלות ומנהלים. אני אומר לך גם שבכל המדינות שהייתי בהן לא ראיתי מורים ומנהלים יותר טובים מאלה שיש פה. המורים של הילדים שלי בחוויה שלי הם מדהימים, ואני העברתי ילד מבית הספר של הכפר הירוק לבית ספר ציבורי של 830 ילדים."

אחת הטענות כלפיך היא שאתה מסית הורים נגד בתי הספר בלי לתת אלטרנטיבה.
"אני מנסה כמיטב יכולתי לגבות את המורים, כי אני חושב שהם עובדים קשה מאוד ומקבלים מעט מאוד תמיכה. חודשים אני כבר מדבר על המנהלים כאח"מים ועל המורים כטאלנטים. אני חושב ומאמין שהורים צריכים להפסיק להתערב בבית הספר. הורים הרבה יותר חסרי גבולות מהילדים. אז נכון, אני אומר שלא צריך לעשות שיעורי בית. מורים שתופסים את זה כטענה נגדם מפספסים את הנקודה. הם לא צריכים להיות שוטרי תנועה של הילדים ולהסתכסך עם ההורים. אני לא אומר סתם להוריד שיעורי בית; אני אומר מה לתת במקום. התגובות הכי חזקות שקיבלתי אי פעם היו בכנס מורים בבנייני האומה. חשוב גם להבין שאני לא ממציא שום דבר. אני נוסע ברחבי הארץ וגם בעולם, מתייעץ עם אנשי מקצוע, עם חוקרים. מבחינתי גם אם עוררתי לדיון, הצפתי בעיה, עשיתי את שלי. מישהו חייב להזרים קצת דם בסטגנציה ולעורר אנשים."

להפתיע ולהמציא מחדש

ספרו של דורון, להמציא מחדש – הורות וחינוך במאה ה-21, מדבר עלינו כבני אדם ואלינו שממציאים את עצמנו מחדש, הן כהורים והן כאזרחי העולם החדש. למרות היותי הורה, כשקראתי את הספר, צללתי לתוך עולמות אחרים לגמרי בתוכי – קריירה, משפחה, חברות. אנחנו מסתובבים בעולם כשאנחנו מוצפים במסרים מכל עבר – על איך ומה אנחנו צריכים להיות, על מה אנחנו לא וכמה נורא עומד להיות – והנה בא ספר שעושה קצת סדר בבלגן ומרגיע את החרדות שמעוררים כל המסרים האלה, מחזיר אותנו פנימה אל עצמנו, לשאול שאלות ולהרהר על הנחות היסוד במקום שהן יערערו אותנו. דורון, לטענתו, לא המציא דבר, אבל הוא נחוש ללמד אותנו איך להמציא את עצמנו מחדש.

למה כל כך קשה לעשות שינוי?
"בהרצאה שעשיתי על חשיבה יצירתית ואמנות השכנוע אמרתי שאבולוציונית אנחנו לא רוצים להשתכנע כי זה מסוכן לנו. אנחנו רוצים לזוז כמה שפחות ולשמר אנרגיה."

זו גם התשובה על למה רק 3% הם פורצי דרך.
"נכון. אם את מבקשת ממני עכשיו לעבור למדרכה השנייה, את מבקשת ממני להוציא אנרגיה. אם פעם אחת השתכנעתי והתאכזבתי, בפעם הבאה זה יהיה עוד יותר קשה. לכן אנשים לא עוברים מפלגות. כגודל השינוי שאת רוצה, כך את צריכה לתקוף ערך יסוד יותר משמעותי." 

