אפיים ארצה

רצוי לפעמים להסכים לזוז הצידה, גם אם זה לא נעים, ולהניח לכוחות שאנחנו לא ממש יודעים להסביר אותם לפעול עלינו את פעולתם

יש תהליכים חשובים וחיוניים לנו ביותר, המתחוללים בעולם הנפש ובנפש העולם: אפשר לכנות אותם טרנספורמציות, עבודה פנימית, הזנה אנרגטית, ריפוי, אינטגרציה, צמיחה. מה שחשוב להבין בנוגע אליהם הוא שלא העצמי המודע מחולל אותם ושהם לא קורים בממלכת ה"אני". אין צורך להיכנס לניתוח מפורט מה כן עושה את העבודה או לכנות אותו בשמות; מספיק להבין שזה משהו גדול מאיתנו.

יתרה מזאת, לפעמים המעורבות וההתערבות שלי יכולות רק להפריע. אפילו הניסיון לעקוב ולהבחין, לראות ולקרוא בשם עלול לעכב ולשבש. לכן לעיתים מוטלת על הנפש מעין "תרדמה", "אפלה" יורדת עליה, והדבר הנדרש הוא שתיקה והפנמה, עד כדי פרישה זוטא, "ריטריט" קצר מועד. אז אנרגיות שבדרך כלל עומדות לרשות האני ופועלו נעלמות ונוטשות אותו לטובת השתתפות בתהליכים עלומים הקורים בממלכה אחרת, בטרנספורמציות שאינן מודעות לאני (בעולם הנפש ובנפש העולם). בדרך כלל אנו קוראים למצב כזה דכדוך, חוסר אנרגיה לעשות את מה שנחוץ, אי בהירות בדבר הכיוון שראוי ללכת בו וגם תחושת חוסר טעם ומשמעות.

בדרך כלל אין זו חוויה נעימה, אבל אולי אפשר להבחין בין הליבה של הדכדוך, ה-down, לבין רגשות לא נעימים משניים, תגובתיים, שהגישה שלנו מתדלקת – לא רק המחשבות השליליות הנלוות, אלא גם ההתנגדות שבנו ל"ירידה".

אנו יכולים להיאבק ב"ירידה" לזמן מה, ובדרך כלל אפילו להצליח. יש אמצעים רבים מאוד להחזיר לידינו את ההגה ולהשפיע לטובה על מצב הרוח: זקיפת הגב, חיוך חיצוני המעורר חיוך פנימי, מחשבות חיוביות, הקשבה למוזיקה נעימה ומשמחת, חברה טובה, תה חביב או ממתק נחמד… למעשה רשימה אין סופית של אמצעים בדוקים שאנו משתמשים בהם ביומיום, מרגע לרגע, כרצף בלתי פוסק, כדי לרפד את מצב הרוח ולהרגיש "בסדר".

אבל לפעמים המחיר של הרגשה לא כל כך טובה, ואם לומר זאת בפשטות, סבל, הוא גזֵרה שאפשר וראוי לעמוד בה (או להשתטח איתה אפיים ארצה…) לטובת הטרנספורמציות העלומות.

אז איך נדע אם נכון להתנגד כעת לתנועת הירידה או לנטרל את ההתנגדות? אין ספק שיש נסיבות שבהן הקשבה והיענות ל"ירידה" הן מותָרות מסוכנים, ואין הן מקבלות את תמיכתן של דרישות החיים המידיות. לכל דבר מחיר… אבל לא ניסיון החיים, וגם לא השקפת העולם, מלמדים בהכרח מה היחס הנכון שיש לנקוט במצב נתון. סדר עדיפויות הקובע מתי טוב "לפרוש" ולהקשיב למה שמעבר לאני אינו יכול להגיע מתוך האני.

בחברה הפעלתנית שלנו, מוקירת העשייה וההישגים, "פרישה" שכזאת נחשבת לגיטימית רק בתקופת הפנסיה. אבל המקצב היומיומי הטבעי של המעברים בין עשייה לשביתה ממנה, בין התמקדות להתפוגגות, בין משיכה לדחייה, בין אחיזה לשחרור, שאיפה לנשיפה, עלייה לירידה – המקצב הזה יכול להתגלות ולהתבטא בחיינו באופן שוטף, מרגע לרגע, עם תשומת לב ל"מנות ההווה" הבסיסיות והזעירות ביותר.

התבוננות בשטף מופעי החיים היומיומיים יכולה להכין אותנו לזמנים שבהם נדרש מאיתנו, לטובת טרנספורמציות חיוניות בנו ובעולם, להקשיב לאיתות המגיע אלינו, להיענות לו ולהעביר למשהו אחר "גדול יותר מאיתנו", לזמן ממושך קצת יותר, את הפיקוד.

שתי הערות לסיום: ההתכוונות לתשומת לב למנות ההווה אינה המלצה לנסות זאת בכל רגע ורגע של היממה. די בכך שבאופן ספונטני ולעיתים יזום, במדיטציה ובשטף החיים היומיומיים, נשים לב לנשימה (שאיפה ונשיפה), לתנוחת הגוף ולתנועתו, לתנועת הגאות והשפל של הרגשות והאנרגיות שבנו. שאיפה לעשות זאת כל הזמן וללא הפסק, לא רק שמקבעת גאווה (ואת אויבה הקרמתי – הנפילה הקשה והבלתי נמנעת), היא גם מכניסה אותנו למחוזות הדמיון ומקשה על ראייה פשוטה וישירה של עצמנו.

זאת ועוד, אף שהעזיבה הזאת (letting go), במיוחד לנוכח ההרגשה הלא קלה שמלווה את הירידה אפיים ארצה, היא קפיצה של אמונה, הרי שההתנסות בה מעוררת אמון; כלומר: הפרקטיקה הזאת, עם הזמן והתרגול, מקבלת גוונים חדשים, וקודם כול משום התחושה הברורה והמתגברת של תמיכה, החל במה שתומך בנו מלמטה (האדמה!), והמשך ברשמים המתחזקים של משהו גדול ושלם יותר מהעצמיות ההרגלית והמוכרת, שתומך בנו ומדריך אותנו.

פחות שעשועים, יותר עבודה

לקראת ערב השנה החדשה ב-29 בספטמבר עוסק חודש ספטמבר, כולל הימים האחרונים של אוגוסט, בהשלמת "תיקונים" של השנה העברית שחלפה, כדי לאפשר התחדשות והתחלות חדשות. איכות הזמן הנוכחית מפגישה אותנו עם ארכיטיפים של פרידה, שחרור וסיום מחזורים, במידה רבה גם בהקשר של יחסים וזוגיות. בסוף אוגוסט הסתיים מחזור ונוס ומרס בצמידות שלהם במזל בתולה, והחל מחזור חדש בן שנתיים. בהמשך לכך, יום השוויון הסתווי ב-23 בספטמבר פועם בעוז אל עולמנו ונפשנו, ומעורר שאלות בנוגע לאיזונים שביחסים ולהכלת קוטביות פנימית שהיא תנאי ליצירה. ברובד העמוק מדובר במחזור שבין הזכר והנקבה שבנפש ובהפריה ההדדית שבינם. הפעם מחזור היחסים-יצירה הוא בסימן מזל בתולה, מה שמזמין אותנו יותר לעבודה רצינית ופחות לשעשועים. בשונה מיצירה אקספרסיבית ומשחקית, היצירה תחת סימן בתולה היא תוך מודעות לפער בין הרצוי למצוי. להבדיל ממשאלות או מאידיאלים, מה שמכוון אותנו במחזור זה הוא הכרה בנחיצות, במה שבאמת נחוץ לנו, בגוף ובנפש, ביחסים וביצירה.

איור: דותן מורנו

אהבתם את הכתבה?

מלאו פרטים וניצור עמכם קשר:

גיל פרחי

גיל פרחי

גיל פרחי עוסק שנים רבות בעבודה פנימית ובאסטרולוגיה, בוגר המעגל של הגברת שרה פז, למד אצל אילן עמית, מייעץ בשיטת אסטרוגנוסיס ומלמד מתחילים ומתקדמים.

הקודם

משחקים באש

הבא

אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד

מה דעתך?

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צפו עכשיו בגיליון לדוגמה של חיים אחרים!

לקבלת קישור לצפייה, הזינו את הפרטים:

דילוג לתוכן