הדוגמאות שעולות לי לראש הן של יובל הס וגרטה תונברג, שני בני עשרה שעושים מה שבני 50 מתקשים לעשות. בסופו של דבר, לא משנה איזה הורים נהיה ובאיזו מערכת חינוך נלמד, הדור החדש יהיה מה שהדור החדש צריך להיות.
"יובל הס פרש ממערכת החינוך בגיל 12. הוא מראש מרד בבית הספר וטען שהוא מעכב אותו. אני מאמין שההשפעה הכי גדולה שלנו היא הבית, הגֶנים, החברים. בית הספר נכנס למשוואה, רק כשהוא מאוד מזיק. אבל מי שאין לו הורים שייתנו לו מקפצה מטורפת, הסיכוי שלו הוא בית הספר, ואת זה בית הספר לא נותן. קחי למשל את מה שקורה היום. הרי תמיד יש רגרסיה לפני פרוגרסיה, והנה בחמש-שבע שנים הקרובות יילך ויפחת מספר הרתכים, הנהגים, החשמלאים, עובדי הניקיון והתברואה ומקצועות דומים, עד שהם ייעלמו לחלוטין. מצד שני, 65% מהילדים שלומדים היום בכיתות הנמוכות יעסקו בעתיד בעבודות שאנחנו בכלל לא מעלים היום על דעתנו. אז בכל זאת מישהו ממציא את עצמו מחדש. מי ידע לפני 10 שנים שיהיה מקצוע כמו יוטיובר או מנהל קניון וירטואלי? בן גוריון לימד אותנו שכל דור עולה על קודמו. לא משנה כמה נגיד על הדור הצעיר שהם נוראיים, צריך לזכור שכל דור מבוהל מהדור הצעיר, ותמיד הדור הצעיר לוקח את העולם קדימה. אז בואו נרכב על סוסים ולא ניסע במכוניות, כי מכוניות הרבה יותר מסוכנות."

איור: טום גולדסמיט

אבל אם אנחנו אמורים גם להכין את הדור החדש לחיים, אנחנו לא יכולים להסתמך על מה שיהיה בעתיד; אנחנו יכולים רק להשליך מהעבר. קח למשל את נושא המסכים, שהוא תפוח האדמה הכי לוהט בקרב הורים. מאיפה מתחילים בכלל? מצד אחד הצפייה, המשחקים כל כך תורמים להם, אבל יש כל כך הרבה נזקים בצידם.
"אני מדבר על האיך, לא על המה. אני תמיד בודק הנחות יסוד. חוץ מלישון, אני לא ממליץ לעשות שום דבר במשך שעות. אז מי שרוצה להתווכח איתי על זה אני הורס לו את החגיגה. זו הנחת היסוד, וממנה אני יוצא. האם הילד שיושב בחדר עם מסך מתכנת? לומד משהו חדש? אני יכול בשלוש שעות להציל את העולם ושעתיים ביום לבזבז את הזמן; אז לבחון את זה כמותית זה מאוד בעייתי. אני הייתי מפטר עובד שלי שמנהל אנשים לפי הפרמטרים האלה. העיקרון אומר 'תתפתח תוך כדי תנועה במה שאתה עושה', ואז אני מעודד אותו לבדוק איך הוא עושה את זה. אם אני ניגש למשהו פתוח ובגמישות מחשבתית כדי לבדוק אותו, מבחינתי הכול אפשרי. אני לא פוחד ולא מבוהל ממה שאמצא, אז בוא נבחן את מה שלא נראה לי נכון. אולי אני טועה? כשאתה עובד על גמישות מחשבתית, זה בלתי הפיך. אני לא יכול היום להסתכל על ימין ושמאל כמו שהסתכלתי בעבר. אין אמת אחת מוחלטת, ואני חי בדינמיות הרבה יותר גדולה, שמחלחלת לכל תחום בחיים. אני מאמין שזה שריר שאפשר לפתח. לי אישית זה עזר מאוד. אם פעם חשבתי שקל לי יותר עם אנשים שדומים לי יותר, היום אני כבר לא חושב ככה."

כל שינוי מבורך? אתה מציג בספר מודל של זוגיות והורות שמחליף את פירמידת הצרכים של מאסלו. יבואו ויגידו פורצי הדרך שמי שעשה את ההחלפה הזו הם קונפורמיסטים שתקועים שנים אחורה, שמאמינים שזוגיות והורות הם פסגת האושר. הרי יש מחקרים שמעידים על כך שנשים נשואות מאושרות פחות, ש-20% מהזוגות (נכון ללפני שש שנים) החליטו לא להביא ילדים ושיש מדינות ששיעור הילודה בהן שלילי. אז מה? הם לא מגיעים לפסגת המימוש העצמי?
"יש חוקרים שמנסים לעדכן גרסאות של פירמידת הצרכים של מאסלו. אז הם אומרים 'אוקיי, הגעת לגיל 50-45, למימוש עצמי, מה הלאה?' חוקרים אמריקאים, שמטבעם מגיעים עם גישה יותר שמרנית, טוענים שזוגיות וילדים הם הצורך הבא בפירמידה לאחר מימוש עצמי. אני טוען שהצורך הוא הפתעה עצמית מתמדת וחתירה נגד האופי שלך. אם עשיתי דבר שאני שמח עליו בעשור האחרון זה שחתרתי תחת האופי שלי. אני אדם שונה ממה שהייתי לפני עשור. שינוי דרמטי מהותי יכול לקרות לך פעם בחיים, פעם בשנה או פעם בחודש. לרוב זה לא יקרה כי אנשים פוחדים מחוסר ודאות ומשינוי. יש רגעים של גילוי, אבל לרוב האנשים קשה מדיי להתמודד עם הגילוי הזה, והם מבלים את חייהם בלהתחמק מהרגעים האלה."

לסיום, שאלה אחת ממש מטרידה אותי. אתה מדבר על חיים בתנועה כעל משהו ממכר. איך תדע מתי זה כבר הפך למשהו שמנהל אותך? מה יקרה אם משהו ידרוש ממך להישאר באותו מקום הרבה שנים?
"כל מה שאני עושה נעשה מתוך מחשבה ותכנון, בדיאלוג פנימי וחיצוני מתמיד. אחד הדברים שהכי משפיע על אנשים שקרובים אליי למשל הוא שאני פעם בארבע שנים עובר דירה; קשה להם לתפוס את התנועה הזו, אבל אני עובד בלחיות את מה שאני מטיף לו. אם אני יודע משהו היום, זה שמי שפוחד משינוי יאכל אותה בגדול. אז אנחנו לא עוברים דירה בלי שהילדים שלי מאשרים את זה, והם חלק פעיל בבחירת האזור והבית. יש לנו עכשיו הזדמנות לעבור לשנה לארצות הברית, ואנחנו לא נעבור אם הם לא ירגישו שהם רוצים את זה, יבחרו את תנאי המעבר ויתאימו לו בכל רמה, גם ברמה שהם צריכים להיות דוברי אנגלית כשהם מגיעים לשם. בתוך שינוי, אם הוא בנוי חכם ויצירתי, יש סט שלם של יציבות, אבל מעט מאוד אנשים חיים על איזה ריגוש מהפתעה עצמית. רובם נבוכים, נצמדים, מאשימים את העולם. משימת חיי היא לנסות לשנות את זה."

בעקבות המפגש שלי עם אייל דורון, דרך הרצאותיו, ספרו והריאיון שערכתי איתו, אני יכולה לומר דבר אחד בוודאות: בחלק גדול מדבריו הרגשתי שהוא מתמלל את המחשבות שלי. רק כשפגשתי אותו, גיליתי כמה ענווה יש במי שמחליט להקדיש את חייו לכך שאנשים יחשבו מחדש על החיים ועל המסע שלהם בתוכם. אז נכון, דיברנו על רעיונות, על יצירתיות, על חינוך ועל ילדים, אבל יותר מכול דיברנו על החיים ועל עצמנו בתוכם כיחידה הוליסטית יצרנית שמנווטת בין הסערות.

גלי ארבל

גלי ארבל

הקודם

אַמָה – הלוטוס שצמח מהבוץ

הבא

התחלה, אמצע וסוף

שתי תגובות

  • קישור לכתבה לא נכונה

    • היי מעיין, צודקת.
      הניוזלטר של השבוע הוביל בטעות לכתבה הנפלאה הזו (שפורסמה בניוזלטר של שבוע שעבר). זה הקישור הנכון לכתבה ממדור דלתות מסתובבות עם האסטרולוגית מרים בנימיני: http://alterlife.co.il/62re

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמחים שחזרת!

דילוג לתוכן